פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הניצחון החרדי אינו מובטח

      מרכז טאוב פירסם לאחרונה דו"ח מדאיג, המסיק כי המגזר החרדים מצוי מחוץ למעגל העבודה. דר' יוסי מערבי טוען, כי זה הזמן למצוא מנהיגות אחראית ורצינית ולקחת את העניינים בידיים

      אמצעי התקשורת געשו לאחרונה עם פרסום הדו"ח של "מרכז טאוב". כמה נתונים לתזכורת: לפני 30 שנה, 20% מהחרדים היו מובטלים, לעומת 60% היום; תשלומי ההעברה למניעת עוני גדלו ב- 4 עשורים ב- 550%; ובעוד 30 שנה יהיו 78% מהתלמידים בחינוך היסודי חרדים או ערבים, לעומת 14% בלבד בחינוך הממלכתי. בעוד העיתונים סוערים, בתי הקפה נותרו מלאים והציבור החילוני המשיך להפגין אדישות תמוהה. האם יש סיכוי שלנוכח הנתונים הללו יתעשת הציבור הנושא בנטל וייצא מבתי הקפה אל הכיכרות? לפי מחקרים בפסיכולוגיה ובכלכלה התנהגותית התשובה לכך שלילית.

      מחקרים מלמדים כי לאדם נטייה לאופטימיות-יתר לגבי עתידו. כך למשל, רוב המעשנים טענו כי יש להם סיכויים קטנים יותר ללקות בעתיד במחלות הקשורות לעישון לעומת מעשנים אחרים. במחקר אחר, תלמידי MBA נתנו הערכות מוגזמות הן לגבי מספר הצעות העבודה שיקבלו בסיום לימודיהם, והן לגבי המשכורות שיוצעו להם.

      תופעה נוספת הרלבנטית לענייננו היא קוצר הרואי הכלכלי או הנטייה להעדפת הנאות והכנסות בהווה על פני העתיד. הנה דוגמה: אתם מבצעים מטלה כלשהי עבור שכר. בסיום מציעים לכם: 175 דולר מיידית או 193 דולר בעוד שנה. מה תעדיפו? על פי תוצאות מחקרים, רוב האנשים יעדיפו לקבל את התשלום המיידי, למרות הריבית המרשימה של כ-10% המובטחת בעתיד. מחקר אחר הראה שצרכנים יעדיפו לרכוש מוצרי חשמל זולים הצורכים חשמל רב על פני מוצרים יקרים וחסכוניים בחשמל, אף על פי שבשקלול עלות המכשיר ותצרוכת החשמל העתידית, המוצרים היקרים זולים יותר.

      השלכות על העתיד

      לנטיות אלה השלכות מהותיות על החלטות הנוגעות לעתיד. הן יכולות להסביר, בין היתר, מדוע אנשים אינם חוסכים מספיק לתקופת הפנסיה, מדוע רובנו לא משקיעים ברפואה מונעת, ומדוע לווים לוקחים הלוואות שמעבר ליכולות ההחזר שלהם. משותפת לכל הדוגמאות הללו היא האמונה ש- "כשנגיע לגשר, נעבור אותו". נטיות אלה רלבנטיות מאד למצב בארץ. הציבור היצרני אופטימי מדי לגבי העתיד, ומאמין שהכלכלה החזקה של ישראל תתגבר על נטל העוני והאבטלה. בנוסף, אותו ציבור מעדיף לעסוק ברווחיו ובהנאותיו המיידיים, ונמנע מלהשקיע משאבים לטובת עתיד המדינה.

      מה יהיה? נראה כי אם הציבור היצרני ימשיך להתרכז בחיי ההווה ולחשוב שהדברים יסתדרו מעצמם, התחזיות הסוציו-אקונומיות של מרכז טאוב יתגשמו. התוצאה תהיה שמדינת ישראל תהפוך למדינת עולם שלישי ענייה, וכדברי אנשי מרכז טאוב, "יותר ויותר אנשים יחליטו שמקומם לא כאן". ברור שיהיו לכך השלכות הרסניות על החברה והכלכלה בארץ.

      אבל לא הכול אבוד. מחקרים מראים כי כאשר "קול סמכותי" קובע דרכי פעולה ברורות, אנשים מסוגלים לפעול לטובת העתיד. אם מנהיגי הציבור יתעלו מעל השיקולים הפוליטיים קצרי הטווח וישמשו כ "מבוגר האחראי", יהיה בידיהם הכוח לעורר את הציבור ולשלב את המגזרים הלא יצרניים במעגל העבודה.

      *ד"ר יוסי מערבי, מרצה בכיר במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה