>> מאז רכש את השליטה באי.די.בי לפני שבע שנים, לא נתן נוחי דנקנר כמעט אף ראיון של ממש. רק פה ושם הופיעו ציטוטים מדודים שלו בעיתונות. אבל באחרונה התראיין דנקנר בהרחבה. האיש שכמעט מעולם לא ענה על שאלות עיתונאים בלי ההקדמה - "השיחה לא לציטוט ולא לייחוס", האיש שמאז נהפך לטייקון סירב להצעותיהם של כל עורכי העיתונים לראיון במוסף השבועי, בעיתון החג או במגזין המיוחד, האיש הזה הופיע בתקשורת בשבועיים האחרונים שלוש פעמים בשמו ובקולו.
דנקנר העניק ראיונות מצולמים לשני ערוצי הטלוויזיה המסחריים ועוד ראיון סופשבוע בעיתון כלכלי. המסר העיקרי שהוא ביקש להעביר היה: אין ריכוזיות במשק, אי.די.בי לא כל-כך חזקה ומשפיעה כמו שחושבים.
בין השאר, אמר דנקנר: "קבוצת אי.די.בי אינה כוחנית. אין כל בעיה של ריכוזיות במשק, זו אג'נדה פופוליסטית. הריכוזיות ממוצעת ביחס למדינות אחרות ופוחתת מדי שנה. אין כאן משפחות". בקיצור, אני לא כל-כך חזק ומשפיע כמו שאומרים עלי, ואין סיבה להצר את צעדי.
אלא שהראיונות האלה דווקא מלמדים שדנקנר חושש, ושמתחת לפני השטח משהו מתרחש באי.די.בי. דנקנר, כנראה, מעריך כי שמו יעלה בדיוני הוועדה לבחינת מצב הריכוזיות במשק שאותה מקימים עכשיו ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ומנכ"ל משרדו, אייל גבאי, וכי הוא ייאלץ לוותר על עמדת כוח כלשהי.
ואין פלא. דנקנר, שחתום על ההצלחה העסקית ששמה אי.די.בי, אחראי גם להפיכתה לגוף החזק במשק. הוא עצמו נהפך לאיש העסקים המשפיע ביותר שעל פיו יישק דבר. אי.די.בי שאחראית לכ-5% מהתוצר המקומי הגולמי של ישראל ב-2009, מהווה גורם מרכזי בארבעה ענפים חשובים: ביטוח ופיננסים, קמעונות מזון ואופנה, תקשורת וסלולר, נדל"ן ומלט.
אלא שהעוצמה של אי.די.בי ושל דנקנר בראשה חזקה הרבה יותר מסתם שליטה באותם ענפים. לכאורה, בכל ענף אפשר לטפל באופן נקודתי בהיבטים של ריכוזיות או רמת תחרות נמוכה. כך, למשל, בשוק הביטוח פועל המפקח על הביטוח, ומשרד התקשורת אמון על הרגולציה בשוק התקשורת. בכל אחד מהענפים מופקדת רשות ההגבלים העסקיים על שמירת התחרות, ובידיה כלים לאמוד אותה לפי ענפים ותתי-ענפים. זאת אחת הסיבות לכך שלאחרונה הוגש כתב אישום נגד מנכ"ל שופרסל, אפי רוזנהויז. הוא מואשם בניסיון להגיע, לכאורה, להסדר כובל בלתי-חוקי כדי לפגוע במתחרה רבוע כחול.
ואולם עוצמתה של אי.די.בי ושל השולט בה אינה נמצאת בתחום אחריותו של איש, ולאף אחד אין כלים כמותיים למדידתה או כלים רגולטוריים לשליטה עליה. דנקנר שולט כיום על קבוצת חברות עצומה, מעסיק את עורכי הדין ורואי החשבון הבכירים ביותר, מגייס רגולטורים לשעבר, פוליטיקאים, שרים ואפילו רמטכ"ל אחד, והיכולת שלו להשפיע על תהליכים במדינה - עצומה. למעשה, קשה למצוא כיום עסקה במשק הישראלי שאינה עוברת דרך משרדו של דנקנר.
אפשר להדגים את היכולת הווירטואוזית של דנקנר לשלוט בתהליכים באמצעות המקרה של שמואל אביטל שבהיותו שר לתיאום חברתי בממשלת אריאל שרון הראשונה היה אחראי על מפעלים במצוקה. ב-2003, כאשר דנקנר ביקש להשתלט על אי.די.בי, המשק היה שרוי במשבר כלכלי, הריבית שהוא נדרש לשלם היתה גבוהה, ומימון העסקה היה תקוע. אביטל, שלאחר פרישתו מהממשלה מונה ליו"ר קרן הפנסיה הוותיקה מבטחים, נחלץ לעזרת דנקנר. הוא גרר את מבטחים לממן חלק מהעסקה והלווה לדנקנר 55 מיליון דולר מכספי העמיתים. אביטל נאבק אז נגד מתנגדים בדירקטוריון הקרן וביטל בזלזול גם ביקורת שנמתחה עליו בתקשורת.
