>> לפני כמה שבועות, הרבה לפני תקרית המשט שחולל סערה עולמית, הזהיר פרופ' דן אייזנברג מבבסון קולג' מפני השפעת המותג הישראלי על הצלחות היזמים בשוק העולמי.
"יזמים ישראלים עושים דברים מדהימים", אמר. "עם זאת, חשוב להיות מודעים לקונטקסט הבינלאומי ולסביבה המשתנה במהירות. המותג הישראלי מידרדר והולך בשנתיים האחרונות בשוקי העולם. אני חושש שחרם על המותג הישראלי ישפיע על שותפויות בינלאומיות, השקעות זרות, גיוס אנשים ורכישות שייעשו (או לא ייעשו) על ידי חברות שונות. לא מדובר בבעיה שרוב היזמים נתקלים בה כרגע, אבל היזמים עוד עלולים להיתקל בה בקרוב מאוד. הצעד הראשון בפתרון הבעיה הוא להיות מודע לה".
חברת אלביט מערכות כבר מודעת לבעיה, בעקבות מכירת כל מניותיה על ידי דויטשה בנק, ויזמים ישראלים בתחום המסחר כבר מרגישים את נחת ידה של טורקיה.
מול כל אלה יושב לו בלב מנהטן משקיע אחד אופטימי. פיטר קאש, 49, לשעבר מרצה ליזמות בוורטון ויהודי חם שהתנדב לצה"ל כחייל בודד, בטוח שלישראל, ובעיקר לשוק הביומד שבתוכו הוא פועל, יש עתיד גדול. "ההזדמנויות פה אינסופיות" הוא אומר, רגע לפני הרצאה לסטודנטים למינהל עסקים של המכללה למינהל. "יש פה שילוב נפלא של שכל ויכולת עשייה. "אני מודע לעובדה שחברות רבות משתדלות להצניע את המותג 'מייד אין יזראל', אלא שלדעתי זו טעות. חייבים לשאת את המותג הזה בגאווה. במקום להשפיל ראש - להרים אותו". גישה זו טובה ויפה אבל לא תמיד עולה בקנה אחד עם היתכנות כלכלית. "ההיתכנות הכלכלית לא תלויה בשם המדינה, אלא במוצר. אנחנו לא צריכים להיות רצויים (wanted) אלא חיוניים (needed). חייבים לעבור מפיתוח של מוצרים חשובים, למוצרים שאי אפשר בלעדיהם. כשאדם צריך להציל את ילדיו או הוריו, ממש לא אכפת לו מאיפה מגיעה התרופה - והתפישה הזו נכונה לכל תחום, אלא שנושא הביומד הוא קריטי. בכל מקום על פני הגלובוס סובלים מסרטן, ממחלות לב, מסוכרת וממחלות אחרות. עבור חברות הביטוח מוצרים חיוניים הם אלה שמורידים את עלות הטיפול הכוללת למבוטח - לכן הביקוש גבוה לפתרונות למחלות כרוניות. מוסדות רפואיים מחפשים את הדבר הבא - וישראל יכולה לספק אותו".
מחקר בתחום הביומד נעשה בכל מקום בעולם כיום.
"נכון, אבל לא בהודו ולא בסין וגם לא באירופה וארה"ב קיים מאגר כזה של יכולות. צריך רק לדעת לנצל אותו נכון".
ביומד ככלי לביסוס כלכלי
עד היום השקיע קאש, באמצעות קרן ההון סיכון two rivers שבראשה הוא עומד, כ-50 מיליון דולר (מתוך 200 מיליון) במיזמים ישראליים העוסקים בגילוי תרופות לסרטן וסוכרת. הוא מכיר את השוק הפה וכבעל דרכון ישראלי (שחושב שהכישלון הגדול שלו הוא שלא הצליח לשכנע את אשתו לחיות כאן) הוא מציע תפישה הוליסטית למינוף תעשיית הביומד, ככלי לביסוס כלכלי.
"יש לשנות תפישה ולהתחיל לחשוב במושגי טווח ארוך - 10, 20 ואף 50 שנה קדימה. הממשלה חייבת להכיר בנכס שיש בידיה וליצור תוכנית השקעות נרחבת שנמצאת בראש סדר העדיפויות הלאומי, שכוללת עידוד מסיבי של יזמים, במקביל להזרמה מוגברת של משאבים לאקדמיה. הפעולות האלה לא רק יפריחו את השוק, אלא גם ימשכו לכאן עוד הון של משקיעים זרים".
הקולות האלה לא חדשים, ובכל זאת איש לא מקשיב.
"כדאי לשים לב לחלק הנוסף: גם ליזמים ומשקיעים יש אחריות. אחת הבעיות בישראל היא ההתפזרות. הרבה מיזמים מצוינים פועלים באותו תחום מבלי לשתף ביניהם פעולה. כך הולכים לאיבוד ידע ומשאבים שיכלו לקצר תהליכים. יזמים צריכים לפעול בסינרגיה במקום לחשוב כל אחד על האקזיט שלו, הקרנות צריכות לתגמל מיזמים כאלה ולנסות להכניס כמה שיותר תחת גג אחד. ממשלת ישראל, מצדה, צריכה לייצר תהליך השקעה שכולל העדפה מתקנת במיזמים שפועלים בשיתוף פעולה מוכח".
וזה יכול לעבוד כשלכל חברה יש מנכ"ל ועובדים ואגו?
"אנחנו כקרן מגייסים הון מכל העולם ופועלים בדיוק בשיטה הזו. אנחנו מנסים לאגד משאבים תחת קורת גג אחת במקום לפזר אותם. זה נכון כלכלית, בעיקר בתחום כל כך יקר כמו ביומד".
התפישה ההוליסטית שלך כוללת גם השקעות חוץ של מדינת ישראל.
"אני מכיר את הטענה שאין כסף לתעשייה המקומית, אבל ממשלת ישראל חייבת להקצות משהו להשקעה במיזמים במדינות אחרות. זה יניב לא רק כסף, אלא קשרי גומלין שיחזרו אלינו הן בצורת ידע, והן בצורת השקעות".
ברור לך שלממשלת ישראל לא ממש דחוף לתמוך דווקא בתחום הזה כרגע.
"זו טעות. תוכנית כוללת לטווח ארוך היא כלי חשוב לשינוי דפוסי חשיבה ופעילות. המקום הזה הוא מכרה זהב. אסור לבזבז אותו."
בסיום הראיון מסר לי קאש עותק מספרו "המנכ"ל והדלת המסתובבת" (הוצאת כנרת) שהפך לרב-מכר בישראל. בניסוח של עולה חדש הוסיף בעמוד הראשון הקדשה בת שלוש מלים התומכת בתוכניתו הכוללת: "מקום, זמן, לעשות".
yazam@themarker.com
"חייבים לעבור מפיתוח מוצרים חשובים לכאלה שאי אפשר בלעדיהם"
מאת טלי חרותי-סובר
13.6.2010 / 7:04