>> בתחילת השנה עוד הסתובב אריאל דוד ברחבי איטליה, בתפקידו ככתב של סוכנות הידיעות אי.פי. אבל במארס החליט דוד, בנו היחיד של איל ההון האיטלקי-ישראלי דן דוד, לבצע תפנית בחייו - בעצת אביו. הוא נחת בנמל התעופה בן גוריון כעולה חדש, שכר דירה יוקרתית במרחק הליכה מנמל תל אביב, ויצא לכבוש את השוק הסולארי המתפתח בישראל. האמצעי: תקציב של 30 מיליון יורו שקיבל מאביו, והבטחה ל-70 מיליון יורו נוספים אם הפעילות תכה שורש.
דוד, בן 29, חבר אל עידו גרינברג, יזם טרי בענף התקנות הלוחות הסולאריים ויועצו לשעבר של ח"כ גלעד ארדן. יחד הקימו השניים את חברת נובה סולאר, שהגישה עד כה שש בקשות לרישוי תחנות כוח סולאריות בינוניות בישראל. עד כה הם הגישו בקשות בהיקף של 200 מיליון שקל.
הפעילות הסולארית של דוד הבן נולדה מהכיוון הירוק שאליו פנה באחרונה אביו באיטליה. דן דוד, שעלה באחרונה לכותרות בזכות רכישת השליטה בלידר השקעות, עשה את הונו בעסקי הצילום הבינלאומיים, והוא מבעלי חברת הצילום פוטו מי אינטרנשיונל הנסחרת בלונדון. הוא גם עומד מאחורי קרן דן דוד לסיוע למדענים ישראלים.
באחרונה ייסד דוד באיטליה, עם שותפו הצרפתי סרז' קרסיניאנסקי, את חברת ds solar (הנושאת את ראשי התיבות של שמותיהם הפרטיים). החברה מבקשת לנצל את השוק החדש של ייזום תחנות כוח באנרגיות מתחדשות באיטליה, ומנהלת כיום מגעים להקמת תחנות כוח בהספק כולל של כ-16 מגה-ואט ברחבי המדינה. כעת הולך הבן בעקבות אביו.
"אבא שלי כבר בן 81, והחליט לעשות משהו חדש", אומר אריאל דוד. "הוא מעולם לא הפסיק להעלות רעיונות חדשים, אך זו החלטה אסטרטגית לגוון את פעילותו העסקית".
כמה זמן אתה מתכנן להישאר בישראל?
"ביקרתי בישראל בעבר ותמיד רציתי לבדוק איך זה לגור כאן. עשיתי עלייה, אבל אף אחד לא יכול להתחייב לנצח. עד עכשיו זה נראה טוב. אמנם באתי מהעיתונות, אני אוהב עיתונות ועדיין משתדל לכתוב, אבל אני חושב שאבא שלי די מרוצה מזה שאני מעורב גם ביזמות עסקית".
ישראל מפנימה
שוק האנרגיה הסולארית בישראל נולד ב-1 ביולי 2008, עם פרסום התמריצים הכספיים שתעניק המדינה לייצור חשמל עצמי באנרגיה סולארית. מדובר בהתחייבות מדינה לרכוש את החשמל המיוצר במערכות פוטו-וולטאיות (p.v) קטנות בהספק של עד 50 קילו-ואט, המותקנות על גגות מבנים - במחיר גבוה מזה של חברת החשמל.
ואולם תמריצים אלה הוגבלו למכסה של 50 מגה-ואט בסך הכל, שמוצתה כבר ב-14 בדצמבר 2009 - ומאז ממתין השוק למכסה החדשה. בשוק הזה כבר פועלות קרוב ל-100 חברות סולאריות, בהן כמה שנהנות מגב איתן במיוחד - דוגמת פז סולאר, סולאריה (מקבוצת שיכון ובינוי) וכלל אנרגיה.
בינתיים, נקבעו ב-28 בדצמבר 2009 תמריצים דומים גם למתקנים סולאריים בינוניים (51 קילו-ואט עד 12 מגה-ואט) במסגרת מכסה של 300 מגה-ואט בסך הכל. אישור המתקנים האלה מתעכב בשל חסמים רגולטוריים וסטטוטוריים.
אז מה גרם ליזם הצעיר והעשיר להיכנס דווקא לתחום שעדיין נמצא בחיתוליו? "אני לא רוצה להישמע נאיבי, אבל אני בהחלט סבור שחשוב להגן על הסביבה וגם לסייע לישראל להפסיק את תלותה בפחם ובנפט", אומר דוד. "ישראל קצת אטית בוויתור על דלקים אלה, אבל עכשיו נראה שהיא מפנימה את המגמה - גם מבחינה סביבתית וגם מבחינה פוליטית. ישראל תוכל לשמש דוגמה למדינות אחרות כיצד להפסיק את התלות בנפט ובפחם, ולאנרגיות המתחדשות יש חלק מרכזי בכך".
