יפן ב-2010: האוכלוסיה מזדקנת והגירעונות גדלים - אבל ההזדמנויות מחכות

טוקיו. המוני אנשים הציפו ביום רביעי הראשון של מאי את אזורי התיירות של טוקיו. גם בלי לדפדף ביומן האירועים של היפנים אפשר היה להבין שיש חגיגה באוויר. ילדים וילדות הסתובבו עם תחפושות ועם בובות של סמוראים, בפארקים נערכו פסטיבלים ושטף האנשים שחצה את מעבר החצייה המוצלב המפורסם ברובע שיבויה - אחד ממעברי החצייה העמוסים בעולם, עם מיליון איש שחוצים אותו מדי יום - נראה כמו נחיל נמלים עצום ממדים ששועט לעבר פירור עוגה.



באותו יום נחגג בעיר "יום הילדים". היה זה הדובדבן האחרון ברצף של חגים שבהם גם "יום החוקה" שהתחברו ביחד - מה-27 באפריל ועד ה-6 במאי - לחופשה מרוכזת שמכונה "גולדן וויק". במהלך אותו שבוע, יוצאים לחופשה מרוכזת במרבית מקומות העבודה, והיפנים נוהגים לצאת ולטייל. לתחנת הרכבת הגדולה ברובע שינג'וקו מגיעים ב-09:00 צוותי טלוויזיה כדי לשמוע מה יש לכוכבי היום, ילדים חייכנים שמבלים ביום חופש עם הוריהם, להגיד על המאורע.



ב"יום הילדים", שהוכרז כחג לאומי ב-1948, חוגגות המשפחות את האושר ואת ההצלחה של ילדיהן. אחד מסימניו הוא מוט במבוק שעליו שקי נייר בדמות של דג הקרפיון, שתולים בחזית הבתים שבהם חיים ילדים. לפי האמונה היפנית הקרפיון הוא סמל לנחישות, להשגיות ולאומץ - מכיוון שאגדה סינית מספרת על קרפיון ששוחה נגד הזרם כדי להגיע לשערי שמים, שם הוא נהפך לדרקון.



למרות החגיגה, השמחה והקרפיונים, דווקא ב"יום הילדים" יש ליפנים לא מעט סיבות לדאגה - שיעורם של הילדים באוכלוסיה רק פוחת והולך, בעוד שיעור בני ה-65 ומעלה באוכלוסיה רק עולה. גל הלידות שאיפיין את התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה לא חזר על עצמו בהמשך. להפך: היפנים החלו להביא לעולם פחות ילדים, וגם אינם יכולים להתנחם בגלי הגירה שיפצו על כך, עקב מחסור במהגרים זרים למדינה.



מנתונים שפירסמה ממשלת יפן לקראת יום הילדים עולה כי שיעור הילדים מתחת לגיל 15 ירד באפריל ל-16.9 מיליון - שהם 13.3% מהאוכלוסיה. זהו שיעור הילדים הנמוך ביותר שנרשם ביפן מאז ומעולם, והשנה ה-36 ברציפות שבה נמצא שיעור הילדים בירידה.



שיעור הילדים דומה לזה שבגרמניה (13.6%) ובאיטליה (14%), אבל הוא נמוך מזה של סין (18.5%), של בריטניה (17.5%), של ארה"ב (20%) ושל ישראל (30%). אתיופיה היא בעלת שיעור הילדים הגבוה ביותר (45%). שיעור הילדים ביפן הוא הנמוך ביותר מבין 27 מדינות שהאוכלוסיה שלהן מונה יותר מ-40 מיליון איש.



במקביל, מזדקנת האוכלוסיה ביפן במהירות - כבר כיום מהווים המבוגרים בני ה-65 ומעלה 23% ממנה, והמגמה רק צפויה להחמיר לאור העובדה שתוחלת החיים ביפן היא מהגבוהות בעולם. המשמעות הכלכלית היא מרחיקת לכת: ירידה בשיעור כוח העבודה ובשיעור החיסכון הלאומי - ולעומת זאת, עלייה בתמיכה הממשלתית באוכלוסיה המבוגרת ובהוצאה של הציבור על מוצרים ועל שירותי בריאות. הממשלה היפנית בראשותו של יוקיו הטויאמה - שהתפטר החודש - ניסתה למצוא דרכים לעידוד הילודה, אבל בלא הצלחה.