ארבע שנים לאחר אותה עסקה, ביוני 2007, שיגרה חברת מקסימה הקטנה הנסחרת בבורסה הודעה: שמואל אביטל מונה ליו"ר החברה. עלות שכרו השנתית של אביטל ב-2009 בעבור חצי משרה היתה 670 אלף שקל. מקסימה, אגב, היא חברה, הנמצאת בשליטת אי.די.בי (75%) ועוסקת בייצור, יבוא ושיווק של גזים תעשייתיים. בין השאר, מוכרזת מקסימה על ידי רשות ההגבלים העסקיים מונופול באספקת גז צחוק.
כיום דנקנר צוחק פחות. אחד המסרים החדשים שלו הוא שפניו לחו"ל, ולמעשה, הוא מצמצם את אחזקותיו בישראל. לא בגלל הריכוזיות, כי הרי, לדבריו, אין ריכוזיות, אלא בגלל הצורך של הקבוצה לצמוח. אבל מבחינת העסקות שעמדו אצלו על הפרק ולא צלחו בסופו של דבר, ניתן להבין איפה רצה דנקנר להיות: הוא ניסה להיכנס לשליטה בשני הבנקים הגדולים, בנק הפועלים ובנק לאומי, והחל בהליכים להשתתף במכרז על רכישת בזק. נוסף על כך ניהל דנקנר מגעים לרכישת השליטה בניופארם וכמו כן בחברת הבטון הנסון וב-hot. כמה מהעסקות סוכלו על ידי מתחרים (למשל, בבנק הפועלים על ידי שרי אריסון), ואחרות - על ידי רגולטורים (שכן רשות ההגבלים העסקיים לא היתה מאשרת את רכישת הנסון, hot, ניו פארם ולאומי).
אי.די.בי היא אחד הלווים הגדולים במשק, וככזו היא גם ממגייסות האג"ח הגדולות בשוק ההון. הקבוצה חייבת למחזיקי האג"ח כ-35 מיליארד שקל. לכן אולי אין זה מפתיע שאי.די.בי התנגדה באופן נחרץ ופומבית לכמה ממסקנות ועדת חודק שהטילו מגבלות על גיוסי ההון של החברות בבורסה.
דנקנר הוא גם צרכן אשראי גדול מהבנקים. בעבר היתה משפחת דנקנר שותפה לשליטה בבנק הפועלים, ועד לאחרונה בן דודו, דני דנקנר, היה יו"ר הבנק. בנק הפועלים העניק לכור, החברה-הבת של אי.די.בי, אשראי של כמיליארד שקל וכמו כן העניק אשראי לחברת התעופה ישראייר, הנמצאת בשליטת דנקנר.
בתחום קמעונות המזון, אי.די.בי היא בעלת השליטה בשופרסל המחזיקה בנתח שוק של כ-37%. בתחום התקשורת מחזיק דנקנר, בין השאר, בסלקום, המחזיקה בכ-35% מענף התקשורת הסלולרית (יותר מ-3 מיליון מנויים). נוסף על כך, דנקנר שולט ב-013 נטוויז'ן - מיזוג של שלוש החברות, 013, ברק ונטוויז'ן. החברה מעניקה כיום שירותי שיחות לחו"ל ואינטרנט. ובתחום ייצור המלט, נשר שבבעלות אי.די.בי היא מונופול מוכרז החולש על כ-95% מהשוק.
100 מיליארד שקל של הציבור - למכירה
ייתכן שבסופו של דבר הצעד המשמעותי ביותר בדיוני הריכוזיות יהיה החובה להפריד בין אחזקות ריאליות לאחזקות פיננסיות. מבחינת דנקנר מדובר בעיקר במכירת כלל ביטוח שעליה שולטת אי.די.בי (55.5%); זאת הסיבה, כנראה, שאי.די.בי גייסה לאחרונה את בנק ההשקעות גולדמן סאקס למכור עבורו את כלל ביטוח, עסקה שמתקדמת בימים האחרונים.
כלל ביטוח היא חברת הביטוח השנייה בגודלה בישראל ובעלת נתח שוק של כ-17% בביטוח כללי. כלל ביטוח היא אחד ממוקדי הכוח המרכזיים של דנקנר, שכן היא מנהלת 100 מיליארד שקל של הציבור, ויש לה יכולת להחליט איפה להשקיע את הכסף. יו"ר ועדת ההשקעות של כלל ביטוח הוא עידו דיסנצ'יק שהיה בעבר עורך "מעריב" ודירקטור בבנק הפועלים ונחשב מקורב לדנקנר.
