ביקור באקספו 2010 בשנחאי: מודרניזציה טכנולוגית ותחושת ניכור

כמות התאורה הנשפכת מכל מגדל בשנחאי, מהגשרים, מהביתנים וממסכי הענק מציגה את הקונפליקט של העולם המודרני. מצד אחד, מדברים על קיימות ועל שמירה על כדור הארץ. מצד שני, מבזבזים על זה חשמל בלי הפסקה, בכל יום, בכמויות שיכולות להאיר את כל כדור הארץ למשך שבוע.



ביקור בתערוכת אקספו 2010, שהחלה בראשית מאי בשנחאי שבסין ותימשך 184 יום, עד סוף אוקטובר, הוא מסע מבלבל במיוחד. את התערוכה - שנחשבת למקבילה הכלכלית והתרבותית לאולימפיאדה - מלווה הסיסמה "עיר טובה יותר, חיים טובים יותר", שלה כמה פרשנויות שביניהן נעה האקספו: עיסוק רב בתחום הקיימות והדאגה לאיכות החיים בכדור הארץ, ולצדו עיסוק במודרניזציה טכנולוגית ברמות הגבוהות והמתועשות ביותר, הנותנת תחושה מנוכרת עד מבהילה באשר לעתידנו ולדרך החיים בעולם בעשורים הבאים. כך או כך, האקספו היא בועה מעניינת לבחון בה איך מדינות בונות את עצמן כמותג ואת הדרך שבה סין רוצה שנראה אותה.



וזהו בעצם גם הסיפור של סין: עולם של ניגודים, עם כמיהה לעשות את הטוב ביותר במהירות הרבה ביותר אך תוך ניסיון לשוות למהפכה הזו פנים אנושיים ונעימים היכולים לעמוד מול האופנות של העולם המערבי.



האקספו, המכונה גם היריד העולמי, היא קבוצה של תערוכות המיועדות לציבור. את התערוכה הראשונה יזם הנסיך הבריטי אלברט ב-1851. התערוכות, שמאורגנות על ידי הלשכה לתערוכות בינלאומיות, נערכות במרווח של כחמש שנים זו מזו ונמשכות שלושה עד שישה חודשים. מקור המשיכה העיקרי של התערוכות הוא הביתנים שמקימות המדינות המשתתפות בהן, בעלות ממוצעת של 26 מיליון דולר לביתן. חלק מהמבנים המיוחדים שהוקמו עבור התערוכות העולמיות לא פורקו אחריהן ונהפכו למבני קבע ולמקור משיכה עבור תיירים. המפורסם שבהם הוא מגדל אייפל בפאריס, שנבנה לכבוד האקספו ב-1889.




מופע מולטימדיה בביתן של חברת הדלק הסינית. מסע בארבעה ממדים בתוך עולם שנחרב | תצלום: יורב הראל



שנחאי מצוחצחת והדבר ניכר מאוד לעין כשמסתובבים ברחובות. רמת הניקיון מתחילה להגיע לדרגות סינגפוריות, בעיקר באזורי התיירות המרכזיים, ובכל כמה מטרים עומד מטאטא רחובות ובידו יעה.



אקספו 2010 בשנחאי היא עיר בתוך עיר. התערוכה משתרעת על שטח של 5.3 קמ"ר משתי גדותיו של הנהר הואנג-פו, החוצה את שנחאי - כפול משטחה של מונקו - ובמונחים ישראליים, מקביל למרובע שגבולותיו הם נחל הירקון בצפון ויפו בדרום, הים התיכון במערב ושדרות אבן גבירול במזרח. 189 מדינות, 57 ארגונים בינלאומיים ו-18 תאגידים משתתפים בתערוכה, ש-70 מיליון איש צפויים לבקר בה. כדי לספק תחבורה נוחה למבקרים יש קווי אוטובוס פנימיים, חמש מעבורות שמשנעות את המבקרים מצד אחד של הנהר לצדו השני, ו-3,000 מוניות חדשות שנוספו לצי הענק ממילא של מוניות שנחאי.



החלק החדש של האקספו מצדו האחד של הנהר, הנקרא פודונג, מוקדש בעיקר לביתני המדינות ומחולק לשלושה אזורי ענק, לפי יבשות העולם. חלק זה הוא העמוס והצפוף ביותר מבחינת המבקרים, לשם כוונה כל תעשיית יחסי הציבור של האקספו ולשם נוהרים המוני המבקרים הסינים, הרוצים לחוות את העולם מבלי לעלות על מטוס. באופן מפתיע, דווקא הביתן הסיני, שאמור היה להיות גולת הכותרת של האקספו ומתנשא לגובה רב, אינו מצדיק ביקור - והתורים אליו קטנים משמעותית מהתורים לביתן היפני, לדוגמה.