"יש כאן בעיה חמורה. היפנים לא מצליחים להתמודד עם בעיות הדמוגרפיה", אומר איתן קופרשטוק, הנספח המסחרי של ישראל ביפן. "זה מעסיק אותם כיום ויעסיק אותם עוד יותר בעתיד, כי מישהו יצטרך לשלם על הטיפול באוכלוסיה הלא יצרנית".



עד כמה מוטרד האזרח היפני מצרות הכלכלה? "מי שמבין מוטרד, אבל רוב האנשים עסוקים בעבודה שלהם, הם מסתכלים על מה שקורה במטר על מטר שלהם. רק אחרי העבודה, כשהם שותים, הם נפתחים".







הצרות של אירופה מגיעות ליפן



בזמן שביפן חגגו את ה"גולדן וויק", נרשמה בקצה השני של הגלובוס מערבולת של בהלה ודאגה בעקבות מצבה הקשה של יוון והתפשטות "המחלה הכלכלית" גם למדינות אחרות בגוש היורו. הבורסות באירופה ובארה"ב נפלו בחדות בהמתנה לתוכנית החילוץ - אבל יפן, שבה היו הבורסות סגורות לרגל החג, קיבלה השהיה זמנית. בחמישי, אחרי שלושה ימים של חופש, חזרה הבורסה של טוקיו לפעילות והתוצאה היתה קריסה של 3.3% במדדים הראשיים - הירידה החדה ביותר שחלה ביום אחד השנה - ובהמשך נחיתה של עוד 3.1% במדדים בשישי. מאז ועד השבוע עוד המשיכו המדדים לקרטע על רקע החדשות הרעות מאירופה.



את הנפילות החדות ראו היטב על מסכים בבתי ההשקעות שבאזור הבורסה, ברובע ניהונבשי שבמרכז העיר. גם העוברים והשבים ליד תחנת הרכבת הראשית, לא הרחק משם, הביטו על הלוח שמוצב שם על הקיר בפה פעור.



אבל בבורסה אין כל סימן לדרמה. בבניין הגדול שוררת דממה, וגם סיור בבניין ומבט על חדר המסחר לא מסגיר כל מהומה. הבורסה של טוקיו השלימה לפני 11 שנה את המעבר למסחר אלקטרוני, כך שהסימן היחיד לכך שמשהו בעל משמעות דרמטית מתרחש באזור הוא לוח המסחר הגדול שמראה את ציטוטי המדדים.



בבתי ההשקעות שבאזור, לעומת זאת, האווירה רגועה פחות. יפן נמצאת כבר תקופה ארוכה במצב גבולי עדין שבין כלכלה מובילה במונחי תוצר גולמי - השנייה בעולם אחרי ארה"ב והשלישית אחרי ארה"ב וסין במונחי תוצר לנפש - לבין זו המפגרת במונחי צמיחה. בתחילת שנות ה-80 נחשבה יפן למעצמה שכוחה רק גדל והולך עם שליטה בטכנולוגיה מובילה, מוסר עבודה גבוה והשקעה בחינוך. אבל בשנות ה-90 התמונה התהפכה. מאז, עובר משהו לא טוב על יפן.



החשש המתפשט הוא מהשלכות חמורות של המשבר באירופה גם על יפן, כפי שהיו כאן בסתיו 2008 אחרי הקריסה של בנק ההשקעות האמריקאי ליהמן ברדרס. אז היכה המשבר ביפן אחרי שבקושי הספיקה להתאושש ממיתון של עשר שנים שלווה לאחר מכן בפעילות כלכלית חלשה. גם הניסיונות של הממשלה היפנית לעודד את הצמיחה באמצעות יצירת גירעונות גדולים והפחתות ריבית דרסטיות לא הועילו. את 2009 סיימה יפן עם צמיחה שלילית של 3%.







