הגבר השוודי החדש: רובה ביד ותינוק על הכתפיים

ניו יורק טיימס



>> בכפר ספולנד בשוודיה, מיכאל קרלסון מחזיק באופנוע שלג, שני כלבי ציד, וחמישה רובי ציד. בזמנו הפנוי, החייל שנהפך לשומר יערות, צד איילים ומחליף חוויות מגידול הילדים עם אבות אחרות. בעודו מערסל את סירי בן החודשיים בזרועותיו, הוא לא יכול לדמיין את האפשרות שלא לקחת חופשת לידה. "כולם עושים את זה", הוא אומר.

ממרכז שטוקהולם האופנתי ועד לכפרים שמדרום למעגל הארקטי, 85% מהאבות בשוודיה לוקחים חופשת לידה. אלה שלא עושים זאת, זוכים למבטים תוהים רבים בקרב משפחה, חברים ועמיתים לעבודה. בעוד שמדינות אחרות עדיין משחקות ברעיונות של חופשת לידה וזכויות נשים, שוודיה מספקת לנו הצצה אפשרית לעתיד.



כאן, בארץ הוויקינגים, הגברים עומדים בלב הדיון על שוויון מגדרי. שר האוצר השמרני-ימני מגדיר עצמו פמיניסט. פרסומות למוצרי ניקיון כמעט שאינן מציגות נשים כעקרות בית, ובגני ילדים בודקים מראש ספרים כדי לסנן סטריאוטיפים מגדריים. במשך כמעט ארבעה עשורים, ממשלות מכל קצוות הקשת הפוליטית העבירו חוקים שהעניקו לנשים שוויון זכויות בעבודה - ולגברים שוויון זכויות בבית.



אמהות בשוודיה עדיין לוקחות יותר חופש לטיפול בילדים - כמעט פי ארבעה מהאבות. אך חוקים המקדישים לפחות חודשיים מחופשת הלידה בתשלום, הנמשכת 13 חודשים, לאבות בלבד, הובילו לשינוי חברתי עמוק.



חברות כיום כבר מצפות מעובדים לקחת חופשה, ללא תלות במגדר, ולא מענישות אבות על כך בתקופה שבה צריך להחליט על קידום. שכר הנשים נהנה משיפור, והשינוי בתפקיד האב נתפש כדבר שמסייע בירידת שיעורי הגירושין, ובגידול בהסדרי משמורת משותפת במקרים של גירושין.



"סוג חדש של גבריות"



בדוגמה המובהקת ביותר להנדסה חברתית, נראה שנוצרת הגדרה חדשה לגבריות. "גברים רבים כבר לא רוצים להיות מזוהים רק על ידי עבודתם", אומר בנגט וסטרברג, שבתור סגן שר אוצר הוסיף לראשונה חודש של חופשת אבהות ב-1995. "נשים רבות כיום מצפות כי בני זוגן יקחו לפחות קצת חופש כדי להיות עם הילדים".



בירגיטה אולסון, השרה לעניינים אירופיים, מגדירה זאת באופן הבא: "המאצ'ואים עם הערכים הדינוזאוריים כבר לא מגיעים לרשימות הגברים המושכים ביותר במגזיני הנשים". אולסון, שפועלת לשכנוע ממשלות האיחוד האירופי להעניק יותר תשומת לב לאבות, נמצאת בחודש השמיני להריונה, ובן זוגה, מרצה למשפטים, יהיה מי שייקח את חופשת הלידה. "כעת גברים יכולים לקבל הכל - קריירה מוצלחת ואבהות אחראית", היא מוסיפה. "זה סוג חדש של גבריות - מלאה יותר".



בספולנד, סופיה קרלסון, אשתו השוטרת של קרלסון, אומרת כי בעיניה הוא הכי מושך כאשר "הוא ביער עם הרובה על הכתף והתינוק על גבו".



בעולם החדש הזה, יש נשים המתלוננות כי הגברים השוודיים קורקטיים מדי אפילו לפלירטוט על הבר. ויש גם גברים המודים לעתים בחוסר ביטחון. "אני יודע שאשתי מצפה ממני לקחת חופשת אבהות", אומר כתב רדיו ידוע, שבאחרונה לקח חצי שנה חופשת אבהות לרגל הולדת ילדו השלישי, "אבל אם היינו על אי בודד עם טרזן, אני מקווה שהיא עדיין היתה מעדיפה אותי על פניו".



ב-1974, כששוודיה היתה למדינה הראשונה שהחליפה את חופשת הלידה בחופשה הורית, הגברים המעטים שניצלו אותה, כונו "אבות הקטיפה". ב-1991, למרות קמפיינים ממשלתיים, שיעור האבות שניצלו את החופשה נותר עדיין מזערי - 6%.



