מחקרים: הישראלים לא מתנדבים, החברות לא תורמות

>> ערבי התרמה בטלוויזיה, קמפיינים ציבוריים, פרסומות והודעות טקסט למען נזקקים וחלשים מלווים אותנו לאורך כל השנה. אך מתברר כי למרות העיסוק הרב בנושא - הישראלים אינם כה נדיבים כשהם מתבקשים לפתוח את ארנקם הפרטי.



ביחס למדינות מערביות מפותחות, ישראלים כמעט שלא תורמים או מתנדבים והחברות העסקיות תורמות בשיעור נמוך יחסית - כך עולה מהצעה לגיבוש מדיניות במגזר השלישי (ארגונים הפועלים ללא מטרות רווח), שגיבש צוות בראשות ד"ר ניסן לימור מהאוניברסיטה העברית. המסמך מבוסס על מחקר שערך לימור ומחקרים נוספים בנושא בעולם, ויוצג ביום חמישי בפורום קיסריה שעורך המכון הישראלי לדמוקרטיה.

עובדה נוספת שעולה מההצעה, היא כי העמותות והארגונים החברתיים תלויים בממשלה כדי לקבל מימון - ובכך נפגעת עצמאותם.



לדברי הצוות, הסיבה למוטיבציה הנמוכה של הישראלים לתרום ולהתנדב נעוצה בממשלה. "זו לא שאלה של תרבות, אלא של מדיניות", אומר לימור. "בסך הכל צריך לעודד פילנתרופיה. הממשלה בישראל מעולם לא עודדה פילנתרופיה והתמריצים לתורמים די מצומצמים".



לפי הערכות המסתמכות על נתוני רשות המסים ורשם העמותות, בישראל כ-20-25 אלף ארגונים פעילים, ובכל שנה מצטרפים אליהם עוד 1,700 ארגונים. חלקם בתמ"ג של מוסדות אלה, הכוללים את האוניברסיטאות ובתי החולים, הוא 6.7%. כ-13% מהמועסקים במשק עובדים בהם, נכון ל-2007.



נתונים אלה הופכים את ישראל למובילה מבין מדינות המערב מבחינת גודלו ועוצמתו של המגזר השלישי - אבל לא בזכות הישראלים, אלא בעיקר בזכות התרומות של יהודי העולם.



אין סיבה לגאווה



"לפי הנתונים, הפילנתרופיה בישראל לא נמצאת במעמד מכובד", אומר לימור. "במדינות מערביות יש שיעורי נתינה גבוהים יותר. זה לא סוד שמשקי הבית בישראל לא תורמים הרבה, בעיקר שכבות הביניים. מבחינת התרומות של העסקים, המספרים לא מרשימים מאוד ביחס לרווחים", הוא מוסיף.



עם התרומות המתקבלות מחו"ל, שיעור התרומות לעמותות בישראל הוא מהגבוהים בעולם, ואנחנו ממוקמים במקום השני לאחר ארה"ב, לפי מחקר בינלאומי שנערך באוניברסיטת ג'ונס הופקינס האמריקאית - 1.34% מהתמ"ג, לעומת 1.85% בארה"ב. ואולם בקיזוז התרומות מיהדות העולם, שיעור התרומות של הישראלים מגיע לכ-0.8% בלבד מהתמ"ג - שיעור נמוך מאוד ביחס למדינות המערביות.



גם מבחינת מספר הישראלים שמתנדבים לטובת הקהילה, לישראל אין הרבה סיבות לגאווה. לפי המחקר של ג'ונס הופקינס, רק 6% מאוכלוסיית ישראל מתנדבת - קצת יותר מהממוצע במדינות המתפתחות, אבל הרבה פחות מבמדינות המפותחות, שבהן כ-15% מהאוכלוסייה מתנדבת.



לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), הממשלה היא הגורם העיקרי שמממן את פעילות הארגונים החברתיים בישראל. היא אחראית על כ-51% מההכנסות שלהם באמצעות תקציב, תמיכות ותשלום עבור שירות שמקבלים האזרחים מהעמותות במקום מהמדינה. כ-29% מההכנסות הן עצמאיות, כ-18% מתרומות מהארץ ומחו"ל וכ-2% הכנסות מריבית ומרכוש. הכנסות אלה מהממשלה גדולות באופן משמעותי מהמקובל במדינות במערב, כאשר לפי המחקר של ג'ונס הופקינס, הממוצע בקרב 22 מדינות בעולם הוא הכנסות של 37% בלבד מהממשלה. ההוצאות של הארגונים בישראל הם בעיקר על קניות (47%), ושיעור דומה על הוצאות שכר.



"האתגרים הניצבים בפני ישראל דורשים בחינה מחדש של המדיניות שנוקטת הממשלה כלפי ארגוני המגזר השלישי", נכתב בהצעה. "צורך זה עולה משום הפערים החברתיים העמוקים וממדי העוני הנרחבים".



הצוות שבחן את רמת התרומות ומצב העמותות בישראל ממליץ לעודד את הפילנתרופיה בישראל באמצעות תמריצים לתורמים, יצירת מסלולי מימון לארגונים וביטול והפחתת מסים המוטלים עליהם.



בין חברי הצוות שבחן את הסוגיה היו פרופ' בני גידרון מאוניברסיטת בן גוריון, מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר רענן דינור, בכירים במגזר העמותות כמו מנכ"ל בנק הפועלים לשעבר צבי זיו המכהן כיו"ר מעלה, מנכ"לית ארגון מתן (המקשר בין עסקים לקהילה) אהובה ינאי, מנכ"ל מנהיגות אזרחית ד"ר ירון סוקולוב ונציגי רשות המסים ומשרד ראש הממשלה.



