>> ביום שישי שעבר בשעה 13:00 התאבד המנכ"ל של חברת לידר שוקי הון, דני ברק. הוא קפץ אל מותו מהבניין שבו ממוקמים משרדי לידר במרכז תל אביב. כשנכנס שעה קודם לכן לחניון התת-קרקעי בבניין פלטינום שברחוב הארבעה, הוא לא בא כדי לעבוד. למעשה, הוא אפילו לא נכנס למשרדי החברה.
באותו בוקר, כשיצא ברק מביתו, הוא אמר לאשתו טלי כי הוא נוסע לבקר את הוריו. המשפחה היתה בשבילו הכל והוא היה אבא מושלם. גם החלטות עסקיות לא מעטות הוא קיבל בהתייעצות עם טלי, בת זוגו שנים רבות. גם למשפחות של עובדיו דאג ברק בצורה דומה. "אם מישהו מאתנו היה מפספס אירוע משפחתי בגלל עבודה, הוא היה כועס", מספר אחד העובדים.
ואולם בזמן האחרון ידעה גם טלי שהוא לא במיטבו. הוא עבר טיפול נפשי וכבר כמעט לא נהג ברכב בעצמו. באותו בוקר היה נראה שמצב רוחו השתפר, אלא שכמו שבעסקים, ידע ברק לתכנן מהלכים שהסתיימו כפי שרצה. גם הפעם הכל היה מתוכנן.
כשטלי התקשרה להוריו היא הבינה שהוא לא הגיע אליהם, החלה לדאוג והתקשרה למשטרה. במשטרה ניסו לאתר את הרכב באמצעות מערכת איתוראן, אך באותם רגעים כבר עבר ברק את עמדת הכניסה לחניון. הוא חייך לשומר וירד מתחת לאדמה, כך שהמערכת לא הצליחה לאתרו.
משרדי לידר ממוקמים בקומה 14, אך כשברק נכנס למעלית הוא לחץ על הכפתור של קומה 17, מכיוון שרק ממנה אפשר לצאת למרפסת הפתוחה. הוא שהה על המרפסת כשעה. כמה דקות לפני ההתאבדות דאג שמא ייפגעו הסועדים במסעדת מועדון הקצינים, שפועלת בקומת הקרקע של הבניין. הוא לקח בקבוק מים והחל להשפריץ למטה. הסועדים, שנרטבו מטיפות המים, קמו מהשולחן - וברק החליט שזה הרגע הנכון.
בתוך דקות החלו אלפי טלפונים של אנשי שוק ההון לרחוש. הודעות טקסט ושיחות אין-ספור התנהלו, והכל עסקו רק בשמועות בנוגע לדני ברק. בערב שבת, קצת לפני 18:00, פורסמו הידיעות הראשונות באתרי האינטרנט ואמתו את החשש - כל השמועות נכונות. ברק, בן 48 במותו, הותיר אחריו אשה וארבעה ילדים. הוא נקבר בתחילת השבוע במושב חגור שבו התגורר. להלוויה באו כ-2,000 איש, חלקם יריבים עסקיים.
הוריד הילוך בחודשים האחרונים
ההתאבדות היתה נושא השיחה המרכזי בהפסקות הקפה ובמעברים שבין ההרצאות בוועידת שוק ההון של themarker, שננעלה שלשום, שבוע לאחר מותו הפתאומי. רבים מחבריו, וודאי משפחתו, עדיין שואלים שאלה אחת קשה שנותרה ללא מענה - למה?
ברק היה אחד המנהלים המוכשרים והמוערכים בזירה הפיננסית. "עילוי", "מנהל מדהים", "בזכותו התעשרו רבים שעבדו סביבו", "חכם בצורה קיצונית", "המון חוכמת חיים" - היו רק חלק מהאמירות.