בניגוד לארה"ב ולאירופה, שבהן המאזנים של הבנקים היו רוויים בנכסים רעילים, הבנקים היפניים היו נקיים באופן יחסי, לאור מאמצים של שנים לנקות את מאזניהם לאחר המשבר הפיננסי מתחילת שנות ה-90. אבל הפגיעה ביפן היתה בשני תחומים עיקריים - יצוא והשקעות עסקיות - שנפגעו קשה במשבר האשראי. שני המגזרים האלה סובלים ישירות מהאטה גלובלית ומהיחלשות של היורו מול הין היפני שמתחזק והולך בשנים האחרונות.



את עיקר המכות בימי הנפילות בבורסה ספגו יצואניות כמו קאנון, מאזדה, סוני - שחמישית מההכנסותיה מגיעות מאירופה - ופנסוניק, עם חשיפה לאירופה של עשירית מההכנסות. העובדה שנשיא פנסוניק אמר במסיבת עיתונאים בסופו של השבוע הסוער כי הוא לא אופטימי לגבי מחירי המניות או המטבע היפני - לא עזרה במיוחד.



המשמעות של היחלשות היורו רבה: פנסוניק, למשל, חישבה באחרונה את התחזית העתידית שלה לפי שער של 120 ין ליורו. לפני ה"גולדן וויק" היה השער 125 ין, ואחריו כבר צנח ל-117. בהמשך, המגמה התחזקה ונכון לתחילת השבוע היה השער 109 ין.



כמו יוון, גם יפן סובלת מהיקף עצום של חובות. הממשלה היפנית הזרימה במהלך המשבר תמריצים פיסקליים לכלכלה בהיקף של יותר מחצי טריליון דולר וכיום יפן היא מדינה מתועשת עם שיעור חובות עצום - מה שיקשה על ממשלתה להמשיך ולהגדיל את הגירעון. ואולם, לעומת יוון, המקרה של יפן בכל זאת נראה טוב יותר, מכיוון ש-95% מהאג"ח של הממשלה היפנית נספגות ביפן, כלומר הלווים הם התושבים. לכן, "החוב נשאר במשפחה". מצד שני, לא בטוח שהיפנים ימשיכו להלוות לממשלה לנצח, כי ככל שהאוכלוסיה תזדקן, גם נתח החיסכון יירד.



"היפנים במשבר כבר 20 שנה, כך שהמשבר כיום הוא לא בגדר גל ששוטף אותם", אומר איתן קופרשטוק. "להפך, על רקע מה שקורה באירופה ובארה"ב, יפן עשויה לנצל הזדמנויות. גם הממשלה החליטה להשקיע יותר. היא החליטה, למשל, שתוך 15 שנה תספק יפן לעצמה 50% מהתוצרת החקלאית לעומת 20% כיום. הוחלט גם להגביר את היצוא החקלאי. מאיפה זה יגיע? רק מטכנולוגיה. יש ביפן הזדמנויות עצומות. אין בעולם עוד כלכלה של 130 מיליון איש שהיא הומוגנית. זה אי שכולם בו חושבים אותו הדבר, לכולם יש אותו הטעם ואותם המנהגים, כולל מנהגי צריכה. הם כמו עדר".



במקום גוצ'י - יוניקלו







טדשי ינאי הוא האיש הכי עשיר ביפן כבר שנתיים ברציפות. לפי דירוג שביצע מגזין "פורבס אסיה", הוערך הונו של ינאי ב-9.2 מיליארד דולר בתחילת השנה, אחרי שב-2009 הוא זינק ב-3 מיליארד דולר. ינאי מי? אפשר להניח שחלק גדול מכם שואל את עצמו. ובכן, ינאי הוא לא הבעלים של יצרנית רכב יפנית, חברת טכנולוגיה יפנית מובילה או חברת טלקום עתירת מזומנים - אלא בעל המניות הגדול ברשת קמעונות האופנה היפנית יוניקלו (uniqlo).



