המקום: שביל אש תלול המשקיף על עמק האלה. סלעים גדולים, סלעים עוד יותר גדולים, שיפוע רצחני. סוליית צמיג לא דרכה שם מעולם. המשימה: לטפס למעלה, לראש ההר, דרך כל הסלעים, בשבעה רכבי שטח משופרים.
המשתתפים: גברים בני 40-50. מבוססים, עצמאים. נראים שפויים.
האם השימוש בכננת - כבל גרירה מלופף עם מנוע חשמלי - הוא פגיעה בגבריות?
העלייה מתחבאת
נפגשנו בשבת, 8:00 בבוקר, בתחנת הדלק בצומת האלה: ארבעה ג'יפי רנגלר, ג'יפ צ'רוקי אחד, ניסאן פטרול אחד, טויוטה היילקס אחד. כל הכלים מצוידים בשיפורים משובחים ויקרים: צמיגי שטח-שטח, מתלים ארוכי מהלך, כננות, מיגוני גחון, נעילות דיפרנציאל, תיבות העברה מיוחדות ועוד.
בלי קפה, בלי צ'פחות, נוסעים ישר לעלייה.
העלייה לא נמצאה. היא מתחבאת בין העצים, אין שביל גישה, אין קוליסים, אין סימן ורמז.
בסוף מצאנו. כלומר, דרור מצא. הוא היה כאן כבר לפני שבועיים. תיצפת. הלך קצת ברגל. זיהה את הפוטנציאל. עכשיו הוביל לכאן את כל השאר.
ההתחלה היתה מדרגה בגובה חצי מטר, מהכביש אל תחתית שביל האש. כאן, כבר כאן, כל רכב שטח מהשורה - מיצובישי פאג'רו, טויוטה לנדקרוזר, יו-ניים-איט - היה נכנע. אבל המשופרים לא התרגשו. אלי היילקס שכח לנעול לוקרים וטיפס את המדרגה בהנעה אחורית בלבד.
ההמשך היה קל. מה זה קל - סלעים של מטר, שיפועים של 40 מעלות. אבל אחרי 200-300 מטר נתקעה השיירה. משמאל - סלע בגובה שני מטרים בשיפוע הזוי. מימין - שני סלעים חדים וחלקלקים, וביניהם חריץ עמוק. התייעצות. האדמו"ר שמעון מכריע: הולכים על החריץ.
דרור ראשון. צ'רוקי ישן, צמיגים די גמורים. נהיגה מדויקת. האדמו"ר מכוון אותו בתנועות אצבע. 20 דקות והמכשול מאחוריו.
שאלה: מה גורם לחבורת גברים לעזוב את הילדים ואת האשה, ובמשך שבת שלמה להטיח בסלעים ג'יפים בשווי מאות אלפי שקלים? האם התשובה בגוף השאלה?
האדמו"ר שמעון הוא הבא בתור. ירושלמי, נהג משאיות, מומחה להובלת משקלים חריגים. סיגריה בפה, יד משתלשלת מהחלון. הצמיגים, במידה חוקית, נראים גמדיים על הניסאן פטרול המוגבה. הפטרול רחב וכבד. הפטרול מחליק הצדה שוב ושוב. מייעצים לו להוריד אוויר. שמעון מנפנף בביטול. הפטרול ממשיך להחליק. שמעון לא יוריד אוויר ולא יעזור בית דין. אתה אל תוריד אוויר, מציע מישהו, אני אוריד בשבילך. שמעון מסרב. הוא שולף כננת, נקשר לדרור ומטפס. שני כלים עברו.
שאלה: האם השימוש בכננת - כבל גרירה מלופף עם מנוע חשמלי - הוא פגיעה בגבריות? לא מבחינת שמעון. בטח לא כמו הורדה מסיבית של אוויר.
