"בעשור הקרוב לא נראה חברת ביוטק עם מכירות של 15 מיליארד דולר"

>> מדוע תעשיית הביומד מתקשה להתרומם בישראל? ישראל מקוב, לשעבר נשיא ומנכ"ל טבע ואחד ממובילי התעשייה במדינה, מאמין כי בידיו הפתרון.

הפתרון הראשון לדעתו הוא שחרור חסמי המימון; השני: שילוב כוחות בין מספר רב של חברות רעיון קטנות. מקוב מאמין כי ללא פתרון של בעיות אלה, ימשיכו חברות הביומד הקטנות לחפש אקזיטים מהירים, והסיכוי שתתרומם כאן טבע נוספת פוחת והולך.



אבל מקוב לא נשאר ברמת התיאוריה, ומציע פתרונות. "אני מרוצה מהקרן הממשלתית למדעי החיים", הוא אומר. "היא בהחלט יכולה לסייע, אבל מעבר לכך הייתי רוצה שיהיה יותר מימון של קרנות פרייווט אקוויטי לחברות בוגרות מענף מדעי החיים. כך קרנות הון סיכון יכולות להיות רגועות שהאקזיט שלהן יגיע. אחרת, משקיעי הון סיכון לא ייכנסו להשקעות בחברות סטארט-אפ מענף מדעי החיים מלכתחילה".



החברות נמכרות מוקדם מדי



מקוב, המשמש כיום יו"ר חברת הציוד הרפואי גיוון אימג'ינג ויו"ר משותף של כנס 2010 ilsi-biomed israel שנפתח ביום שני, אומר כי אחת הבעיות הגדולות של תעשיית מדעי החיים הישראלית היא שיותר מדי חברות סטארט-אפ ישראליות מחפשות קודם כל את אפיק האקזיט. התוצאה: הן נמכרות מוקדם מדי, וכך לא מתפתחת תעשייה של חברות בשלות וגדולות, וזהו למעשה הפסד למשק.



"תעשיית ענף מדעי החיים הישראלית מונה כ-900 חברות, רובן חברות צעירות בנות כמה שנים שפיתחו טכנולוגיה מעניינת. אבל המטרה הסופית שלהן היא למכור את החברה במקום להמשיך ולפתח את מכירת המוצרים. זה לא טוב. הייתי רוצה לראות יותר חברות גדולות שבונות סביבן תעשייה, כפי שגיוון אימג'ינג נהפכה לחברה גדולה, וזה לא שלא היו מתעניינים ברכישת החברה לאורך השנים".



מקוב אומר שהמשק הישראלי מרוויח הרבה פחות כשחברות הסטארט-אפ נמכרות מוקדם מדי. "ההון האנושי הוא אוצר הטבע של ישראל. תראה מה קורה במדינות שיש להן אוצרות טבע, למשל באפריקה. הם כורים זהב ויהלומים ומוכרים אותם במצב גולמי. אבל רוב הערך לא נשאר אצלם. אם חברת סטארט-אפ בישראל תמכור בשלב ראשוני בשרשרת הערך - הרווח שלה יהיה קטן. יש חברות שמתאימות ליציאה לאקזיט באמצעות מכירה לחברה גדולה, יש חברות שעדיף להן שיתופי פעולה ויש חברות שעדיף שיהפכו לגדולות וגלובליות".



לדעתו, ישראל חייבת לעודד יצירת מאסה קריטית של חברות ביוטכנולוגיה ישראליות שייהפכו לגדולות. לדבריו, אחת השיטות לעשות זאת היא באמצעות אקזיטים פנים-ישראליים - כשחברה ישראלית תרכוש חברה ישראלית. זאת אחת הנקודות שמשרד האוצר מנסה לקדם במסגרת התוכנית לעידוד תעשיית ההיי-טק: עידוד יזמים לדחות אקזיט מוקדם על ידי הטבה במכירת מניות שהתקבלו בהקצאה לאחר רישומן למסחר למחזיק בהן חמש שנים לפחות.



"לשמחתי, יש כיום יותר ויותר אנשים שחושבים כמוני והאווירה הציבורית משתנה בהתאם", אומר מקוב. "אט-אט אני מתחיל לראות סדקים במיתוס שמי שעושה את האקזיט הוא המצליחן שאליו רוצים להידמות היזמים הצעירים האחרים. אבל כמובן שזה לא מספיק. צריך לבנות את התשתית הניהולית שתאפשר לעשות את השינוי הזה - מחברה שפיתחה טכנולוגיה לחברה תעשייתית אמיתית. חייבים לגדל כאן את הדור הבא של המנהלים שמתאימים לנהל פרויקטים שכאלה. היזמים היצירתיים חייבים לפנות את המקום למנכ"לים מקצועיים שרואים את השוק ולא רק את הטכנולוגיה".



מקוב מאמין שחברות הביוטכנולוגיה הישראליות חייבות לעבור קונסולידציה. "החבר הישראלית מייצרת חדשנות, אבל החדשנות הזו, מדהימה ככל שתהיה, מפוזרת כיום בהרבה חברות קטנות שמרביתן, לצערי, לא מצליחות לבנות מאסה קריטית להישרדות. אני מדבר על קיבוץ של חדשנות למקום אחד, על שיתוף של ידע. אם כל חוקר מתחומו יכול היה לשתף את חבריו מחברות אחרות באשכול באכזבות שלו, בכישלונות, בהצלחות ובכיווני החשיבה, הוא היה פותח בפניהם אפיקי חשיבה חדשים.



"כל שצריך לעשות הוא לאפשר לחוקרים המוכשרים האלה להמשיך ולעבוד על מה שהם כבר עושים כיום, אבל לאפשר אינטראקציה ביניהם ללא המגבלות וחומות ה-ip".



"לדוגמה, בישראל יש 8-9 חברות בתחום המטפל בשבץ מוחי ותוצאותיו. אם היינו מאחדים את החברות האלה לאשכול חברות או לחברה אחת שחוקריה בתחומים השונים יושבים תחת גג אחד, היינו מייצרים בישראל - כבר היום - את החברה החזקה ביותר בעולם והמובילה העולמית בתחום שבץ המוחי. החלפת הרעיונות, חילופי המידע, הם אלה המביאים לחדשנות. מדוע הקונסולידציה לא קורית באופן טבעי? כי המטרה הסופית של כל יזם היא לעשות את האקזיט שלו ולייצר רק מרכיב אחד. היזמים לא מבינים שבחיבור של כמה חברות ניתן להגיע לרמת חדשנות גדולה הרבה יותר".



חסרות קרנות פרייווט אקוויטי



מקוב טוען כי במפגש עם סטארט-אפים רבים הוא נתקל במצוקה מימונית לא קלה. "יש פער בין הצרכים המימוניים לבין הצרכים בשוק. חברות הביוטכנולוגיה והפארמה דורשות מימון לטווחים ארוכים, מעבר לאופק המימון שיכול להציע ההון סיכון. לכן, הקרנות נוהגות לממן חברות מכשור רפואי שהמסלול לפיתוח מוצר שלהן הוא יותר קצר מאשר חברות הפארמה. אבל גם המצב שלהן לא קל כי מסלול קבלת האישורים גם עבור מכשירים רפואיים הולך ומתארך בגלל החמרה ברגולוציות של ה-fda.



"צריך, והצעתי זאת בעבר לאוצר, לעודד הקמת קרנות פרייווט אקוויטי. תעשיית ההון סיכון משקיעה בחברות בשלבים מוקדמים. לאחר מכן מגיעות קרנות הפרייווט אקוויטי ובסוף מגיעות חברות השקעה, המשקיעות בחברות בוגרות מהסוג של פימי. חסר בישראל קרנות פרייווט אקוויטי שישקיעו בחברות לאחר שקרנות הון סיכון משקיעות בהן", אומר מקוב.



"יש חברות צעירות שהצורך שלהן במימון הוא אקוטי, כי אם לא יקבלו את הכסף הן ייסגרו מחר. חברות ללא מימון מנסות להימכר. היעדר מימון בתעשיית מדעי החיים הישראלית גורמת לכך שיהיו יותר אקזיטים במקום שיהיו יותר חברות גדולות בישראל".



לדברי מקוב, השאלה היא לא אם צריך עוד חברה כמו טבע בישראל. השאלה האמיתית היא איך בונים חברות שחלק מהן יוכלו להיכנס למסלול צמיחה כמו זה של טבע. "בתכל'ס, קשה לראות בעשור הקרוב חברת מדעי חיים ישראלית נוספת עם מכירות של 15 מיליארד דולר, אבל בהחלט הייתי רוצה לראות כאן לפחות עשר חברות עם מכירות של יותר מ-100 מיליון דולר בשנה - שבסופו של דבר חלק מהן ייכנס למסלול הצמיחה של טבע. זה אפשרי. ראו את גיוון אימג'ינג".