הגידול המהיר בהונו של ינאי, דווקא בשנה שבה המשיכה הכלכלה לחרוק בעקבות המשבר הכלכלי, הושג בזכות היצע של בגדים זולים באופן יחסי, שאותם מוכרת יוניקלו, שאת הלוגו האדום שלה אפשר לפגוש כמעט בכל פינת רחוב בטוקיו ובערים נוספות ברחבי יפן. הצפיפות הרבה בהמתנה לתאי ההלבשה של יוניקלו בקומה הראשונה מתוך החמש באזור הרכבת של רובע שינג'וקו בטוקיו, ממחישה את סיפור ההצלחה של הרשת. כאן אפשר למצוא - וכמעט בכל צבע שעולה על הדעת - גופיות וחולצות טריקו ב-7 דולרים, חולצות בעלות שרוול ארוך ב-10 דולרים וסוודרים וחולצות פולו שמחירם נע סביב 20 דולר. הסגנון פשוט ולא מתחכם וההיצע גדול.



בנוסף ל-790 הסניפים ביפן שתורמים לרשת 80% מההכנסות, יש ליוניקלו 120 סניפים בעולם, שבהם עשרות סניפים באירופה ובארה"ב. לפי התוכניות של ינאי בן ה-60, הוא מתכנן להגיע תוך עשור למצב שבו ההכנסות מחוץ ליפן יהיו גדולות פי ארבעה מההכנסות ביפן.



קל להבחין בכך שהיפנים אוהבים קניות. מספר החנויות ובתי הכלבו ברחובות הראשיים של הרבעים שינג'וקו, גינזה, שיבויה והאראג'וקו שבבירה טוקיו עצום, המוני אדם משוטטים, בוחנים ומודדים - והקופות מצלצלות בלי הפסקה. אבל המראה הזה מטעה. המשבר הכלכלי העולמי, ששיאו היה לפני כשנה וחצי, שלח זרועות גם ליפן, שהתמודדה עם המיתון החמור ביותר מאז מלחמת העולם השנייה וחוותה 15 חודשים רצופים של ירידה במכירות הקמעוניות מאז ספטמבר 2008.



וכשהיפנים חשים חוסר ביטחון בענייני תעסוקה ושכר ומחפשים איפה לקצץ, מצליחות רשתות כמו יוניקלו לדווח על עלייה במכירות וברווחיות. למרות חיבתם של היפנים לבגדי ולתיקי מעצבים ועל אף שפע הצעירות היפניות שנושאות תיק מדוגם של לואי ויטון או שקית מעצבים קטנה ויקרה - המכירות של מוצרי היוקרה נמצאות בירידה כבר כמעט שנתיים ברציפות. מדובר בשוק שמוערך ב-15-20 מיליארד דולר בשנה, השני בגודלו בעולם אחרי ארה"ב - והיפנים נחשבים לקנייני היוקרה הגדולים ביותר בעולם, בחישוב לאדם.



לצד נתוני המכירות המידרדרים יש גם נקודות אור. ב-2010, עם התאוששות הכלכלה העולמית ותוכנית תמריצים של הממשלה היפנית לעידוד רכישות בקטגוריות של רכב, ביגוד ומכשירים לבית - גם הצריכה החלה לעלות. המכירות הקמעוניות ביפן צמחו ב-4.9% באפריל - העלייה החודשית הגבוהה זה 13 שנה - אחרי עלייה של 4.7% במארס ו-4.2% בפברואר. זאת, למרות ירידות מחירים ביפן (דפלציה), שמשכנעות לרוב צרכנים להוציא פחות כדי לחכות לירידות מחירים נוספות.



המגמה החיובית צפויה להימשך, הודות לסבסוד הממשלתי ולשיפור בשוק התעסוקה. אבל אנליסטים יפנים מזהירים כי עדיין המצב עדין, ושדפלציה ובעיות תעסוקה מאפילות על הכלכלה.



ארץ השמש העולה הרבה







טיול ביפן הוא לא עניין זול בכלל, במיוחד לאור ההתחזקות של הין בשנה האחרונה. דירוגים של יוקר מחיה מציבים את טוקיו בין שלוש הערים היקרות ביותר בעולם, וקצת אחריה את אוסאקה, העיר השלישית בגודלה ביפן.



