רוצים עוד מהגז - וזה טבעי

בדיחה ישנה מספרת על אדם שהגיע יום אחד הביתה ואמר לבני משפחתו: "אני מתכוון לקנות לנו מכונית מרצדס". בני המשפחה שמחו מאוד, אך מיד החל מאבק צווחני. הבן הבכור אמר: "אני יושב ליד הנהג". הבת אמרה: "אני יושבת ליד הנהג". האמא התערבה ואמרה: "זה המקום שלי, אני יושבת ליד הנהג!". התרגז האב וצרח על בני משפחתו: "די כבר לריב, תרדו כולם מהאוטו שלי!".

2. כרגע הסיכוי למציאת גז במבנה המכונה לוויתן הוא 50%, וההכנסות מוערכות ב-100-300 מיליארד דולר. אבל הקרב על הירושה המדהימה הזו שלפתע התגלתה לנו בלב ים בעיצומו, בעקבות הכרזתו של שר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ, על כוונה להגדיל את חלקה של המדינה בעוגה. עורכי הדין כבר מכינים מסמכים וכל היורשים הפוטנציאלים מחדדים ציפורניים. זה לא הולך להיות קל. הממשל האמריקאי (שיצא למלחמת המפרץ הראשונה בגלל נפט ואינטרסים אמריקאיים) מעורב ולוחץ לא לפגוע ביזמים. אפילו מדינות שכנות כמו לבנון וקפריסין טוענות לזכויות בירושה שנפלה פתאום על מזרח הים התיכון. מולם עומד יצחק תשובה, שמקדיש את כל השבועות האחרונים למאבק שתמציתו היא: "אל תגעו לנו בגז".



תשובה ומנהליו נמצאים בחזית, אבל מאחורי הקלעים רוחשת עדת משפטנים שתפקידה הוא למנוע את זליגת תמלוגי הגז לציבור. אחד המובילים שבהם הוא יו"ר דלק אנרגיה מאז ינואר 2010, ד"ר יורם טורבוביץ', לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים ומנהל לשכתו של ראש הממשלה הקודם, אהוד אולמרט. תשובה הפך את טורבוביץ' לבעל עניין גדול בשגשוגה של דלק אנרגיה, לאחר שקיבל אופציות בשווי עשרות מיליוני שקלים. בנוסף, יש לו אחזקות היסטוריות בחברה בשווי 130 מיליון שקל.



3. הרבה מאוד ערכים עומדים למבחן בסוגיית הגז. נכון, זה אמנם קודם כל כסף, אבל גם מעבר לכסף יש כמה סוגיות שמעמידות במבחן מעניין את היזמים, את הממשלה ואת הציבור הישראלי. אפשר להסתכל על סוגיית הגז כעניין עסקי-משפטי טהור, אבל אז נפספס כמה היבטים חשובים יותר שעוסקים באופן שבו מדינת ישראל מנהלת את משאביה. יש כאן לא רק הרבה כסף, אלא שאלות של עמידה בהסכמים, יצירת ודאות למשקיעים, עידוד יזמות, צדק חלוקתי, סמכות המדינה לתקן טעויות עבר ולדאוג לאזרחיה, וגם זיהוי סיטואציה היסטורית, שטיפול לא נכון בה עלול להיות בכייה לדורות.



4. נתחיל מהדברים הפשוטים. לתשובה ולשותפיו מאוקלהומה, חברת נובל אנרג'י, יש מניות בכורה בפיתוח שוק הגז הטבעי בישראל. הם הצליחו היכן שהמדינה נכשלה בעבר: לגלות מרבצי גז טבעי במעמקי הים התיכון. הם זכאים למלוא הפרגון על חזונם, על היזמות ועל הסיכונים שנטלו על עצמם. גם למשקיעים מהציבור שהאמינו בהם או הימרו עליהם מגיע קרדיט, כי הם אלה שמימנו את הרפתקאות הקידוח בלב ים. כמובן שהם לא עשו זאת בעבור פרגון או אהדה, אלא בעבור כסף, ולכן הם זכאים לתמורה גבוהה ונדיבה מאוד עבור הסיכון. זו נוסחה שעל בסיסה עומד עולם ההשקעות ואין לפגוע בה. מכאן ועד השארת רוב התמורה ממשאבי הטבע של ישראל בכמה כיסים בודדים - המרחק רב.