החלק המעניין ביותר הוא הגדה השנייה של האקספו, הנמצאת באזור הישן של העיר, הנקרא פושי. שם מוצגים חלק מביתני הנושא של האקספו וכן ביתני החברות המסחריות והערים התאומות. לא מעט מההברקות בתערוכה נמצאות בצד הזה, וגם מפגן התאורה הלילי מרשים יותר מזה של ביתני המדינות. הצד הזה, המחולק לאזורים d ו-e, הוא גם האזור העמוס פחות מבחינת התנועה של הקהל והנוח לכניסה מצד העיר - פתרון מומלץ לסיור באקספו בלי לחצים גדולים מדי ובלי נחילי אדם אינסופיים הממתינים מול הביתנים.



שנחאי לא נעצרת



השבוע הראשון היה קצת מאכזב עבור הסינים, שחיכו ל-500 אלף מבקרים ביום וקיבלו רק 300 אלף. הסיני ברחוב מבוהל קמעה מהדיווחים המאיימים על כמויות הקהל ועל התורים הארוכים, אבל במפתיע, האקספו חיה בשלום עם העיר. אין פקקי תנועה וכמות האנשים בקניונים לא פחתה. 300 אלף איש שמבקרים באקספו בכל יום לא מזיזים לשנחאי ולא הופכים אותה לאחרת. העניין הזה מדהים למדי בעיני מי שבא ממדינה שבה כל הופעה בפארק הירקון גוררת פקק תנועה אינסופי ברחובות תל אביב. גם הכמות הגדולה של זרים לא משנה את המרקם העירוני. העיר רגילה להיות מרכז של זרים הפועלים בסין, ולא מתרגשת מעוד כמה עשרות אלפי זרים.



הקמת האקספו לוותה במהומות בסגנון סין. שכונות שלמות פונו ושטחיהן הוקצו להקמת האקספו, ומהומות שהקימו תושבים שנותרו ללא קורת גג ליוו את התחלתו של תהליך הבנייה. הפיתוח המואץ של סין מתאפשר תוך דריסת זכויות האדם אבל שינוי הפנים המוחלט של החברה הזו, לטוב ולרע, מחייב סוג של ניהול מאורגן - אחרת היתה נוצרת שם קהיר ולא שנחאי.







הביתן הבריטי



האקספו היא חיה מוזרה. כבר עשור נשאלות שאלות בדבר זכות הקיום שלה בעידן שבו אפשר לטייל ברחוב בלונדון בעזרת גוגל מפות, ולראות בה כל בית בפירוט המגיע עד זוגות האופניים החונים בכניסה. ובכל זאת, האקספו מעניקה למיליוני סינים חשיפה והצצה אל תרבויות אחרות, חינוך ומידע - שספק אם היו נחשפים אליהם בדרך אחרת. נתקלתי במעט מאוד סינים שהשם ישראל אמר להם משהו. מבחינתם, המדינה הזאת אינה קיימת וכמותה מדינות רבות נוספות שמציגות בתערוכה - וכך מצליחות לקבל חשיפה.



כמות השוטרים והפנים הרציניים בכל שער מבהילה. אסור להכניס מצתים, מטריות גדולות, ובטח שלא סכינים או אולרים. הבדיקה הביטחונית בכניסה ליריד היא ברמה של אלה הנערכות בשדה תעופה, וסיני חמור פנים ממשש כל חלק בגוף המבקרים לפני שהם מקבלים אישור להצמיד את כרטיס הכניסה האלקטרוני לצג.



כל אלה עומדים בניגוד מוחלט לרמת הקריאייטיביות של הביתנים, בעיקר המקומיים, שמפתיעים לטובה. שנים מדברים על חוסר היכולת של סין להתחרות בשוקי העולם על בסיס מקוריות, ועל בעיית הקריאייטיב העוצרת את ההתפתחות של המותגים הסיניים. אם לשפוט לפי רמת היצירתיות בתערוכה, הרי שסין עוד תכבוש את העולם ברגע שתתפנה לכך. הסרטים, הגרפיקה, הרעיונות והביצוע של הביתנים המקומיים לא מביישים אף מדינה מערבית מפותחת.







טקס הפתיחה בביתן הסיני



גם הדרך החווייתית שבה מועברים המסרים מוצלחת. האקספו היא מעין מרכז מבקרים משוכלל, מוזיאון מדע גדול, שרוכזו בו כל הטכנולוגיות המתקדמות בעולם. המסרים לא מורכבים בדרך כלל. המבקר הממוצע עומד כשלוש שעות בתור לביתן ומבקר בו כרבע שעה, והדבר מחייב להבטיח למבקר חוויה פוערת פיות כדי להצדיק את ההמתנה הארוכה. ויש כזו. הקרנות על כדורים, ב-360 מעלות, על גשרים שקופים, בתוך מנהרות ענק, בחללים בגדלים עצומים - מלמעלה, מלמטה ומהצדדים. כמעט אין בעולם רכיב שלא השתמשו בו כאן להקרנה וליצירת מופעים מיוחדים.