שוודיה כבר התקדמה הרבה יותר ממרבית המדינות בהקלה על אמהות עובדות: לילדים יש גישה לגנים מסובסדים החל מגיל שנה, וקשישים זוכים לטיפול ממשלתי. ההורה בחופשה מקבל כמעט שכר מלא על חופשת הורות של שנה, ושני ההורים יכולים לעבוד שש שעות ביום עד לכניסת הילדים לבית הספר. שיעורי התעסוקה של נשים והילודה זינקו, והם מהגבוהים בעולם המפותח.



"תמיד חשבנו שאם נקל על נשים לעבוד, משפחות יבחרו בסופו של דבר בחלוקה שוויונית יותר של החופשה ההורית בעצמם", אומר וסטרברג. "אך בסופו של דבר, השתכנעתי שאין הרבה בחירה בנושא". שוודיה, לדבריו, נתקלה במעגל אכזרי. נשים המשיכו לקחת חופשות הורות - לא רק בגלל המסורת, אלא מכיוון ששכרן לרוב היה נמוך משל בני זוגן, ופערי השכר הונצחו. בד בבד, חברות הבהירו לגברים שהישארות בבית עם התינוקות אינה תואמת קידום בקריירה. "החברה משקפת את המשפחה", אומר וסטרברג. "הדרך היחידה להשיג שוויון בחברה היא השגת שוויון בבית. שכנוע גברים לקחת חלק בחופשה ההורית הוא חלק חיוני".



לחופשת האבהות שנכנסה לתוקף ב-1995 היו השלכות מיידיות. אף אב לא חויב להישאר בבית, אך המשפחה הפסידה חודש של סובסידיה אם לא עשה כן. במהרה, יותר מ-80% מהגברים החלו לנצל את חופשת האבהות. הוספת חודש בלעדי נוסף לאבות ב-2002 הגדיל אך במעט את מספר הגברים שניצלו את חופשת ההורות, אך הובילה לגידול של יותר מ-100% במשך החופשה שלקחו. נראה בבירור שכספי המדינה היוו תמריץ חשוב וטיעון חזק בפני הבוסים שעוד היססו.



בקרב מועסקים עצמיים ובקרב קהילות מהגרים וקהילות כפריות עדיין יש שיעור נמוך יחסית של גברים הנוטלים חופשת הורות. ואולם לחופשת האבהות יש השלכות ברורות. מחקר של המכון השוודי להערכת מדיניות שוק העבודה הראה במארס כי השכר העתידי של האם צפוי לגדול ב-7% על כל חודש של חופשת הורות שלוקח האב. בקרב בעלי תואר אקדמי, מספר גדל והולך של זוגות מפצלים את החופשה שווה בשווה בין בני הזוג.



אם הסוציאל-דמוקרטים ייזכו בבחירות בשוודיה ב-19 בספטמבר, כפי שצופים הסקרים, בכוונתם להכפיל את החלק בחופשת ההורות המוקצה לכל הורה בלעדית לארבעה חודשים - לדברי מונה סאלין, מנהיגת המפלגה. סאלין מודעת לכך שצעד זה אינו בהכרח פופולרי. "לעתים על פוליטיקאים להוביל את הדעה הציבורית", אמרה.



למעשה, הכי פחות נלהבות הן האמהות. בסקר מ-2003 שביצעה הסוכנות לביטוח לאומי, הסיבה השכיחה ביותר - מלבד שיקולים כספיים - שלא לקחת חופשת אבהות, היתה העדפת האמהות. כיום, 80% מהאבות לוקחים כשליש מחופשת ההורות - 13 חודשים, ו-9% מהם לוקחים 40% מהחופשה או יותר, לעומת 4% לפני עשור. באזורים עירוניים השיעורים גבוהים יותר, אך יש גם כמה הפתעות, כמו מחוז וסטרבוטון, שבו חיים בני הזוג קרלסון - שם הממשל המקומי מעודד חופשת אבהות.



עבור קרלוס רוחאס, העומד בראש אחת מהקבוצות הקוראות למשקל רב יותר של אבות בבית, זה לא מספיק. לדבריו, אבות הם עדיין הורים מדרגה שנייה בבית, מאחר שהאם היא שלוקחת חופשה ראשונה, ויוצרת את שגרת הבית. "כמה אבות קוצצים לילדיהם ציפורניים? אני יודע שאשתי תעשה זאת, ולכן אני לא טורח. עלינו להתגבר על כך, אם ברצוננו לחלוק באחריות". אך יש מי שחוששים כי משבר מגדרי עומד בפתח. "הגבריות נדחקת הצדה", טוען הסופר אינגמר גנס.



מדינות נוספות בוחנות את המודל השוודי. פורטוגל היא המדינה היחידה שבה חופשת אבהות היא חובה - אך רק לשבוע. איסלנד הרחיקה לכת, ומאפשרת חופשת לידה של שלושה חודשים לאם, שלושה לאב, ושלושה נוספים, מחולקים באופן שההורים רואים לנכון. בגרמניה, שניים מבין 14 חודשי חופשת ההורות שמורים לאבות, מאז 2007, ובתוך שנתיים זינק שיעור האבות הלוקחים חופשת הורות מ-3% ליותר מ-20%.