לכן לא מפליא לגלות כי המשבר פגע גם בתיירות הנכנסת. מספר התיירים הזרים ביפן, שבה חיים כ-127 מיליון איש, צנח ממספר שיא של 8.35 מיליון איש ב-2007 ל-8.10 מיליון ב-2008 והמשיך לרדת ב-2009 - גם בשל שפעת העופות - ל-6.79 מיליון (5% ממספר התושבים). לשם השוואה - לישראל, שבה 7.4 מיליון איש, הגיעו ב-2009 כ-2.7 מיליון תיירים (36% ממספר התושבים).



היפנים מגלים סבלנות ושירותיות רבה כלפי התיירים, אבל באזורים השוקקים של טוקיו - כמו גם בערים אחרות כגון קיוטו ואוסאקה - קל להבחין בכך שאין תיירים רבים, לפחות בכל הנוגע לאלה המערביים. "הסתכלו עלי כמו על משוגע כשאמרתי שאני נוסע לשבועיים ליפן", מספר מארק, תייר כבן 40 מסן דייגו שבקליפורניה שפגשנו בעיירה האקונה שנמצאת כשעה נסיעה ברכבת מטוקיו. מארק התנדב להיות מפוטר מעבודתו כמהנדס חשמל בתחנת כוח בסן דייגו, כדי לזכות בחבילת פיצויים יפה שאיפשרה לו לשנות כיוון בקריירה.



את תחביב הצילום שלו הוא הפך למקצוע, וכיום הוא מצלם באירועים שונים ומטייל בעולם. מהטיול ביפן הוא נהנה, אם כי לדבריו "הכול הרבה יותר זול בארה"ב".



איתן קופרשטוק, המתגורר בטוקיו כבר שבעה חודשים, מסביר שתיירות נחשבת לדבר שולי ביפן, ולכן זה אחד הענפים שהיפנים יצטרכו לפתח בשנים הקרובות. "היא לא תתפתח אם היפנים לא ילמדו להתחרות. יפן היא ארץ ללא תחרות, אין פה תחרות שוק אמיתית. המחירים בכל החנויות די דומים. זאת לא ארה"ב, שבה אפשר למצוא כל מוצר במחיר נמוך יותר במקום אחר".



כמו בתחום הקמעונות, גם בתיירות ביפן רואים שיפור ב-2010. לפי משרד התיירות היפני, מארס היה החודש החמישי ברציפות של עלייה בתיירות, עם 720 אלף תיירים. ובכל זאת, היעד שהציבה ממשלת יפן לפני שלוש שנים, להגיע ל-10 מיליון תיירים ב-2010, לא נראה ריאלי כיום. היעד החדש, בלי לנקוב תאריך עתידי, הוא 30 מיליון תיירים.



כדי להתקדם לכיוון היעד היומרני, השיק משרד התיירות באפריל לוגו חדש וקליט ליפן - בצבעים אדום ולבן שמזכירים את פריחת הדובדבן - "japan. endless discovery". קמפיין התיירות נועד בעיקר לעודד ביקורים חוזרים, ומחליף את הלוגו "yokoso! japan" (ברוכים הבאים ליפן), שנחשב ללא מספיק ברור ומזמין.



הירידה בתיירות מורגשת גם במלונות. נאמי סקמוטו, האחראית על קבוצות ועל שירותי לקוח במלון העסקים sunroute plaza shinjuku, שחלק גדול מאורחיו הם תיירים זרים ועלות חדר זוגי ללילה היא 180-200 דולר, מספרת על האופן שבו השפיע המשבר על התפוסה במלון.



"בשנתיים האחרונות אנשים מטיילים פחות, ומי שמגיע ליפן למטרות עסקים או לחופשה - בוחר לעתים באפשרויות לינה זולות יותר, במטרה לחסוך בהוצאות", היא אומרת. "איך מתמודדים עם זה? כדי להישאר תחרותיים, אנחנו מציעים חבילות ומחירים מיוחדים דרך האינטרנט. מכל מקום, בחודשים האחרונים רואים שיש שיפור במצב".