עם זאת, היה לברק פן נוסף. הוא היה אדם סגור, לא קל, שהקפיד על תדמית ופאסון, והיה קשה להגיע אליו. העובדים בצמוד אליו בתקופה האחרונה הרגישו שמשהו אינו כשורה. החיוך הגדול שאיפיין אותו התחלף בעייפות, מתח ועצבות. האיש שתמיד היה עם היד על הדופק, מסור לעבודה ומקפיד על פרטים, כמעט שלא הגיע למשרד בשבוע שקדם להתאבדות.
יום לפני ההתאבדות דיבר ברק בפעם האחרונה עם טלי נעים, העוזרת האישית שלו בשש השנים האחרונות. "בחודשים האחרונים הוא הוריד הילוך", היא מספרת. נעים גם ספדה לו בהלווייתו. "הוא נראה מותש ופחות מרוכז. חשבתי שזה בגלל השנה העמוסה שעבר. הוא גם לא לקח חופשה רצינית. הוא הרבה להיעדר, מה שלא איפיין אותו, אבל זה התקבל על הדעת, מעין ניסיון לאגור כוחות".
עמית ורדי, שהיה הסמנכ"ל של ברק, מונה בתחילת השבוע למחליפו: "מי שהכיר אותו הכיר דני לוחם, חד כתער, אסטרטג, מקצוען, חייכן ואופטימי מאוד. אבל מי שקפץ מהמרפסת לא היה דני. בתקופה האחרונה התכנס ברק בתוך עצמו. הוא נעשה מדוכדך". למרות מצב הרוח הירוד, כך מספרים חברים, ברק לא ביקש עזרה: "היתה בו אצילות שמנעה ממנו לבקש עזרה רצינית".
"עם כל הכריזמטיות, דני היה מופנם מאוד", אומרת נעים. "הרגשות שלו לא באו לידי ביטוי. אנחנו העובדים היינו נפתחים אליו, אבל הוא היה מסוגר יותר. בחודשיים האחרונים הרגשתי שהוא התרכך מעט, אולי זו היתה העצבות. היה ברור שמשהו השתנה. הוא שיתף מעט, דיבר קצת, אמר שקשה לו. זו היתה הידרדרות הדרגתית שבסופה הוא אפילו דיבר על קושי. קושי, כאב או רגשות לא היו דברים שדני התעסק בהם, ואם כן, זה הגיע ממקום של אופטימיות. הוא תמיד שמר על אופטימיות, גם בעיצומו של המשבר כשכולם היו מודאגים. שוק ההנפקות התייבש לגמרי, והוא המשיך ואמר שיהיה בסדר".
נעים מספרת על יחסו לעובדים: "הוא היה מתעניין בבעיות אישיות ולא פעם הציע עזרה. הוא התעניין בעובדים עד רמת המזכירות. אם ידעתי על בעיה, הייתי מעדכנת אותו. הוא היה מזמין מישהו לשיחה. זה היה מדהים אותי איך הוא מתפנה לזה. הוא היה צנוע, מעולם לא התנשא על אף אחד. הכל בגובה העיניים. אמר שלום לכולם, לעובדים, למנקה ולשוער. היה יושב אתנו לצהריים במטבח המשותף ומקשקש אתנו. בביזנס זה היה סיפור אחר. בנוסף, היה חשוב לו מאוד לתרום. הוא בנה חדר מחשבים בבית אפל, פנימייה לילדים ובני נוער בסיכון. בחגים הוא היה מזכיר לי שצריך להעביר תרומה לבגדים".
נעדר מההנפקה של עזריאלי
השבוע שאחרי ההתאבדות היה שקט במיוחד בלידר. שלט אבל גדול נתלה על דלת הכניסה, והעובדים מחלקים את זמנם בין בית האבלים למשרד. ברק, שהקים את בית ההשקעות והיה מעורב אישית בחיי העובדים, היה הדמות המרכזית בו. הוא עבד סביב השעון והיה מעודכן בכל הנעשה. נעים מספרת שגם כשהיה בחופשות הוא לא התנתק לחלוטין.
