כשהשווקים רועדים מוטב שהחוב הלאומי יישאר בבית

>> אחזקות המשקיעים הזרים באיגרות החוב הסחירות של ממשלת ישראל זינקו בתוך פחות משנה ביותר מפי שניים.

אחרי שב-2009 ירד שיעור אחזקות הזרים באג"ח של המדינה לרמה של כ-1.5% על רקע המשבר והמגמה העולמית של החזרת כסף הביתה - באפריל 2010 זינק שיעור זה ל-3.4%. במונחים כספיים גדלו אחזקות הזרים באג"ח הסחירות הממשלתיות של ישראל מ-5.25 מיליארד שקל ל-12.4 מיליארד שקל.



גם אחרי הזינוק המרשים הזה, שתרמו לו היציבות הכלכלית שהפגינה ישראל במשבר וההצטרפות למדינות ה-oecd, מדובר בשיעור נמוך מאוד שבימי גאות בשווקים אין כלל מה להתגאות בו. ביחידת החוב של משרד האוצר רמזו בעבר כי היו שמחים לשיעור גבוה יותר - דו-ספרתי. עם זאת, בימים של משבר מתרחב באירופה וחוסר ודאות בשווקים - שיעור האחזקה הנמוך של זרים בחוב המדינה דווקא מהווה יתרון, שכן רובו המוחלט של החוב נמצא בידי תושבים מקומיים. בעוד תושבי חוץ עלולים לברוח ללא התרעה וליצור פיחות של המטבע - תושבי המדינה לא ייטו לברוח כל כך מהר. בנוסף, קל יותר להתמודד עם קושי בהחזר החוב כשרובו מוחזק על ידי תושבי מדינה, למשל בעזרת הטלת מסים או מלווה חובה.



הונגריה, למשל, לא נהנתה מהיתרון הזה. זמן קצר אחרי קריסת ליהמן ברדרס ועם התעצמותו של המשבר הגדול בכלכלה העולמית, המשקיעים הזרים שהחזיקו 50% מהאג"ח הממשלתיות במדינה הוציאו בבהלה את הכסף - ואילצו את הבנק המרכזי להעלות את הריבית. לעומת זאת ביפן, למשל, המצב כיום דומה לישראל, שכן היפנים מחזיקים 95% מהאג"ח של ממשלת יפן - חצי נחמה בתקופה שבה החובות של יפן עצומים.



יתר האג"ח של ישראל מוחזקות ישירות על ידי הציבור (25.3%) או בעקיפין על ידי הציבור דרך קרנות הנאמנות, קופות הגמל וההשתלמות, קופות הפנסיה וכן על ידי הבנקים וחברות הביטוח.



ב-2009 הפך בנק ישראל לבעל עניין באג"ח של מדינת ישראל עם אחזקה של יותר מ-5%. במסגרת הצעדים המוניטריים שנקט להגברת הנזילות במשק רכש בנק ישראל במשך קצת יותר מחצי שנה אג"ח של ממשלת ישראל ב-200 מיליון שקל ביום. בעקבות הרכישות האלה הגיע הבנק המרכזי לאחזקה של 5.7% באוגוסט 2009 - שיעור שנכון לסוף אפריל היה 5.4%.