5. אחרי שאמרנו את זה, יש לברר מהם בדיוק התנאים שבהם פועלת תעשיית האנרגיה הישראלית, ואם היוזמה של שר האוצר - שהקים ועדה לבחינת תמלוגי הגז - היא שערורייתית ולא מתקבלת על הדעת כפי שטוענים תשובה וכמה מהמשקיעים אצלו, או מוצדקת וצפויה לאור הנסיבות. אם נוברים קצת בדו"חות הכספיים של חברת דלק קידוחים, אחת השותפות המרכזיות בלוויתן, בפרק הנוגע לרגולציה אפשר למצוא את הפסקה הבאה: "חיפושים והפקה של נפט וגז כפופים לרגולציה עניפה. החמרת הרגולציה בכל הקשור לזכויות החיפוש וההפקה של השותפות, התמלוגים, המיסוי, הקמת תשתית הולכה, חיבור לתחנות כוח הצורכות נפט וגז טבעי ועוד, עלולה להשפיע לרעה על עסקיה הקיימים של השותפות, וכן על כדאיות הביצוע של חיפושים נוספים". זו פיסקה חשובה כי היא מתארת בתמצית את המצב לאשורו: זה תחום שכפוף לשינויים ולהחלטות ממשלה; לממשלה יש זכות לשנות את המצב בתחומים שונים לרבות תמלוגים ומיסוי; וזה עלול לפגוע בכדאיות החיפושים הנוספים. הכל גלוי, הכל כתוב, הכל מונח על השולחן. ואת זה קבוצת דלק כותבת. לא הממשלה, לא הכנסת ולא שטייניץ.



6. אז מה קרה פתאום שהמדינה רוצה יותר? לפי גדעון תדמור, מנכ"ל דלק אנרגיה, הסיבה לכך פשוטה: הצלחנו. כלומר, דלק ושותפיה הצליחו. אכן מדובר בהצלחה כבירה, וכגודל ההצלחה והתגלית כך גודל הכישלון של המדינה, שמכרה את הזכויות למשאבים היקרים האלה במחיר נמוך. אמנם המדינה העדיפה שהסיכון כולו יהיה על היזמים, וזה אכן מה שקרה בכל מאות הקידוחים העקרים שנעשו כאן בעשורים האחרונים, אבל היא לא דאגה לעצמה ולאזרחיה לאפסייד משמעותי במקרה של תגלית משמעותית. את זה היא צריכה לתקן. ייתכן שהמדינה צריכה לייצר משוואה שבה היא מגדילה לא רק את ההכנסות מהגז, אלא גם את רמת הסיכון שהיא לוקחת על עצמה.



7. באיזו עילה יכולה המדינה להגדיל את התמלוגים מהגז? כאשר מדובר במצבים מיוחדים בעלי משקל ציבורי רב, הרי המדינה מתערבת ממילא. אם זה בסיוע לגופים עסקיים כמו יצואנים או משקיעים זרים, אם בקידום מדינות התיישבות מסוימת, אם בחילוץ הבנקים הישראליים במשבר של שנות ה-80, ולהבדיל, אם היא צריכה לקדם פרויקט תשתית חשוב כמו כביש, היא מפקיעה קרקעות. ההתערבות אינה חד-סטרית. אם המדינה עשתה טעות קשה שפוגעת באזרחיה, היא רשאית וצריכה לתקן אותה. כמובן שנדרשת מידתיות, איזון ופיצוי הגון למשקיעים ולבעלי נכסים, אבל לא מעט פעמים האינטרס הציבורי גובר על אינטרסים צרים. כאן מדובר באינטרסים של אוליגרכיית הון מצומצמת - ולא באוכלוסייה חלשה.



8. בדו"חות הכספיים של חברת דלק קידוחים יהש, אחת השותפות המרכזיות במאגרי הגז ים תטיס, תמר ולוויתן, מתוארים 25 סיכונים שונים ומשונים שיכולים לקלקל את חגיגת הגז ולהוריד אותה לטמיון. מסיכונים ביטחוניים וסיכוני שער חליפין, דרך סיכונים תפעוליים הקשורים בקידוח עצמו וכלה בסוגיות מימון ובהשתייכות של החברה לקבוצת תשובה - שהיא אחת הלוות הגדולות במערכת הבנקאות הישראלית.



סיכוני מס מתוארים שם בלשון הזו: "סוגיות המס הקשורות בפעילות השותפות המוגבל טרם נדונו בפסיקה בתי המשפט בישראל ואין כל אפשרות לצפות או לקבוע כיצד יפסקו בתי המשפט אם וכאשר תובאנה הסוגיות האמורות להכרעתם. כמו כן, לגבי חלק מהסוגיות המשפטיות אין אפשרות לדעת מה תהיה עמדתם של שלטונות המס. הואיל ועל פעילות השותפות חל משטר מס ייחודי שכלולות בו הטבות מס, לשינויים שייגרמו בעקבות תיקון הדין, פסיקה או שינוי בעמדת רשות המסים כאמור לעיל, יכולות להיות השלכות מהותיות על משטר המס שיחול על השותפות".



מבין מגוון הסיכונים שחלקם הוגדר כסיכון בעל השפעה גבוהה, דווקא סיכון המס הוגדר כבעל "השפעה קטנה". ייתכן שהסיכונים הגדולים יותר הם ביטחוניים-מדיניים או תפעוליים, וייתכן שכך או אחרת המדינה תמלא תפקיד חשוב במימוש הפוטנציאל הזה ובהגנה עליו. אז הנה עוד סיבה להגדיל את חלקה של המדינה בפוטנציאל.