לא פוחדים מחסות מסחרית



ביתני המדינות השונות מלאים חסויות מסחריות שנועדו לקדם מותגים שונים בקרב הקהל הסיני. במרכז הביתן של צרפת, אחרי שעוברים את מישלן ומותגים נוספים, נמצאת החוויה הגדולה ביותר עבור המבקר המקומי: אזור מיוחד המוקדש למותג לואי ויטון, שבו הולוגרמה מיוחדת ותצוגת אופנה חיה. לצרפתים אין כל בעיה לקדם את סיטרואן, את מישלן ואת לואי ויטון - מתוך הכרה שתפקידה של מדינה לקדם את מותגיה ואת חברותיה בשוקי היצוא. גם מדינות אחרות פועלות באופן ברור וגס לקידום האינטרסים של מותגים מסחריים בתערוכות שלהן.







הביתן הפולני



הנוכחות הערבית באקספו מרשימה. סעודיה ואיחוד האמירויות הערביות הגדילו לעשות עם ביתני ענק מעוצבים על ידי טובי האדריכלים בעולם ועם חוויות מולטימדיה מרשימות. בביתן של דובאי, אחת משבע האמירויות המרכיבות את האיחוד, תושבים של המדינה מופיעים על קירות השיש ומספרים באורח משכנע לחלוטין על נפלאותיה של המדינה. למשל, הידעתם שדובאי החלה כאזור לשליית פנינים? לאחר שאלה אזלו מהים המדינה כמעט אבדה, אך מציאת הזהב השחור הצילה אותה והפכה אותה לנווה מדבר פורח.







הביתן האוסטרלי



על רקע כל זה, ההחלטה של ישראל להשקיע באופן מהותי בבניית ביתן עצמאי בתערוכה היא מוצדקת, אך היה ראוי להשקיע אפילו כפליים ביצירת ביתן עצום ומרשים, שיעביר את הסיפור הישראלי למיליוני הסינים שיפקדו את התערוכה. בהשוואה לייצוג של ישראל באקספו בעבר, הביתן הישראלי מצטיין, אבל כשאנו בוחנים את המתחרים, ניכר שאפשר וצריך לעשות עוד - להשקיע משאבים גדולים יותר ולהעביר את הסיפור הישראלי בכמה רבדים ובחוויה משמעותית וגדולה בהיקפה בהרבה. מכל ההוצאות בתקציב המדינה, ההשקעה הזאת היתה יכולה להחזיר את עצמה פעמיים ובטווח זמן קצר.



b>איך להגיע ולהיכנס בקלות?



הפרסומים מפנים את הבאים לקו 13 של הרכבת התחתית היוצא ממרכז העיר ומאפשר לבצע את הבידוק ואת הכניסה לאקספו בתחנה ולהגיע ישירות לתוך שטח התערוכה. טעות. הקו הזה עמוס ובלתי אפשרי. מוניות מיוחדות, מוניות אקספו, מסתובבות בעיר. אלה כלי רכב לבנים חדשים, הרשאים להגיע עד הכניסה לשער התערוכה. תמורת כ-25 יואן (כ-13 שקל), תביא אתכם מונית ללא מאמץ לשערים החיצוניים, ואם לא הגעתם אליהם בשעת הפתיחה, התורים בהם קצרים במיוחד רוב הזמן. השערים מצד פושי, הצד של העיר הישנה, פנויים יותר מהשערים מצד פודונג. באופן כללי, השערים הקיצוניים בכל אזור, משמאל ומימין, פנויים יותר משערי הכניסה שבאמצע שטח התערוכה. הסינים לא מבינים חוכמות, ותכנון מתוחכם של הליכה וכניסה הוא לא הצד החזק שלהם. נצלו את זה.







אזור b



החצי הדרומי



הביתנים של אוסטרליה וניו זילנד לא מאכזבים. גם הביתן של אינדונזיה שווה ביקור, בעיקר מהבחינה העיצובית, ובהנחה שאין תור. במרכז השטח עומד גם ביתן נושאי, שתת התערוכה החביבה המוצגת בו עוסקת בשנחאי. מכל אזורי התערוכה, זה החלש ביותר והמעניין פחות. הוא משמש בעיקר כאזור מעבר הכרחי בין השטחים השונים, וממנו אפשר להגיע אל המעבורת לצד השני של הנהר.



אזור c



פעמוני פרות ומגזרות נייר



הסיור באזור הזה הוא המורכב והמסובך ביותר. מאוד לא מומלץ להגיע אליו בערב או אחר הצהריים, ובטח שלא בראשון או בשבת. אפשר לפצל את הביקור באזור הזה לשני ביקורים, וביניהם לקפוץ לצד השני של הנהר לביקור פחות עמוס ומתסכל. גם סיור חיצוני להצצה בלבד יכול להיות מספק.



הביתן של הונגריה הוא בעצם פסל סביבתי מרתק עשוי עצים, וגם הניסיון של הדנים ללמד את הסינים לרכוב על אופניים די משעשע. פולין מפתיעה לטובה עם בניין שקירותיו נראים כמגזרת נייר ענקית, ובביתן הקנדי יש מיצגים לא רעים שנעשו בשיתוף פעולה עם "קרקס השמש" הנודע.



הביתנים של צרפת, גרמניה ושווייץ הם הראויים ביותר בעיני לביקור ממושך, גם בעולם התוכן וגם בעולמות העיצוב. השווייצים בנו רכבל של אתרי סקי הלוקח אותך לטיול בתוך נוף הרים שווייצי, לצליליהם של פעמוני פרות.



באזור הזה מצויות גם המסעדות הטובות ביותר. הטובה ביותר מביניהן היא המסעדה הצרפתית בגג הביתן, בקומה השביעית, בגינה מדהימה המשקיפה לעבר כל האזור.



אזור a



דיונת החול וביקור בית



הביתן של סין לא שווה את התור הארוך. הביתנים היפני, הדרום-קוריאני, הסעודי וזה של איחוד האמירויות שווים ביקור. כמובן שגם הזדהות קצרה עם ישראל וביקור בביתן הלאומי שלנו לא תזיק. בביתן היפני תורים בלתי נסבלים וכדאי להגיע אליו ראשון, בשעות הבוקר. בביתן הדרום-קוריאני שווה לבדוק את שעות ההופעות על הבמה החיצונית, והביתן של איחוד האמירויות הוא מודל של דיונת חול שעוצבה על ידי האדריכל הנודע נורמן פוסטר. שווה לחובבי העיצוב. גם מסע התוכן בפנים מוצלח במיוחד ושווה הצצה. הביתן הסעודי כולל גן מדברי על הגג, והוא נבנה ללא דלתות, בהתאם לעקרונות הדת המוסלמית. המיצג בו, סרט המוקרן על מסך עצום ממדים ב-360 מעלות, מעניין פחות - אבל לעוצמה ולגודל יש אפקט.



אזורים d ו-e:



אטרקציות ומסע אל העתיד



באופן משונה, זה האזור המעניין ביותר וגם העמוס פחות. הוא הקרוב ביותר מתוך העיר והכניסה אליו במוניות נוחה. האזור צר וארוך וכולל את הביתן הטוב ביותר בתערוכה, לטעמי - והוא הביתן הנושאי של העתיד, הנמצא בתוך תחנת כוח בסגנון מוזיאון הטייט החדש בלונדון. המיצג והטיול בתוך התחנה מרתקים, והוא תחנת חובה בביקור באקספו. זה גם האזור המרגש ביותר לביקור בלילה, מאחר שמרביתו כולל מיצגי תאורה מרהיבים והקרנות על הקירות החיצוניים של הבניינים. שווה לעבור אליו לעת ערב ולבלות בו עד סגירת הביתנים ב-22:00 או עד סגירת התערוכה עצמה, קרוב לחצות.



הביתן של חברת הדלק הסינית מעניין, גם ברמת המסרים, ומוקרן בו סרט הכולל מסע בארבעה ממדים בתוך עולם שנחרב ללא דלק. מסקנה מתבקשת: אין ברירה, צריך דלק והרבה. הסרט בביתן של סיסקו מעניין לחובבי העתיד. הביתן של חברת המכוניות ג'נרל מוטורס שווה ביקור, ואפשר להזמין מראש כרטיסים לביקור בו במכונות הפזורות באזור הביתן. הביתן נקרא "ונקה", ועליו מופיע בגדול הכיתוב "2040". הוא בנוי מחיבור של חמישה קונוסים ענקיים שאפשר לסייר בהם, וכוללים סיפורים שונים על שמירת הטבע בסין. הוא בהחלט מעניין, כולל התכנים שבו, ומפתיע לטובה. הביתן של נינגבו, עיר בסין שבנתה את עצמה בהתבסס על שילוב בין מודרניזציה לבין שמירת על איכות הסביבה, מדהים מבחינה עיצובית ורעיונית.



האזור שמעבר לנהר רגוע ואין בו קהל רב, וביקור כמעט בכל אחד מהביתנים מתגמל. הבעיה הגדולה ביותר באזור הזה היא היעדר מסעדות טובות, כך שכדאי להגיע אליו שבעים.



יוני סער הוא הבעלים של קבוצת פרומרקט