פיני ברנגלר הירוק של רסטה ועמית ברנגלר אנלימיטד עולים גם הם עם כננת. החמישי מתעקש שלא, אבל נכשל שוב ושוב. קוראים לו ג'קי, הוא עצבני ומכריז: "אני את העלייה הזאת לא עשיתי". רוצה לומר - אבוא לכאן שוב ואטפס בלי כננת. צפריר ברנגלר רוביקון אדום מנסה דרך אחרת - דרך הסלע הענק. "יש לך ביצים יותר גדולות משלי", מזהיר אותו האדמו"ר שמעון. "ואל תשכח שלי יש גדולות". הרוביקון האדום מזדקר לשמים. "הופ הופ", צועקים כולם, משמע סכנת התהפכות. צפריר מבין, נסוג לאחור ומכוון את הג'יפ, כמו כולם, לחריץ.
גבריות בסימן שאלה
לכלים האלה אין שום בעיה להעפיל את זיק מחמל ואת ורדית ואת שאר המעלות המיתולוגיים-קלאסיים של הנגב. המעלות האלה הם אתגר רציני לרכב שטח סטנדרטי. אבל אחרי שמשקיעים כמה עשרות אלפי שקלים בשיפורים, זה כבר פחות אתגר וצריך למצוא מעלות בדרגת קושי גבוהה יותר. וכך נולדו מעלה הצינור, עקרבוט, המוקש, המעלה הנסתר, מעלה שמעון (על שם האדמו"ר), מעלה הדלת (על שם הדלת שנמעכה), מעלה הפסיכים (על שם אלה שהעזו) ועוד.
לשביל האש של היום עוד לא הצמידו שם. זאת הפעם הראשונה שצולחים אותו, ואף אחד, בינתיים, לא מעך דלת. מצד שני, דרור הוא היחיד שטיפס בלי כננת - אז אולי יקראו למעלה "מעלה דרור". אבל בחלוף שלוש שעות מצליחים גם צפריר רוביקון ואלי היילקס בלי כננת, ושוברים את הבלעדיות.
האוסטרלי המצוי, גורס שמעון, היה עולה את זה בקלות. זה רק עניין של איפה אתה שם את הגלגל וכמה גז אתה נותן. הטעות שחוזרת כאן אצל רוב הנהגים: חוששים לתת גז בס"מ של הנסיעה לפני המכשול - וכך דווקא במקום שבו יש יותר אחיזה לצמיגים, הרכב לא תופס מומנטום. על המכשול עצמו, במקום שבו הזווית תלולה והאחיזה ירודה, הם נותנים יותר מדי גז.
ההתרחשות פראית למדי: המנוע נוהם, הצמיגים מסתחררים, אבנים מתעופפות לאחור. הרבה אקשן, מעט התקדמות. בדרך כלל הג'יפ האומלל והנהג שלו נשארים למטה. או, יותר גרוע, קופצים הצדה, מתלבשים על סלע ונקלעים לשפ"צ - שיפוע צד. וזה, הופ הופ, עלול להוביל להתהפכות.
אף אחד לא מתהפך עדיין. אלי היילקס, האחרון בחבורה - מתלים משופרים, יחס העברה של אחד לחמש ומשהו - מעפיל באלגנטיות יחסית. האם זה בזכות האוטו או בזכות הנהג?
אחרי 500 מטר וחמש שעות וחצי משלימים את המשימה. שביל האש נכבש.
למעלה יש דרך עפר נוחה. משלבים לשתיים על ארבע ונוסעים לשולחנות שבצל. הירושלמים פותחים קופסת טונה, התל אביבים מטגנים נקניקיות עגל. אחר כך אבטיח, קפה וגרעינים. אין בירות. שמעון מעשן טיים. פיני עם הסיגר.
יש מי שמבלה את השבת שלו בתוך ערימה של עיתונים, יש מי שמבקר את דודה בתיה ויש את טוחני הסלעים. גברים בני 40-50. מבוססים, עצמאים. נראים שפויים.
למבחני דרכים - "כבישים": www.kvishim.co.il
אל תעצרו את הרנגלר: רכבי השטח שכבשו את עמק האלה
יואב קווה
10.6.2010 / 16:41