היעד בשלב הראשון, מכריזים דוד וגרינברג, הוא נתח של 5% מהמכסה שאושרה לתחנות כוח בינוניות. "נתחיל ב-30 מיליון יורו, ונעלה ל-100 מיליון יורו בהתאם לקצב התפתחות הפעילות. אנחנו אופטימיים ובונים על כך שתעריף החשמל שנמכור יהיה 1.42 שקל לקווט"ש, לכל הפחות. תעריף נמוך מזה כבר יהיה פחות כדאי", אומר גרינברג.
ומה בנוגע לכניסת החברה לתחום הייזום של פרויקטים לתחנות סולאריות גדולות? "יש לנו יכולת לכך, אבל לא בטוח שהרגולציה מוכנה", אומר גרינברג. "תראה מה עושים למי שרוצה להקים מערכת בינונית של 2-3 מגה-ואט, אז לשאוף ליותר מזה?"
"עובדים לטווח ארוך"
את הקשר עם גרינברג לשם הקמת נובה סולאר בישראל יצרה חברת הגבייה המוניציפלית מ.ג.ע.ר, שבבעלות דן דוד. גרינברג הציע לחברה שיתוף פעולה בהתקנת פאנלים סולאריים על מבני רשויות מקומיות שעמן החברה עובדת.
גרינברג עצמו הוא יליד מושב בת שלמה, ובן למשפחה "ליכודניקית" כלשונו, שעסקה במשך שנים בנדל"ן בהתיישבות והיתה מעורה בפוליטיקה. אביו שימש בשנות ה-90 יועץ לענייני ערבים בלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו, ומאוחר יותר כיהן כיועץ לענייני חקלאות של אריאל שרון. לאחר שסיים לימודי mba במרכז הבינתחומי בהרצליה, שימש גרינברג יועץ כלכלי של יו"ר ועדת הכלכלה לשעבר, גלעד ארדן (ליכוד).
בתקופת הבחירות האחרונות נטש גרינברג את הפוליטיקה והקים את חברת ההתקנות הסולאריות green mountains. בזכות קשריו בהתיישבות החקלאית, התקינה עד כה החברה מערכות סולאריות בהיקף כולל של 2.5 מגה-ואט. החברה של גרינברג תחזיק ב-33% מחברת נובה סולאר, לצד דן דוד (66%), ותשמש קבלן ההקמה של תחנות הכוח הבינוניות שתקים.
"אנחנו מסתכלים על הפוטנציאל - והוא גבוה", אומר גרינברג. "נובה סולאר רואה עצמה כאחת מהחברות שבאמת מסוגלות להרים את הפרויקטים האלה, ולא רק לספר סיפורים".
מה הערך המוסף שלכם על פני חברות ותיקות, מוכרות ומבוססות יותר בענף, דוגמת שיכון ובינוי ופז?
דוד: "יש לנו כמה יתרונות. ראשית, יש לנו את עידו - שיש לו קשר עם בעלי הקרקעות בקיבוצים והיכרות עם עולם הרגולציה. אנחנו לא משקיעים בפרסום, משום שיש לנו קשרים ואנחנו משתדלים לפעול דרכם.
"יתרון נוסף הוא שיתוף הפעולה שלנו עם קרסיניאנסקי מצרפת, שייסד בגרנובל מכון מחקרי (irfts) בתחום הקרינה הסולארית הממוקדת (cpv). כלומר, יש לנו את האפשרות להשתמש ביכולות המכון, ודרכו אנחנו נהנים גם מקשר טוב עם יצרני הפאנלים מסין.
"יש לנו ידע, ניסיון, מימון, קשר עם ספקי פאנלים ועם הרגולטורים - ולכן אני לא רואה סיבה לכך שלא נעשה עבודה טובה".
מה החסמים שאתם מזהים בענף?
גרינברג: "הרגולציה. המכסה מגבילה מאוד ותלויה בהחלטות ממשלה. התעריף של 1.49 שקל לקווט"ש נמוך מדי ויירד בהדרגה, כך שאני לא יודע אם הבנקים יסכימו לממן את הפרויקטים. מה גם שהמשמעות של התעריפים הנמוכים עלולה להיות ירידה באיכות הפאנלים הנמכרים, ובמקביל ירידה באיכות עבודות ההקמה - ומכאן פגיעה באיתנות המערכות המותקנות כבר בתוך 5-10 שנים.
"עם זאת, הדאגה העיקרית שלנו היא לגבי העתיד. אנחנו לא רואים אופק עסקי. יש כל הזמן התדיינויות בין שר התשתיות לבין רשות החשמל לגבי המכסות, אבל אם נקבעה מדיניות, ואם הממשלה החליטה להגיע לייצור חשמל באנרגיות מתחדשות בשיעור של 10% עד 2020, אז בואו נעשה את זה ולא נתחיל לריב על 50 קילו-ואט פה או שם. זה מגוחך.
