החרדים מעדיפים חרפת רעב על פני יציאה לעבודה

חגי לוין מהמועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה ערך לפני כשנה חישוב, שממנו עלה כי לאברכי הישיבות החרדים לא באמת משתלם לעבוד. הסיבה לכך היא שמשפחה חרדית עם שישה ילדים, ששני ההורים בה אינם עובדים, והאב הוא אברך בכולל, נהנית מהכנסה אפקטיבית של כ-5,000 שקל בחודש.

משפחה כזו, מתברר, נהנית מקצבת ילדים של כ-900 שקל, קצבת הבטחת הכנסה המשולמת לאברכים בלבד של עוד כ-900 שקל (בינתיים עודכנה הקצבה ליותר מ-1,000 שקל), מלגה שמשלם משרד החינוך לכולל בסך 700 שקל, מלגות שמגייס הכולל מתרומות בסך 1,000-2,000 שקל (גובה המלגה מושפע מהיקף גיוס התרומות וממידת ההצטיינות של האברך בלימודיו) וכן תלושי חג שתורמת החברה החרדית לאברכיה בסך של כ-500 שקל בחודש. בסך הכל תיהנה משפחה כזו מהכנסה של 4,000-5,000 שקל בחודש, וזאת בשעה שהיא נהנית מהנחות ניכרות בהוצאותיה - הנחות בארנונה, מעונות יום חינם לילדים ועוד.

בתוך המכלול הזה, הסעיף שאליו מתייחס בג"ץ הוא זה של קצבת הבטחת הכנסה - כ-1,000 שקל בחודש, שהם בהחלט מהותיים בתוך סל הכנסותיה של המשפחה החרדית שאינה עובדת, אבל הם אינם מרכיב יחיד.

צריך לדעת: את קצבת הבטחת ההכנסה לאברכים מקבלים רק אברכים שאין להם הכנסות משפחתיות כלל - קודם כל, משום שהאשה אינה עובדת. מאחר ש-57% מהנשים החרדיות עובדות, מדובר בעליל בפחות ממחצית החרדים. להערכתו של לוין, שערך עבודה כלכלית מקיפה על מצבה של האוכלוסייה החרדית בישראל והחסמים המונעים ממנה להצטרף לשוק העבודה, כשליש מהאברכים מקבלים את הקצבה - השליש העני ביותר. מצבו של השליש הזה עתה יורע מאוד.

מה תעולל ההרעה של המצב הכלכלי של אותו שליש מהחרדים למצבם של החרדים בכלל, ולנטייה שלהם לצאת לעבוד בפרט? זאת שאלה שאין עליה תשובה מוחלטת. בהנחה שלא ניתן יהיה לחוקק חוק שיעקוף את פסיקת בג"ץ, וכי ביטול קצבת אבטחת ההכנסה יישאר בעינו, אין ספק כי הלחץ הכלכלי על החרדים לצאת לעבוד יגבר. לחץ, כאמור, שיהיה אפקטיבי במיוחד על השליש העני שבתוכם. עם זאת, לא ברור מה יהיו תוצאות הלחץ הזה, וזאת משתי סיבות.

האחת נובעת מהניתוח של לוין. לוין המשיך והשווה את מצבה של אותה משפחה, בהנחה שהאם יוצאת לעבוד בשכר מינימום, ובהנחה נוספת שהאב מצטרף אליה גם. ההשוואה העלתה כי יציאת האם לעבודה תוסיף להכנסה המשפחתית סכום משמעותי של כ-500-1,700 שקל בחודש שנובע מגידול בהכנסה, אבל מנגד גם גידול בהוצאות ואובדן הטבות שונות, בהן קצבת הבטחת ההכנסה. יציאה לעבודה גם של האב כבר כמעט לא תשפר את מצבה הכלכלי של המשפחה.

בהתחשב בכך שהחברה החרדית מחשיבה את מעמדו של "תלמיד חכם" כסטטוס החברתי הגבוה ביותר שיש, וכי בעבור הזכות להיות חלק ממשפחתו של תלמיד חכם מוכנות המשפחות החרדיות לסבול חרפת עוני - ניתן להבין כי הסיכוי שגברים חרדים יצאו לעבוד במערכת הקצבאות הנוכחית הוא נמוך. וזאת עוד לפני שהתייחסנו לסוגיית השירות הצבאי, שגם היא מעניקה לגברים החרדים מוטיווציה להישאר בישיבה.

החישוב של לוין, יש לסייג, נערך לפני ביטול קצבת הבטחת הכנסה. ללא ספק, ביטול הקצבה מרע את מצבו היחסי של האברך, ומגדיל את הפער בין משפחה שעובדת ואינה עובדת בתוך האוכלוסייה החרדית.

החרפת הלחץ על החברה החרדית, לפיכך, עלול במצבים קיצוניים רק להגביר את העוני של האוכלוסייה. מה שעוד מגביר את החשש הזה הוא העובדה כי לחרדים קשה מאוד לצאת לעבוד - הם משוללי ידע או ניסיון המאפשרים להם להשתלב בשוק העבודה.

כדי שהלחץ הכלכלי על החרדים ייתן את פריו, חייבים לפתור את שני החסמים הגדולים המונעים מרבבות האברכים שאינם "תלמידים חכמים", משמע הם סתם אברכים בינוניים, לצאת לעבוד. האחד הוא מציאת פתרון לשירות הצבאי (חוק טל). השני הוא סיוע לחרדים למצוא את דרכם אל שוק העבודה - סיוע באמצעות רכישת השכלה, מקצוע והכוונה מקצועית. אם שני הדברים ייעשו כאחד, הרי שהמהלך שפתח בו בג"ץ אתמול יכול להיות מנוף לשינוי כלכלי אמיתי ולהגברת שילובם של החרדים בשוק העבודה.