"הסיבה לכך שיפן נחשבת למדינה יקרה בעיני זרים נובעת גם מכך שאנשי עסקים שבאים ליפן חייבים לשהות בה זמן רב", אומר קופרשטוק. "זאת לא אירופה, שאפשר לקפוץ ללונדון בשני לכמה פגישות ולחזור בשלישי בלילה. כשנוסעים ליפן צריך לשהות ארבעה-חמישה ימים במלון, וסך הכל מבזבזים שבוע על הנסיעה".



למרות התפקיד הבכיר והשירותי של סקמוטו, האנגלית שבפיה דלה והיא משתמשת במתרגמת. נשמע מוזר? בהחלט, אבל לא יוצא דופן. באופן מפתיע, קשה למצוא ביפן דוברי אנגלית רבים ועל אף שהאמריקניזציה ניכרת בשטח, במיוחד בטוקיו, ומתבטאת בשמות המסעדות ובתי הקפה - המלצרים בקושי יודעים לגמגם כמה מלים באנגלית.



מדגם מקרי ברכבת התחתית מראה כי אף אחד מבני הנוער בקרון לא דובר אנגלית - והיחידה שכן היא בכלל מסינגפור. "בדרך כלל מתחילים ללמוד אנגלית בחטיבת הביניים ואני למדתי כבר ביסודי", מספרת צעירה יפנית שעובדת כפקידת קבלה במלון עסקים בעיר. "אבל הבעיה היא שלומדים בעיקר דקדוק ותחביר ולא שיחה, כל משפט מתרגמים מיפנית וזה לא עובד. אני למדתי אנגלית בארה"ב ולכן אני מסוגלת לנהל שיחה, אבל זה לא המצב הנפוץ".



קופרשטוק מסכים כי הבעיה של היפנים היא ביישום המילולי של השפה. "לכתוב ולקרוא אנגלית הם דווקא יודעים יותר מהממוצע. יש להם בעיה בשמיעה של האנגלית, בהתבטאות. צריך לזכור שהשפה שלהם לא מודרנית. הם לא שומעים אינטונציות מסוימות באנגלית ולפעמים זה נשמע מצחיק מאוד. אפילו למלה כמו 'חדר' אין תרגום פשוט. כשאני שואל איך אומרים חדר ביפנית, עונים לי שתלוי באיזו קונוטציה מדובר.



"יש יפנים שמסוגלים להתכתב במייל עם אנשים ברמה טובה של אנגלית, אבל כשמגיעים לשיחה, מופתעים לגלות שהרמה הרבה פחות טובה. אבל שיהיה ברור, אם רוצים לעשות עסקים עם היפנים - אז השפה לא תהווה מחסום".



בורגר ווסאבי ופראפוצ'ינו תה ירוק



העובדה שביפן נרשמה ירידה בצריכה משתקפת גם בתוצאות הכספיות של שתי רשתות אמריקאיות גדולות - סטארבקס ומקדונלד'ס - שמפעילות מאות סניפים ביפן. בראשון אחר הצהריים, בסניף סטארבקס שבטיילת שליד תחנת הרכבת של רובע שינג'וקו, אין אפילו מקום אחד פנוי בעשרות הכיסאות שפזורים סביב. לקוחות נוספים יושבים באזור הסניף ולוגמים משקה שוקולד מוקה קר עם קצפת, או גרסה מקומית למשקה קר של תה ירוק. נראה שהרשת האמריקאית, שלה 878 סניפים ברחבי יפן, רושמת כאן הצלחה גדולה - אבל המספרים קצת פחות מתוקים מהקצפת שעל הפראפוצ'ינו.



יפן אמנם מהווה את השוק השני בגודלו בעולם עבור סטארבקס, אחרי ארה"ב, והרשת אף עשתה מאמצים להתאים את המוצרים לטעם המקומי ולהשתמש ברכיבים מקומיים - אבל בשנה האחרונה עמדו המכירות ביפן במקום. מנכ"ל החברה והמייסד שלה, הווארד שולץ, כבר השמיע בעבר הצהרות על התרחבות הרשת למקומות אחרים כמו וייטנאם וסין, לא מעט בשל ניסיונות להתמודד עם היעדר הצמיחה ביפן.