"הבנקים עדיין לא יודעים איך לתכנן את פעילותם בהעדר אופק עסקי ברור, וכך גם משקיעים זרים נרתעים מלהיכנס לשוק. אם אתה מסתכל על השווקים באיטליה, ספרד, יפן, קוריאה או ארה"ב, אתה יודע שיש לך תוכנית תמריצים ארוכת טווח".
לא עובדים בשביל אקזיט
לדוד יש ביקורת על אופן ההתנהלות של ישראל בתחום הלוחות הסולאריים: "חבל שישראל קצת אטית בענף הזה. לישראל יש הזדמנות - שטובה למשק כולו. תראה למשל את הרעיון של שי אגסי, להפוך את ישראל למעין מעבדה ליישום הפיתוח שלו. יש לישראל את האנשים, הניסיון, הידע והמימון, ולכן זה אידיאלי לבסס כאן שוק חדשני".
עד כה הגישה נובה סולאר בקשות להתקנת מערכות סולאריות בינוניות על קרקעות חקלאיות ועל גגות מבני משק בקיבוצים יד מרדכי, מצובה, סופה, נצר סירני ושדה יואב. החברה מתחייבת להעמיד ממקורותיה את ההון העצמי הדרוש לכל פרויקט (20%-30%). במתקנים קטנים יחסית היא אף מממנת בעצמה את כלל העלות "כדי להראות רצינות לבנקים", אומר גרינברג.
"המוטו המרכזי שלנו הוא "keep it simple". לפני שרצים קדימה לתחנות גדולות במדבר, אנו רוצים לעבוד קודם היכן שאפשר ולהפגין יכולת", מוסיף גרינברג. באשר להכנסת שותפים פיננסיים בנובה סולאר, מודה דוד כי קיבלו הצעות: "אנחנו פתוחים לשותפויות והיו קצת דיבורים על כך, אבל מה שחשוב עכשיו הוא להתחיל לעבוד".
האם יכול להיות שכמו חברות אחרות בענף, גם נובה סולאר נבנתה לשם אקזיט?
דוד: "אנחנו עובדים לטווח ארוך. אבא שלי אומר שבכל העסקים שלו, תמיד פעל לטווח הארוך ולא התפתה לאקזיטים מהירים. יש לו בישראל חברה שייסד עוד בשנות ה-60 (פומט המשווקת עמדות צילום אוטומטיות, א"ב) ועדיין עובדת, ולכן זו לא בדיוק המדיניות שלנו להיכנס לתחום כדי לגרוף רווחים מהירים. אנו מייחסים חשיבות עליונה לאיכות הפאנלים ומבטיחים אחריות".
חצי יזם, חצי עיתונאי
אריאל דוד הוא בנו של דן דוד מנישואיו השניים לשחקנית הישראלית גבריאלה אוהד, ונותר קשור להוריו שחיים ברומא. הוא נולד וגדל ברומא, וסיים לימודי תקשורת באוניברסיטה. בראיון ל-themarker לפני כשנתיים אמר דן דוד על בנו: "מכל הדברים שעשיתי עד היום, מה שעשיתי הכי טוב זה את הבן שלי, אריאל".
גם כיום, לאחר שפנה לעסקים, הוא נראה מחובר יותר לעולם החם, הדינמי והחופשי של העיתונות - מאשר לתובענות העסקית הקרה. בשבוע שעבר אף חזר דוד למקצוע שבו עסק בחמש השנים האחרונות: עיתון איטלקי ביקש ממנו לסייע לו כפרילאנס בסיקור ההתרחשויות סביב משט הסיוע לעזה. "זה קשה מאוד, כי מנקודת מבט חיצונית זהו אסון", הוא מספר. "אני כותב לעיתון שהוא פרו-ישראלי. הם צילצלו ושאלו כיצד קרה שאנשים מתו, ומבחינתם זה הדבר הכי גרוע שיכול היה לקרות".
נדמה כאילו אתה מתקשה להתנתק מעולם העיתונות. זה כבר חסר לך?
"קשה לעשות את שני הדברים באותו הזמן", צוחק דוד. "כיום אני מתמקד בתחום הסולארי, אבל עדיין משאיר רגל בעיתונות ועוסק בה כפרילאנס. מצד אחד אני רוצה לעסוק במשהו אחר, אבל מצד שני לא רוצה ממש לעזוב, ולכן מנסה למצוא פשרה".
גם כיום נעזר אריאל באביו בפן העסקי: "אני מעדכן את אבא שלי כל הזמן והוא נותן לי הרבה עצות. אני חושב שהוא מרוצה מכך שאני מעורב בפרויקט הזה. הוא עצמו לגמרי מעורב במתרחש כאן. הוא אומר לי כל הזמן: 'אני אייעץ לך, ואתה תחליט' (צוחק). הוא יותר מנוסה ממני, ולכן יהיה חכם מצדי להקשיב לו".
תן דוגמא לעצה.
"תיזהרו מהפרטים הקטנים, ותשגיחו על הוצאות הניהול".
המשימה: לכבוש את השוק הסולארי
מאת אבי בר-אלי
11.6.2010 / 7:04