"המשתנה העיקרי שמסביר את שכר מנהלי החברות הציבוריות הוא גודל החברה. אין קשר בין השכר לביצועי החברה" - כך קובע בנק ישראל בהתייחסות רשמית ראשונה לבעיית שכר הבכירים.
בנק ישראל מגדיר את נושא שכר הבכירים ככשל שוק. הוא מציע לטפל בבעיית השכר באמצעות אימוץ הצעתה של רשות ני"ע בדבר אישור השכר באסיפה הכללית, וכן בקביעת כללי פיקוח לדירקטוריון - כיצד עליו לבחון את השכר ולאשר אותו.
מנהלת מחלקת המחקר בבנק ישראל, קרנית פלוג, הציגה אתמול את עמדת הבנק בנושא שכר הבכירים לוועדה לבחינת שכר הבכירים. על פי הניתוח של מחלקת המחקר, שאספה נתונים מאז תחילת שנות ה-90, שכר המנכ"לים בחברות הציבוריות עלה מ-1.2 מיליון שקל ב-1995 - ל-2.9 מיליון שקל ב-2007.
ב-2009, לאחר שנרשמה ירידה בגובה שכר הבכירים ב-2008, שכר הבכירים היה 2.5 מיליון שקל בממוצע - גידול ממוצע של 5% בשנה מאז תחילת העשור. שכר זה גבוה פי שישה משכר מנכ"ל במגזר הציבורי ופי 28 מהשכר הממוצע במשק.
בנק ישראל אומר כי המוטיווציה לטיפול בשכר הבכירים בחברות הציבוריות הוא מכיוון שמדובר בטיפול בכשל שוק, שמביא לתגמול יתר על חשבון בעלי המניות שאינם בעלי שליטה; מכיוון שאופן הטיפול מעודד לקיחת סיכון יתר; ומכיוון שטיפול בשכר בחברות הציבוריות אינו המכשיר לטיפול בסוגיית אי-השוויון בשכר במשק.
אין קשר בין שכר המנכ"ל לנתוניו האישיים
בנק ישראל ניסה לבדוק מהם המשתנים המסבירים את שכר הבכירים. הוא גילה כי השכר הממוצע של מנכ"ל המשתייך לקבוצה עסקית גדולה (קונצרנים) גבוה יותר - 3.5 מיליון שקל לעומת 2.5 מיליון שקל למנכ"ל שאינו משתייך לקבוצה עסקית.
עוד התברר כי השכר בחברות הגדולות הוא 4.9 מיליון שקל - לעומת 1.2 מיליון שקל למנכ"ל בחברה קטנה. ניתוח נוסף הוא שיש קשר בין השכר לבין הענף שאליו משתייכת החברה. השיאן הוא ענף הבנקים, עם שכר ממוצע למנכ"ל של 4.8 מיליון שקל. לאחר מכן ענף הביטוח - 3.7 מיליון שקל, ונדל"ן - 2.1 מיליון שקל.
המחקר הוכיח גם כי אין קשר בין תגמול המנהלים לביצועי המניות, וגם לא עם רווחי החברות. לאור כל אלה קובע בנק ישראל כי המשתנה העיקרי שמסביר את שכר המנכ"ל הוא גודל החברה. אין קשר בין השכר למאפיינים האישיים של המנכ"ל - גילו, הוותק שלו והשכלתו.
לא נמצאה השפעה ששיעור אחזקתו של המנכ"ל בהון החברה על שכרו. בנק ישראל קובע כי "ביצועי החברה משפיעים על שינויים בשכר המנכ"ל במידה מועטה".
כשל שוק - יש, טיפול דרסטי במצב - לא בטוח
בנק ישראל קובע עוד כי "עבור רווחיות נתונה, רווחים נמוכים יותר בחברות אחרות בענף יגידלו את שכר המנכ"ל". משמע, הדרך הבטוחה יותר להבטיח העלאה בשכר המנהל אינה שיפור ביצועי החברה לאורך שנים, אלא ביצועים עודפים שלה ביחס לחברות אחרות באותו ענף.
לאור כל אלה מסכים בנק ישראל כי יש כשל שוק בשכר הבכירים שמחייב טיפול, אך הוא מסתייג מטיפול דרסטי וגורף. כך, בנק ישראל מתנגד לטיפול בשכר באמצעות חקיקה, מכיוון שחקיקה יכולה לגרום לעיוותים שונים. למשל, למשוך את השכר הנמוך של מנהלים כלפי מעלה, או להביא לפיטורי עובדים בשכר נמוך ולמעבר להעסקת עובדים באמצעות מיקור חוץ. לחלופין, מהלך כזה עשוי לגרום להעלאת כל השכר בחברה, תוך פגיעה בכושר התחרות שלה. בנוסף, בנק ישראל מתנגד לטיפול בשכר הבכירים באמצעות מיסוי, מכיוון שמיסוי נוגע למשק כולו ולא רק למנכ"לים הנדונים, ומאחר גם שאת כלי המיסוי ניתן לעקוף בקלות.
לפיכך, בנק ישראל המליץ לכנסת לאמץ את ההצעה של רשות ניירות ערך, שלפיה שכר הבכירים יצטרך להיות מובא לאישור האסיפה הכללית, ולקבל את אישור בעלי המניות מקרב הציבור. בנוסף, בנק ישראל ממליץ כי מפקחים נוספים יאמצו את הכללים שקבע המפקח על הבנקים, שהנחה את דירקטוריוני הבנקים כיצד יש לקבוע את תגמול הבכירים בבנקים: על סמך שיקולים לטווח ארוך, בלי לעודד נטילת סיכון, הסדרי פרישה המתחשבים בביצועי המנהל ובסיבת פרישתו, וכן הידוק הפיקוח והבקרה של התאגיד על מדיניות התגמולים.