במקרה של מקדונלד'ס, הרשת הודיעה באחרונה כי היא סוגרת 430 סניפים ביפן, פותחת 90 ומחדשת 200 - אחרי שהמכירות שהצליחו לעלות בסיכום גלובלי, ירדו ביפן ב-10% בשנה שעברה.



כמו סטארבקס, גם במקדונלד'ס עושים מאמץ להתאים את טעם הקציצה לחך המקומי. סניפים רבים חודשו כך שהם נראים יותר כמו מסעדה אופנתית עם מסכי טלוויזיה ופרסומות ולא כמזנון אוכל מהיר - והתפריט עבר שינויים, לדוגמה, גרסה של בורגר ווסאבי והמבורגר טריאקי.



"זה הזמן לנצל את ההזדמנויות"



"חברות ישראליות החליטו לזנוח את יפן כי קשה כאן. הסחר בין ישראל ליפן הגיע לשפל", אומר איתן קופרשטוק, הנספח המסחרי של ישראל ביפן. "אני מקווה שהמשבר באירופה יחזיר חברות לאסיה. כיום יש משבר בשני המטבעות שהכי חשובים לישראלים - היורו והדולר - והמטבע הסיני עדיין לא חופשי.



"מה נשאר? הכלכלה השנייה בעולם, עם מטבע יחסית יציב והזדמנויות אדירות. היפנים רוצות לחוות את הטכנולוגיה הישראלית. בתחום המדיה, לדוגמה, חברות ישראליות מעורות ופועלות באירופה, אבל ליפן הן לא מגיעות.



"ביוני היה אמור להתקיים ביפן אירוע בתחום המדיה המוקדש לחברות ישראליות, ואף חברה לא נרשמה. לכן נאלצו לדחות אותו לנובמבר, ואני מקווה שעד אז יתעשתו החברות הישראליות. אנחנו פונים להודו ולסין, אבל שכחנו את יפן. יפן תשקיע עשרות מיליארדי דולרים ביחסים שלה עם סין, ובהרבה מקרים הדרך להיכנס לסין תהיה הרבה יותר מהירה באמצעות חברות יפניות.



"ליפנים ולסינים יש מסורת של סחר, ועם כל הכבוד, הסיני תמיד יעדיף לשתף פעולה עם יפנים ולא עם ישראלים".



קופרשטוק מציין שהפעילות ביפן קשה במיוחד בשלבים הראשונים. "יש מרחק ויש מערכת קבלת החלטות שאינה מובנת מבחינה לוגית בעולם המערבי. כשאני מגיע לדיונים בחברה יפנית, אני אף פעם לא יכול לדעת מראש מה יהיו תוצאות הפגישה. זה יכול לנוע מסחבת של 20 דיונים ועד להחלטה מיידית שהם נוסעים לישראל כבר היום. אין דרך לדעת איך היפנים מקבלים החלטה ומתי, ואם הם עשו שיעורי בית וקיבלו אותה עוד לפני שהגעתי".



כמה חברות ישראליות פועלות כיום ביפן? לקופרשטוק קשה להעריך, ובכל מקרה לא מדובר ביותר מכמה עשרות. הזדמנויות, לעומת זאת, לא חסרות. "מדובר באוכלוסיה של 130 מיליון איש, שאמנם חושבים אותו דבר - אבל מחפשים גם דברים חדשים.



"אם החברות הישראליות יידעו לנצל את העובדה שהמחירים ביפן גבוהים יחסית, וישכילו למכור טכנולוגיות - יש להם יתרונות. הדור החדש של דרגי הביניים בהנהלה ביפן מחפש טכנולוגיות. השפה היא התירוץ לא להגיע, אבל אם יש מוצר טוב, וכיום היפנים יודעים שהם צריכים לחשוב תחרותית - הם יקנו אותו. לדעתי, בשנה-שנתיים הקרובות תהיה פריצת דרך בפעילות הישראלית ביפן".



