אירופה, התעוררי! הקולוניות כבר לא שלך

>> משבר רודף משבר - או כך לפחות זה נראה. עוד לא נדמו ההדים של משבר האשראי והנדל"ן האמריקאי, והנה אנחנו ניצבים בפני משבר חוב ממשלתי אירופי.

לכאורה מדובר בשני אירועים שנבדלים זה מזה ושיש להם סיבות שונות, אבל בחינה מדוקדקת מראה שקיים קו מקשר מסוים בין השניים. ואם אכן הקו הזה קיים, הרי שגם משבר החוב האירופי לא יהיה האחרון בשרשרת המשברים העוברת על העולם בשנים האחרונות.



מהו אותו קו מקשר? בעיני התשובה היא פשוטה. בשני המקרים מדובר בניסיון של הממשלות והאזרחים לשמר אורח חיים ורמת חיים גבוהה שאין להם עוד הצדקה. רמת חיים זו נשענה בעבר על עושר היסטורי ויכולות עדיפות על פני עמים אחרים. אלא שהעושר ההיסטורי הזה התמוסס והלך עם הזמן, והיתרונות שהיו למדינות אירופה ולארה"ב על פני מדינות אחרות נעלמו עם הזמן - וחלקם אף הפכו לחסרונות מכבידים.



בארה"ב של עד לפני שנה או שנתיים, מדובר היה בתושבים שצרכו מעבר ליכולתם. הם עשו זאת תוך הישענות על מחירי בתים מנופחים. באירופה היו אלה ממשלות שהעניקו לאזרחיהן רמת שירותים והוצאות ממשלתיות שהן אינן יכולות לקיים לאורך זמן. תופעה זו קיימת, אגב, גם בארה"ב בשנתיים האחרונות, שכן בתגובה למשבר הגדיל הממשלה במידה משמעותית את גירעונותיו. הן הממשל הפדרלי והן זרועות הממשל ברמת המדינה מעניקים כיום לאזרחים שירותים ברמה שהם אינם יכולים להחזיק בה לאורך זמן.



אוכלוסיית מערב אירופה וארה"ב, מה שנהוג לקרוא "העולם המפותח" הן כ-10% מאוכלוסיית העולם. ניתן אפוא להתייחס אל אורח החיים שהיא מנהלת כאל אורח חיים של העשירון העליון.



ברור שרמת החיים של עשיר הודי גבוהה בהרבה משל עני אמריקאי או צרפתי, אבל בממוצע, החיים במערב אירופה ובארה"ב טובים ונוחים יותר מאשר ברוב החלקים האחרים של עולם. לא מדובר רק בהיבט של צריכה פרטית, שהיא רק חלק ממה שניתן לקרוא לו רמת חיים. איכות החיים של מדינות המערב מתבטאת גם ברמת התשתיות, בביטחון האישי, בחינוך, בשירותי הבריאות, בחיי הפנאי, בזכויות האזרח ובתחומים נוספים רבים - שאינם מסתכמים בעוד מסך פלזמה ועוד רכב שטח.



מה בעצם איפשר למדינות שבעשירון העליון לצבור את יתרונן הכלכלי ביחס לשאר העולם? מדובר בצירוף של כמה יתרונות. הראשון הוא יתרון טכנולוגי שהחל בימי המהפכה התעשייתית של אירופה. היתרון הטכנולוגי תורגם ליתרון צבאי, מה שאיפשר למדינות מערב אירופה לשלוט בקולוניות רבות מעבר לים וליהנות מעושרו של העולם.



במקרה של ארה"ב נוסף לשתי סיבות אלה גם עושרה הטבעי של הארץ, שבמשך שנים היה מוקד משיכה למהגרים. לכך יש להוסיף מערכות פוליטיות, חברתיות וכלכליות שעודדו יוזמה פרטית, חופש פרט ושאיפה לשיפור מתמיד. מערכות אלה הקנו למדינות המערב יציבות שלטונית וסייעו להן לפתוח פער אל מול שאר מדינות העולם. הפער הזה, שנשמר במשך 200 עד 300 שנה, איפשר למערב לבנות חברה מודרנית ומשגשגת יותר.