אבל בחודשים האחרונים ברק לא היה מי שהכירו כולם. הוא אפילו נעדר מאירועים חשובים של הנפקת קבוצת עזריאלי - הנפקה שבה ללידר היה תפקיד חשוב. "ידענו שזה לא הדני שאנחנו מכירים, הוא היה קצת בדאון", אומר יאיר פודים, יו"ר לידר שוקי הון. "ראינו שקשה לו, והוא אפילו שיתף במעט, אך תמיד סיכם באופטימיות המאפיינת אותו: 'אל תדאג, יהיה בסדר'. דני לא היה אדם שמשחרר אינפורמציה, לא היית שומע ממנו 'קשה לי, תעזרו לי', הוא היה גאה מכדי לבקש עזרה".
מקורב אחר מספר שזיהה התנהגות חריגה אצל ברק בפגישה שקיימו קצת לפני ההתאבדות: "נפגשנו עם גורם שלישי והוא פשוט לא היה אותו דני. הוא רצה לסיים את הפגישה, לא היה מרוכז והביע חוסר עניין. כולם שמו לב שהוא לא בסדר, אבל אף אחד לא דימיין שהוא הגיע לתהום עמוקה כל כך".
"הוא היה נכנס כל בוקר עם חיוך, לא משנה כמה לחץ היה לו. בשוק לא כולם אהבו אותו, אבל אצלנו אהבו אותו מאוד. היית יכול לדבר אתו על דברים אישיים, הוא היה מתעניין וגם זוכר להתעדכן בהתפתחויות. הוא ידע לדרוש. דני לא בן אדם של כמעט, בערך, או חפיף. הוא אהב מקצוענות, וזה היה ברור שאנחנו צריכים לספק את הסחורה", מספר עובד בבית ההשקעות.
"לידר היתה המשפחה השנייה שלו. אף פעם לא היתה לו בעיה עם העומס, גם בימים שהוא פחות בבית. אחר כך הוא היה מפצה את המשפחה בחופשה. הוא אהב לפנק את העובדים, היה מזמין אוכל. היה לו חשוב שיהיה כאן חם ובייתי. שייראה טוב ואסטתי, שיהיה אוכל במקרר ונישנושים, שנחגוג חגים וימי הולדת במשרד", מספרת נעים.
בעשור האחרון הצליח ברק לנווט את לידר שוקי הון, העוסק בחיתום וברוקראז', לעמדה דומיננטית בשוק. הוא הגיע מבית ההשקעות פסגות-אופק, כשזה עוד היה בשליטת בנק לאומי, והתקדם לתפקיד משנה למנכ"ל. ב-2000 חבר ליצחק שרם ויאיר פודים, והקים את לידר שוקי הון, שבתוך זמן קצר נהפך לאחד המובילים בשוק. ב-2006 הוא הוביל את לידר להנפקה בבורסה. הוא החזיק ב-15.5% מהמניות, בשווי של 22 מיליון שקל. ההצלחה של לידר הטיבה עם ברק בשכר ודיווידנדים, ולפי הערכות, שווי נכסיו מסתכם ביותר מ-100 מיליון שקל.
"הוא היה אחד האנשים הכי מוכשרים שהכרתי", אומר פודים, "אדם שיודע בדיוק מה הוא רוצה, יודע להשיג מטרות. ההישגיות היתה קו מנחה בחייו והמטרה לא פעם קידשה את האמצעים. מידת ההשפעה שלו בשוק ההון היתה גדולה. כשהוא רצה להשיג משהו הוא היה הולך על זה עד הסוף.
"לא כולם אהבו את זה. טיפוס חייכן ונחמד שידע להיות קשה וקשוח. עם הרבה קסם אישי, אבל כשהיה צריך להילחם על עמלות ולהתמודד עם חתמים, הוא עשה את זה הכי טוב שיש".
לדברי נעים, "הוא היה מכוון מטרה. אם הוא רצה משהו הוא ידע איך לשעוט קדימה, לרוץ בכל הכוח. אמביציוזי ברמות שאני לא מכירה. הוא הצליח ברוב המקרים, וגם אם לא, הוא לא היה מתעכב על כישלונות".
