דמי הבראה

המונח "דמי הבראה" נולד לפני עשרות שנים, כשהעובדים - בעיקר חברי ההסתדרות שבהם - נהגו לצאת פעם בשנה לאחד מבתי ההבראה הרבים של קופת חולים, כדי ליהנות מאוכל בריא (משמין, לפי הקוד של אותם ימים) ולנוח. כיום עובד לא חייב לצאת לנופש כתנאי לקבלת דמי ההבראה והתשלום מועבר באופן אוטומטי, לרוב בחודשי הקיץ, בין יוני לספטמבר.



מדובר באחת ההטבות הסוציאליות המשמעותיות ביותר לעובדים בישראל - במגזר הציבורי והפרטי כאחד. עובד במגזר הפרטי זכאי ל-5-10 ימי הבראה בשנה, בהתאם לוותק, בעוד שבמגזר הציבורי זכאי העובד ל-7-13 ימי הבראה. שוויו הכספי של כל יום הבראה הוא 395 שקל במגזר הציבורי ו-340 שקל במגזר הפרטי. מכאן שמרכיב דמי ההבראה בשכר נע בין 1,700 שקל ל-4,000. עובד זכאי לדמי הבראה רק לאחר שהשלים את שנת העבודה הראשונה .

לפני שנה הסכימה ההסתדרות, במסגרת עסקת החבילה במשק, לוותר על מחצית מדמי ההבראה המגיעים לעובדי המגזר הציבורי בעבור 2009 ו-2010 . כספי הוויתור היו אמורים לעבור לקרן לסיוע למפעלים במצוקה. המחצית הראשונה לא שולמה לעובדי כמוסכם, אך כעת סיכמו ההסתדרות והאוצר כי דמי ההבראה ל-2010 ישולמו במלואם. הסיבה: הקרן לסיוע למפעלים לא הוקמה.