כלל ביטוח היא גם בעלת השליטה בבית ההשקעות כלל פיננסים, המנהל נכסים בהיקף של 60 מיליארד שקל. נוסף על כך שולטת אי.די.בי באמצעות החברה-הבת כור בבית ההשקעות נוסף - אפסילון (75%) המנהל נכסים ב-10 מיליארד שקל.
מתוקף אחזקותיה הרבות במניות, יש לכלל ביטוח השפעה בהצבעות לאישור עסקות בעלי עניין ושכר מנהלים באין ספור חברות. כך, למשל, היתה לה השפעה מהותית בהחלטות שהתקבלו ובהצבעות לאישור שני הסדרי החוב הגדולים והמרכזיים במשק במשך 2009 - הסדר החוב של אפריקה ישראל, הנמצאת בשליטת לב לבייב, וההסדר של חברת הספנות צים, הנמצאת בשליטת סמי ועידן עופר. למעשה, לכלל ביטוח יש השפעה כמעט בכל חברה שמעמידה עניין כלשהו להכרעה במסגרת אסיפת בעלי מניות או מחזיקי אג"ח.
כלל פיננסים מחזיקה ב-25% בכלל פיננסים חיתום, אחת משתי חברות החיתום הגדולות בשוק שבה שולט צחי סולטן. כלל חיתום מובילה את כל הנפקות האג"ח והמניות של קבוצת אי.די.בי ומשתתפת כמעט בכל ההנפקות של חברות גדולות אחרות במשק. חלק מניירות הערך הנמכרים בהנפקות אלה נרכשים גם בכלל ביטוח. אי.די.בי וסולטן הם שותפים גם בשותפות הנפט מודיעין, ולאחרונה היה מקרה מעניין שכן מודיעין גייסה כסף באמצעות כלל פיננסים חיתום.
עוד שותף של דנקנר בכלל ביטוח הוא בנק הפועלים, הבנק השני בגודלו בישראל, המחזיק ב-9.5% מהמניות. החברה-הבת של הבנק, פועלים סהר, ממליצה לגופים המוסדיים, ובהם גם כלל ביטוח, כיצד להצביע באסיפות שונות לאישור השכר, המענקים, עסקות בעלי עניין ועוד.
כך, באחרונה המליצה פועלים סהר לגופים מוסדיים שמחזיקים במניות של אי.די.בי לאשר עסקת בעלי עניין שביקש דנקנר להעביר, למרות הביקורת החריפה שנמתחה עליה. במסגרת העסקה רכשה אי.די.בי את הבעלות בגנדן תיירות מידי דנקנר ושותפיו. גנדן מחזיקה בישראייר שצוברת הפסדים, והעסקה שיחררה את דנקנר ושותפיו מערבויות אישיות לחוב של חצי מיליארד שקל. בנק הפועלים הוא אחד המממנים של גנדן תיירות. לאחרונה החליטו בבנק הפועלים למכור את פועלים סהר.
דנקנר מעסיק כמה רגולטורים לשעבר כמו אייל סולגניק שהיה בכיר ברשות ניירות ערך, אריה מינטקביץ שהיה יו"ר רשות ניירות ערך, שני שרים לשעבר (רוני מילוא ודני נוה) והרמטכ"ל לשעבר, דן חלוץ.
נוסף על כך מועסקים אצל דנקנר יורם נוה וליאור חנס, שני בכירים לשעבר ברשות, וחיים גבריאלי, שהיה יועץ לשר האוצר לשעבר, אברהם (בייגה) שוחט.
חברות הקבוצה מספקות תעסוקה לפמליות של עורכי דין, ובהם גם עורך הדין החזק במשק, רם כספי. כספי משמש צינור נוח לדרגים הפוליטיים הבכירים ולהעברת מסרים בעניינים שבהם דנקנר מעדיף לא להיות מצוטט. בענף מספרים כי עורכי דין שייצגו בעבר צדדים המתנגדים לדנקנר, מצאו עצמם ללא תעסוקה אצלו.
דנקנר גם מעסיק לא מעט רואי חשבון, בנקאי השקעות ויועצים כלכליים. באחת העסקות שזכו לביקורת, רכשה כלל ביטוח 50% ממניות חברת הייעוץ של דן טהורי, חברו הטוב של דנקנר, תמורת כ-20 מיליון שקל.
דנקנר דואג לשמור על קשרים טובים במסדרונות הממשל. הוא נפגש עם שר האוצר, יובל שטייניץ, במשרדי אי.די.בי שבמרכז עזריאלי. נוסף על תמיכתו הפומבית בראש הממשלה נתניהו, תמך דנקנר בבחירתו של שמעון פרס לנשיא המדינה ואף השתתף בסיור במגזר הערבי כשהוא יושב ליד פרס.
הטייקון הראשון שיעלה לדיון בוועדת הריכוזיות
מאת מיכאל רוכוורגר ורותם שטרקמן
16.6.2010 / 7:02