שיקולי אסתטיקה באישור תוכנית בנייה

>> בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו בית המשפט לעניינים מינהליים, הפך את החלטתה של ועדת הערר לתכנון ובנייה מחוז תל אביב וקבע כי זכותה וחובתה של הוועדה המקומית להתנגד לניצול זכויות בנייה כאשר הדבר עלול לפגום בחזות העיר ובצורת הבניינים. עוד קבע בית המשפט כי זכויות הבנייה של בעלי דירות בבית משותף, גם אם הן זכויות קנייניות, אינן זכויות מוחלטות ובנסיבות מסוימות זכויות אלו נסוגות בפני שיקולים של חזות העיר.

מדובר בבעלת דירת הקרקע ברחוב הפלמ"ח 16 בגבעתיים, אשר שכנתה בדירה שמעליה הגישה בקשה להיתר בנייה על פי המתכונת הנפוצה של ביצוע יסודות ועמודים והרחבת הדירה כלפי חוץ על ידי הוספת חדר ונספחים. בעלת דירת הקרקע התנגדה למתן ההיתר.



לאחר דיון בוועדה המקומית הוצבו ההתניות הבאות להרחבה: על מבקשת ההיתר להמציא פתרון תכנוני-עיצובי לאגף השלם של הבניין, פתרון שיהיה מוסכם על כל בעלי הדירות ומאושר על ידי פיקוד העורף, ואשר לא יפגע בדירת העותרת. בנוסף החליטה הוועדה כי על מבקשת ההיתר לקבל את הסכמת כל בעלי הזכויות בחלקה לתוספת חניות בחצר המשותפת. משלא מולאו התנאים, קיבלה הוועדה את התנגדות בעלת דירת הקרקע ודחתה את הבקשה להיתר.



המבקשת עירערה על ההחלטה לוועדת הערר, אשר קיבלה את הערר ואישרה את ההרחבה. כנגד החלטה זו עתרה בעלת דירת הקרקע לבית המשפט לעניינים מנהליים אשר כאמור הפך את החלטת ועדת הערר.



יצוין כי החלטתה של הוועדה המקומית לדחות את הבקשה להיתר התבססה לא רק על הנימוק של פגיעה בחזות העיר ובצורת הבניינים כי אם גם על הנימוק כי ביצוע הבנייה המבוקשת יגרור פגיעה של ממש באיכות החיים של המתנגדת (בעלת דירת הקרקע) בכל הקשור לאור ואוויר.



בתגובתה לעתירה, טענה הוועדה המקומית כי לא היתה לוועדת הערר כל סיבה להתערב בשיקולים אשר עמדו בבסיס סירובה לבקשה, וכי שיקוליה הינם שיקולים הנעוצים בעיקר בדיני התכנון והבנייה. הוועדה המקומית טענה, ובית המשפט קיבל טענה זו בשתי ידיים, כי מכוח סמכותה ואף מחובתה למנוע בניית בתים בעלי חזות בלתי אחידה או כאלה הבנויים טלאי על טלאי.



הוועדה המקומית מלינה על כך שגישתה של ועדת הערר "רואה בזכויות הבנייה שניתנו על פי תוכנית בניין עיר את חזות הכל. על פי גישה זו מתעלמים משיקול חשוב, שהוועדה המקומית אינה מוכנה להתעלם ממנו היינו - מראה העיר".



עוד טענה הוועדה כי בהעדר שרירות וחוסר סבירות בהחלטתה לא היה מקום שוועדת הערר תתערב בהחלטתה. בוועדה אמרו כי "הוועדה המקומית אינה פועלת כמחשב הבודק אם הבקשה תואמת לתב"ע, אם לאו. לוועדה המקומית ניתנה סמכות רחבה יותר, ואנו נסתכן ונאמר חובה רחבה יותר, לדאוג לאסתטיות, למראה חיצוני ולהתאמה לסביבה".



בית המשפט כאמור קיבל את העתירה ואת עמדתה של הוועדה המקומית גבעתיים, וביטל את החלטתה של ועדת הערר בקובעו כי אינה סבירה ומתעלמת מסמכויותיה וחובותיה של הוועדה המקומית.



-



הכותב הינו עורך דין, שמאי מקרקעין ומתכנן ערים



asaz@netvision.net.il