ראש הממשלה נכנע לאמריקאים - ושילם בכיסא



האוכלוסיה המזדקנת ביפן ומשבר כלכלי חדש שצובר תאוצה לא היו הצרה הגדולה ביותר של ראש הממשלה יוקיו הטויאמה באביב 2010. הסיפור על סדר היום במאי, שלבסוף גם הביא להתפטרותו של הטויאמה בתחילת יוני, היה עתידו של בסיס הנחתים של ארה"ב, פוטנמה, שנמצא באי אוקינאווה שבדרום יפן. זהו בסיס בעל חשיבות אסטרטגית עבור האמריקאים.



כבר שנים מתלוננים ביפן על רעש, על פשיעה ועל עבירות מין מצד החיילים האמריקאים באוקינאווה. אחת מהכרזות הבחירות של הטויאמה בשנה שעברה היתה כי יפעל לפנות את הבסיס האמריקאי אל מחוץ לאי או אל מחוץ ליפן. אבל הביצוע כבר היה יותר מסובך. ב-2006 הסכימו ארה"ב ויפן להעביר את הבסיס לנקודה פחות מאוכלסת באי, אך ההחלטה נתקלה בביקורת חריפה לנוכח העובדה שהבסיס החדש היה אמור לקום בשמורת טבע. בעקבות הזיג-זג של הטויאמה וההתנהלות הלא החלטית שלו, התמיכה הציבורית בו התרסקה במאי לשפל של 17% (כשנבחר לפני פחות משנה, היתה התמיכה בו 70%).



בסוף מאי החליט הטויאמה להפר את הבטחת הבחירות ולהסכים עם העמדה האמריקאית שלפיה הבסיס יישאר באוקינאווה. עם זאת, על רקע כישלון הפינוי של הבסיס ובעקבות לחצים פוליטיים, התפטר הטויאמה אחרי שמונה חודשים בתפקיד.



הסיפור של פוטנמה הוא הרבה מעבר לפוליטיקה מקומית. למיקום של הבסיס האמריקאי יש חשיבות גדולה ביחסים עם האמריקאים. אם הטויאמה היה מחליט שלא לקבל את דרישתה של ארה"ב, היה הדבר יכול להוביל לקרע עם האמריקאים ולפגיעה קשה בכלכלה היפנית. יש הסבורים שכבר אפשר היה לראות את ההשפעה בהתקפה הקיצונית מדי של ארה"ב, לטעמם של היפנים, על חברת טויוטה - לאחר שהחזירה כלי רכב רבים לתיקון בעקבות פגמים בייצור. בארה"ב תקפו בחריפות את טויוטה על כך שלא ניהלה את המשבר באופן שקוף ומהיר, והתחבאה מהתקשורת במקום להתמודד עם המצב.



קרע עם האמריקאים יכול להוביל להשלכות רבות השפעה על יפן. כך למשל, חברת הרכבות היפנית jr (central japan railways), מתכננת להתרחב גם אל מחוץ ליפן. ארה"ב, שבה מתוכננת בנייה של רשת רכבות מהירות שתכסה 31 מדינות בהיקף של 13 מיליארד דולר, מהווה הזדמנות עצומה. לכולם ברור כי המתיחות עם ארה"ב לא מועילה ותשפיע ישירות על קשרי הסחר בין שתי המדינות. גם הטויאמה הבין זאת כנראה, ולא נתן למערכת היחסים העדינה להתערער. הוא החליט שעדיף לו להתעמת עם אזרחי יפן - ולא לבגוד באמריקאים. זה עלה לו בכיסאו.



יפן



בירה: טוקיו



אוכלוסיה: 127 מיליון



שפה: יפנית



מטבע: ין



ריבית: 0.1%



תוצר (2009): 4.1 טריליון דולר



תוצר לנפש (2009): 32,600 דולר



אבטלה 5.1%



תוחלת חיים: 78.9 לגברים, 85.7 לנשים



שיעור ילודה: 1.2 ילדים (מקום 219 בעולם)



חלוקה אתנית: יפנים 98.5% ? קוראנים 0.5% ? סינים 0.4% ? אחרים 0.6%



דת: שינטו 83.9%* ? בודהיזם 71.4%* ? נצרות 2% ? אחר 7.8%



*רבים משתייכים לשתי הדתות