פאקא תעשיות תובעת מטבע 79 מיליון שקל בטענה לתרמית במכירת מפעל השמרים

חברת פאקא תעשיות הגישה היום לביהמ"ש המחוזי בתל אביב תביעת ענק בסך כ-79 מיליון שקל כנגד טבע תעשיות פרמצבטיות , החברה הבת טבע נכסים ומנהליה לשעבר דב שחם ואהרון אגמון, וכן נגד רון בארי וחברת בארי קפיטל שבבעלותו.

פאקא, העוסקת בייצור שמרים לחים וכהל, טוענת בתביעה שהוגשה באמצעות עוה"ד בנימין לוינבוק, יאיר ליבוביץ ושרון לובצקי, כי בעבר היתה חברה בת בשליטה מלאה של שמן הבורסאית , וכי בשנת 1998 היא רכשה מטבע נכסים (ששמה הקודם היה פאקא תעשיות) את כל נכסיה בתחום ייצור השמרים.

עוד טוענת פאקא, כי התברר לה שבמהלך המו"מ שנערך בין הצדדים בשנת 1998 הציגו לה הנתבעים (טבע וטבע נכסים, וכן שחם, שהיה מנכ"לה לשעבר של טבע נכסים, ואגמון, שהיה סמנכ"ל בטבע תעשיות ואחראי מטעמה על טבע נכסים) מצגים כוזבים, וביצעו מעשי הסתרה והטעיה מכוונים שהביאו בסופו של דבר לחתימת ההסכם בו רכשה פאקא את הנכסים תמורת 14.5 מיליון דולר.

"לאחר חתימת ההסכם", טוענת פאקא, "התרחשו אירועים והתבררו עובדות שהביאו לשחיקה מוחלטת של רווחיות המפעל, תוך מעבר מהיר ממפעל שהוצג כרווחי ביותר, למצב של הפסד סכומים ניכרים מדי חודש, ועד סכנה לעצם המשך פעילותו כעסק חי".

לטענת התובעת, עד לחתימת ההסכם לרכישת מפעל השמרים לא היתה בארץ כל תחרות בשוק השמרים הלחים, וטבע נכסים הוכרזה כמונופול בתחום זה. התובעת מוסיפה כי לאחר חתימת ההסכם החל יבוא מתחרה בתחום זה ששחק את מחירי המוצרים של התובעת ונגס בהכנסותיה באופן שהמיט כליה על המפעל.

התובעת מציינת כי במשך הזמן היא סברה כי מדובר "במזל רע" בלבד, בכך שלאחר עשרות שנים של מונופולין החל, דווקא בסמוך לאחר חתימת הסכם הרכישה, יבוא מתחרה. אולם התובעת מוסיפה כי רק מאוחר יותר התברר לה שלא מדובר בחוסר מזל, אלא בכך שהיא נפלה קורבן להטעיה והסתרה של מידע קונקרטי ומבוסס שהיה ברשות הנתבעים טרם המכירה.

רקע זה, טוענת התובעת, כלל בין היתר הודעות מפורשות של חברת Lasaffr - תאגיד השמרים הגדול בעולם - על כוונתה המיידית להיכנס לשוק השמרים הישראלי באופן שיש בו הלכה למעשה לחסל את פעילות מפעל פאקא.

"לא זו בלבד שהנתבעים לא גילו מידע בסיסי ומהותי זה, אלא אף הגדילו עשות והציגו מצגים כוזבים מפורשים והפוכים לשם הטעיית התובעת והולכתה שולל", טוענת התובעת.

התובעת מציינת כי הדברים אמורים בעיקר למנכ"ל טבע נכסים לשעבר, שחם, אשר המשיך לשמש כמנכ"ל התובעת עצמה לאחר חתימת ההסכם במשך תקופה ארוכה.

התובעת טוענת כי שנים לאחר חתימת ההסכם התגלו במקרה בארונות המפעל מסמכים חדשים, שלטענתה, נשכחו ע"י שחם בעת שסיים עבודתו כמנכ"ל התובעת, ומהם עולה כי הנתבעים חברו יחד ועשו יד אחת למזימת ההסתרה וההטעיה המכוונת, על מנת למכור לתובעת בעשרות מיליוני שקלים נכס שהם יודעים לגביו עובדות המרוקנות אותו מכל שווי ממשי.

מהמסמכים שהתגלו, כך טוענת התובעת, עולה בבירור כי לא רק שקבוצת טבע ידעה על כוונתה של Lasaffr, אלא היא ניסתה להדוף את איומיה של האחרונה ואף בחנה כנגדה נקיטת הליכים משפטיים ואפילו את מכירת המפעל שלה ל-Lasaffr.

עוד התגלו, לטענת התובעת, מסמכים המעידים כי הערכות שווי פנימיות שנעשו ע"י קבוצת טבע לגבי כניסתו של מתחרה לשוק השמרים, חזו ירידה של 70% לפחות בשוויו של המפעל.

התובעת מציינת כי כדי להבין עד כמה שוות מניותיה כיום ניתן לבחון את העסקה בה מכרה שמן את כל אחזקותיה (50%) בתובעת בסוף שנת 2000 תמורת 100 דולר בלבד. טרם הוגש כתב הגנה. (א' 1046/02)