הפסיד במכרז על לידר השקעות
לפני כשנה התקשתה החברה האם, לידר השקעות, לעמוד בחובותיה והועמדה על המדף. ברק, שלא רצה לראות את בית ההשקעות שניהל מחליף ידיים, התמודד למכרז על השליטה לרכישתה. באוקטובר 2009, אחרי מאבק לא פשוט, זכה במכרז איש העסקים האיטלקי דן דוד. בעוד שבוע תעבור השליטה לידי דוד.
"לרוב מייחסים את ההתאבדות להפסד במכרז על לידר, אבל אני לא יודע אם זה נכון", אומר ורדי. "מי שמתעסק בתחום שלנו יודע כישלונות רבים. גם דני נכשל. אני לא בטוח שזו הסיבה לדיכאון, בטח לא להתאבדות. זו חידה גדולה איך זה קרה לאדם כמוהו - לוחם ללא חת, חד כתער, אסטרטג - קשה להבין".
לצד הספקות של ורדי יש מקורבים שמזהים תהליך דעיכה הדרגתי שהוביל לדיכאון, כשהטריגר היה מאבק השליטה. מקורב לברק מספר כי "ההתמודדות על המכרז שינתה אצלו משהו. הפרויקט נהפך לאובססיה, כאילו החיים שלו תלויים בזה. ההפסד שבר אותו סופית. לפני ההתמודדות הוא אמר שאם הוא מפסיד אין סיכוי שהוא נשאר בלידר. אחרי שהפסיד חזר בו כמה פעמים ובסוף החליט להישאר סגן יו"ר. הוא הרגיש החמצה גדולה על שלא הצליח לזכות במכרז. הוא השקיע הרבה ורצה לנצח. כל התקופה הזו התחילה אצלו התנהגות מוזרה מאוד".
אחרי רכישת השליטה על ידי דוד נעשו צעדים להשאיר את ברק בתפקידו. אחרי התלבטויות לא מעטות, בהן שקל גם ניתוק מוחלט מבית ההשקעות, הוחלט כי שיכהן עד סוף השנה כמנכ"ל וב-2011 ימונה לסגן היו"ר.
"לדני היתה תרומה עסקית מכרעת, היה ברור שיש לו הזדהות מוחלטת עם החברה", אומר פודים. "זה לא היה הגורם החדש שהפריע לו, זה היה השינוי בשליטה. משהו קרה שם. לקבוצה הרוכשת היתה נטייה לבוא לקראתו בכל דרך שהציע".
בשוק מספרים על יחסים מתוחים בין ברק לשרם ופודים. יש הסבורים שהשניים אף העדיפו שלא יתמודד במכרז. אולי היו אלה הקשיים שאליהם נקלעה לידר השקעות, שבשליטתם. כך, בעוד הם מתמודדים עם חברה בצרות, השותף הקטן והצעיר שלהם מצליח. "עבדנו 10 שנים יחד, היחסים היו תקינים לחלוטין", אומר פודים. "לעתים התעוררו ויכוחים לגיטימיים במישור המקצועי. מה שעמד לנגד עינינו היה טובת החברה. דני רצה להתמודד במכרז, ועובדה שהתמודד".
לצד ההפסד במכרז, התמודד ברק עם משבר של עזיבת עובדים. "כשהיה חשש שדני לא יישאר התחילו עובדים להתנדנד, והיו גם כמה עזיבות. משהו התחיל להתפורר, אולי הוא הרגיש שהוא מאבד את השליטה בבית שלו. זה לא עשה לו טוב".
לדברי מקורב, "זה היה תהליך הידרדרות של כמעט שנה. מאז ההסתבכות של החברה האם וניסיונות המכירה. אפילו בהתחלה, כשהיו מתבלבלים בין החברות ומדביקים את הקשיים ללידר שוקי הון, היה קשה לו עם זה. הוא לא יכול לחשוב שהבייבי שלו יעבור לידיים אחרות. הוא חשב שאם זה יהיה שלו, הוא יעשה דברים טוב יותר. היו לו חלומות גדולים".
שתי משפחות בוכות
מאת שרית מנחם
11.6.2010 / 7:05