לפני 300 שנה סגנון החיים בסין ובאירופה היה דומה. בשתיהן בני האצולה או המעמד השליט חיו חיי מותרות ונוחות, בעוד הרוב המכריע של העם חי בעוני ומחסור קשים. לפני 30 שנה, לעומת זאת, המצב היה שונה לחלוטין. באירופה ובארה"ב נוצר מעמד ביניים רחב שחי חיי רווחה. מספרם של החיים בעוני ובמחסור תמידיים, מלידה ועד מוות, ירד באופן דרמטי. סכנת הרעב, שהיתה מנת חלקם של עניי אירופה בעבר, כמו גם של עניי סין, נעלמה לחלוטין.



גם בסין חוסלו מעמדות האצולה, אך ההמונים נותרו ברובם המכריע הרחק מאחורי רמת החיים המערבית. גם לאחר חיסול המעמדות המשיכה ממשלת סין להתמודד עם הצורך הלא פשוט של האכלת יותר ממיליארד בני אדם.



סין והירח



אלא שהיתרונות האלה נעלמים והולכים. שימוש בכוח צבאי להשגת עושר בנוסח הקולוניאליזם של המאה ה-19 כבר אינו רלוונטי. היתרון של בסיס הייצור הגדול התמוסס לחלוטין, שכן הוא עבר בחלקו הגדול למזרח. היתרון שבתשתית המפותחת ובידע המדעי והטכנולוגי, שבו נוהג המערב להתהדר, מתמסמס והולך מיום ליום. הנקודה הבאה תמחיש זאת.



ביולי 1969, כשאסטרונאוטים אמריקאים נחתו על הירח, בסין עסקו ב"מהפכת תרבות", שבה סטודנטים בכל המקצועות נשלחו יחפים לעבודת כפיים בשדות האורז. חלפו רק 40 שנה, לא הרבה במונחים היסטוריים. והנה, כיום סין קרובה יותר מארה"ב להנחית אדם על הירח בשנים הקרובות. ולא משום שלארה"ב אין יכולת טכנולוגית לעשות זאת - פשוט אין לה תקציב לכך.



דוגמה נוספת תמחיש גם היא את סגירת הפערים. רשת הרכבות התחתיות של שנחאי, שנחנכה ב-1995, היא הארוכה בעולם. ברשת הזאת יש כיום מסילות באורך כולל של כ-420 קילומטר. המערכת השנייה באורכה בעולם היא רשת התחתית של לונדון, שנחנכה ב-1863 ושאורכה כיום 400 קילומטר. את מה שעשתה בריטניה ב-150 שנה הסינים עשו בעשירית מהזמן.



בניו יורק, למשל, רשת התחתית היא בת 110 שנה, והיא קצרה במקצת מזו של לונדון. אגב, למי שמתעניין - הרכבת התחתית בתל אביב בשלבי תכנון, ואוטוטו תצא לדרך.



אלה כמובן רק דוגמאות סמליות, אבל ישנן רבות כאלה. בעוד שיתרונותיו ההיסטוריים של המערב נעלמו והתמוססו, יתרונה הגדול של סין, כמו היתרון של מדינות אחרות במזרח, נותר בעינו: היצע אינסופי של כוח אדם חרוץ וממושמע, המוכן לעבוד קשה ולהסתפק במועט.



וכאן טמון שורש הבעיה שצצה ומופיעה בצורות שונות ומשונות בעולם המערבי: אם היתרונות שאיפשרו לתושבי המערב לחיות טוב יותר משאר תושבי העולם מתמוססים והולכים, ובמקרים מסוימים אף נהפכים לחסרונות, הרי שבהדרגה ולאורך זמן, רמת החיים של כל תושבי כדור הארץ תתכנס לממוצע - אלא שבגלל נקודות הפתיחה השונות, במזרח הרחוק ובסין יהיה מדובר בשיפור, ואילו במערב תהיה זו הרעה.



זוהי בעיית היסוד העולמית כיום. כל אותם משברים בעולם המפותח, משברי אשראי ונדל"ן בארה"ב או משברי חוב של מדינות באירופה, הם תולדה של הבעיה הבסיסית הזאת. כרגע נראה שהן הצרכנים והן מקבלי ההחלטות במערב עסוקים בהכחשה ומנסים לדחות את רוע הגזירה. הם מנסים בכוח (בעזרת נטילת חובות כמובן) לשמר את רמת החיים מהעבר, ועושים זאת על חשבון הדורות הבאים. כשמתבוננים במשברים האחרונים - נראה הם לא ממש מצליחים.



-



הכותב הוא מנכ"ל פסגות קומפס ומנהל מחקר חו"ל בפסגות