לא מעודדים נתינה



ב-2006 הסתכמו הכנסות המוסדות הפילנתרופיים בישראל ב-6.6 מיליארד שקל. רק 590 מיליון שקל מסכום זה הוא מתרומות של ישראלים ואילו 3.5 מיליארד שקל הוא מחו"ל.



דוגמה נוספת היא פעילות של קרנות פילנתרופיות בישראל. לפי נתוני הלמ"ס, בישראל פועלים כ-6,377 גופים כאלה בתקציב של 150 מיליון דולר בשנה. אבל במקביל, פועלות כאן יותר מ-1,500 קרנות זרות, שמקור הכסף שלהן מגיע מחו"ל - וסך התרומות מהן מוערך ב-1.5 מיליארד דולר.



"זה השנור היהודי הידוע, אבל זה הולך ומשתנה כי אנחנו לא יכולים להגיד לעולם שאנחנו מדינה מפותחת וחברה ב-oecd ומצד שני לבקש תרומות כל הזמן. זה כבר לא הולך היום. הנתינה של יהדות העולם נמצאת במגמת ירידה", אומר לימור, ששימש בעבר מנכ"ל המל"ג ומנכ"ל בית הנשיא.



עסקים רבים נוהגים להתגאות בתרומות שלהם לקהילה, אבל לפי סקר של משרד התמ"ת שנערך ב-2006, רק 9% מהחברות בישראל היו מעורבות בפעילות חברתית. באותה שנה הסתכם היקף הנתינה של העסקים לקהילה ב-1.1 מיליארד שקל - כאשר פחות מ-20% מסכום זה ניתן כתרומה כספית ממשית. מדובר ב-1.2% מסך ההכנסות של המגזר העסקי בישראל ב-2006, שיעור שלפי כותבי הדו"ח "נמוך ואינו מעיד על יכולת הנתינה הגלומה במגזר העסקי לפי כל קנה מידה, בהתייחס לנתינה בעולם המערבי".



שאר הנתונים מציגים את ישראל כמדינה "המצמצמת בהטבות מס לתורמים ומשקפים מדיניות שאינה מעודדת נתינה", נכתב בדו"ח. נתון שמצביע על כך הוא עלות הטבות המס לתורמים שב-2009 מסתכם בכ-170 מיליון שקל - כ-0.08% מכלל ההכנסות ממסים. מדובר בשיעור נמוך לעומת מדינות אחרות: בארה"ב מגיע היקף ההטבות לכ-2% מסך כל המסים, בקנדה מדובר בכ-0.4% ובבריטניה ויפן - בכ-0.1%.



בין היתר, ממליצים כותבי הדו"ח לבטל את סכום התרומה המינימלי הנדרש לצורך הטבת מס (300 שקל). בנוסף, ממליצים הכותבים להסדיר חקיקה לגיוס כספים מהציבור, להסדיר את הפיקוח על העמותות ושקיפות הפעילות שלהן, וליצור מסלולי התרמה מבוקרים, כמו מתן תרומות דרך המעביד.



בישראל חל מס של 7.5% על משכורות העובדים במוסדות ללא כוונת רווח, שהוא יחיד מסוגו בעולם, אותו דורשים כותבי הדו"ח לבטל. ארגונים חברתיים צריכים לשלם מס של 90% על הוצאות עודפות, בניגוד ל-45% שמשלמים גופים עסקיים, שאותו כותבי הדו"ח מבקשים להשוות.



לארגונים החברתיים יש פטור ממס הכנסה, אבל אין לו משמעות כי אין להם רווח. "המגזר השלישי משלם יותר מכפי שהיה משלם אילו היה מגזר של פירמות עסקיות", נכתב בדו"ח. נטל המסים בישראל על הארגונים החברתיים גבוה בהשוואה בינלאומית. "הייתי אומר שקיים כאן מיסוי תרומות", אומר לימור. "אם היום אתה רוצה לתרום לארגון שלא נתמך על ידי המדינה, חלק מהתרומה מיד ממוסה דרך המע"מ ומס השכר".



אחת מהמלצות המעניינות של כותבי הדו"ח, היא להפנות חלק מכספי מפעל הפיס המתקבלים מהימורים, לקרן ציבורית שתחלק אותו לפי יעדים קבועים בין העמותות. "בהרבה מדינות בעולם כספי קרנות ציבוריות מופנות למגזר השלישי", אומר לימור. "מחקרים מראים שמי שמשתתף יותר בהגרלות הלאומיות הם השכבות החלשות ונוצר מצב אבסורדי, שהם ממנים את הפיס, אבל מי שיוצא נשכר מכל ההליך אלו דווקא השכבות החזקות כי הקהילות החזקות תמיד מקבלות יותר. כדי לפצות על זה, אנחנו טוענים שכספים שבאו מהציבור יוחזרו לציבור על ידי ארגונים שמשרתים אותו, ובייחוד את האוכלוסיות החלשות". בחברה דמוקרטית ופתוחה, חשיבות גדולה לקיומה של החברה האזרחית בגלל הצורך בהשמעת קולות שונים, לאו דווקא פוליטיים והצורך ביצירת פתרונות לבעיות חברתיות.



תפקיד הפילנתרופיה, אחת מצורות מימון אלה, היא להבטיח את קיומה של החברה האזרחית. הממשלה אינה פטורה מעידוד לפילנתרופיה שמאפשרת פתרונות חברתיים, יצירתיים המתחדשים כל הזמן", אומרת ינאי. "תפקיד הממשלה אינו לה כתיב את תפקידיה של החברה האזרחית, אלא ליצור מנגנונים וחוקים שיבטיחו את עידוד הפילנתרופיה כדי שזו תבטיח את קיום החברה האזרחית. גם אם סדר היום של החברה האזרחית אינו תואם בהכרח את זה של הממשלה".