אשה, למה את נוסעת למונדיאל?

שליחת themarker לדרום אפריקה

>> אדיס אבבה. כשבעליו של כובע הסומבררו הענק הסתובב, נחשפה במלוא תפארתה חולצתו נושאת הכיתוב: "מקסיקו 2, דרום אפריקה 1". היה זה ביום רביעי בשדה התעופה באדיס אבבה, יומיים לפני משחק הפתיחה של המונדיאל - מקסיקו נגד דרום אפריקה. כנראה שבמקסיקו לא יודעים נאחס מה הוא.



נבחרת האוהדים המקסיקאים הגיעה בהרכב מלא, כולל גברים, נשים וטף - לבושים כולם במדי הנבחרת הלאומית הירוקים. מיד אחריהם נכנסה לאולם חבורה הלבושה במדי נבחרת אתיופיה. אכן גאווה לאומית. רק חבל שהנבחרת המקומית לא משתתפת גם הפעם. מלבדם אני מזהה לפי המדים לפחות אוהד אורגוואי אחד, אוהדים של ארה"ב, שוודיה (על אף שגם היא לא משתתפת הפעם), אנגליה ואיטליה. מתחילים לחוש את החשמל באוויר: אנחנו בדרך למונדיאל.



עוד לפני הנסיעה, רבים הרימו גבה או שתיים למשמע הבשורה שאני אשב ביציעים במשחקי גביע העולם בכדורגל. "לכמה זמן את נוסעת?", הם התעניינו. "לחודש", הכרזתי בתרועת ניצחון. גם מקומה של התמיהה לא נפקד: למה בחורה כמוני בחרה לארוז את מטלטליה, להיפרד זמנית מהחתול, לוותר על כל ימי החופשה השנתיים ולבזבז סכום כסף עצום - וכל זאת רק בשביל כדורגל?



"עם מי את נוסעת?" הם שאלו בחשדנות. "עם חבר שלך?". כשעניתי "כן", הם שיחררו אנחת רווחה קטנה. עכשיו, מבחינתם, הדברים מתבהרים: בטח הוא הבטיח לה פילים בספארי וקצת אווירה בינלאומית. לאחר שאני מבהירה שאנו נוסעים אך ורק בשביל כדורגל, אני מגלה שוב עד כמה העובדה הזאת מפתיעה אנשים. "את אוהבת כדורגל?" הם שואלים.



למעשה, ביציעים של מגרשי הכדורגל לא חסרות נשים לחות עיניים שמתפללות לניצחון קבוצתן האהודה. תסתכלו בטלוויזיה, זה אפילו מצטלם טוב. נכון, שיעורינו בקהילת אוהדי הכדורגל קטן עדיין, אבל הנוכחות הנשית בהחלט מורגשת - לפחות אצלנו, בהפועל קטמון-ירושלים. מעבר למשחק עצמו, בכדורגל יש אווירה נפלאה, התרגשות ואפילו עוצמה מיסטית. ומה מרגש ומסעיר יותר מאשר לחוות את שיאו הארבע-שנתי של הכדורגל העולמי? אוהדים נרגשים מכל העולם נאספים כדי לחוות את העוצמה שהוא יכול לספק.



בכל מקרה, הטיסה מתל אביב לאדיס אבבה היתה מרגשת פחות. המטוס התאפיין בתפוסה נמוכה יחסית: חבורת גברים שנוסעים לכבוש את פסגת הקילימנג'רו, עוד כמה ביטחוניסטים שנשלחים לאנגולה או לאוגנדה וכ-20 אוהדי כדורגל שלא ניתן לזהות. מלבד כמה הערות סקסיסטיות ישראליות אגביות (הסלקטור בשדה: "בשביל מה את נוסעת? את מעודדת?"), הטיסה עברה ללא אווירת מונדיאל מיוחדת.



הטיסה מאדיס אבבה ליוהנסבורג היא כבר חוויה שונה לחלוטין. את מקום המטוס המיושן תפס אחד חדש וגדול, את הניגון האפריקאי המונוטוני החליפה נירוונה, ואת מקומם של הפרצופים הישראלים העייפים תפסו המונים צוהלים מכל מדינה וצבע.



בשדה התעופה ביוהנסבורג חיכו לחברינו המקסיקאים עובדי הנמל המקומיים, שרק המתינו להזדמנות לקצת חילופי מהלומות מילוליים עם יריביהם במשחק הראשון. סלקטורית כבדת גוף שילהבה את חבריה העובדים תוך צעקות "מי אתם מקסיקו?". ויכוח אגבי בין עובד מקומי לאחד המקסיקאים הסתיים לבסוף באווירה ידידותית, בהחלפת צ'פחות ובנשיאת תפילה משותפת: מי ייתן ומקסיקו ודרום אפריקה ייפגשו בגמר. איני מתיימרת לנבא את הבאות, אך סוכני ההימורים בוודאי יסכימו עמי: בשביל מפגש כזה יידרש מעט יותר מתפילה קטנה.



כבר כמה חודשים שדרום אפריקאים רבים, שחורים ולבנים כאחד, לובשים חולצות כדורגל מדי יום שישי - אז מותר להם להופיע לעבודה בלבוש לא מחייב. בשבועות האחרונים עלתה מתקפת תלבושות הכדורגל שלב, ועובדיהן של חברות דרום אפריקאיות רבות מעניקים שירות כשהם לבושים במדי הנבחרת הלאומית, המכונה בפיהם "באפאנה באפאנה".



"הילדים קיבלו חופש של חודש מבית הספר והמבוגרים לא חושבים על שום דבר אחר", מספרת לנו ג'ואנה, דרום אפריקאית שמוצאה בזימבבואה. "זה גרוע יותר מחג המולד. אני חושבת שכולנו נתרושש בעוד חודש, אבל עכשיו זו חגיגה".



רחובות יוהנסבורג מלאים בצפירת הוו-ווזולה - החצוצרה הלאומית של דרום אפריקה. במקביל, דוכנים בצדי הדרכים מציעים אטמי אזניים, ואותנו כבר הזהירו לבל נעיז להיכנס למשחק ללא אטמים - שמא נחווה נזקים בלתי הפיכים.



בסיכום יום הראשון בארץ המונדיאל 2010 ראינו בעיקר קופאיות בסופר לבושות במדי הנבחרת, פועלי בניין התוקעים בוו-ווזלה בזמן העבודה ומקסיקאים מרוגשים. עכשיו רק נותר להמתין למשחק הפתיחה. הנה זה מתחיל.