הצלחה תדמיתית, קידומית או מסחרית?

>> התשובה לשאלה אם משחקי המונדיאל הם השקעה מוצלחת בעבור זכיינית ערוץ 2 רשת ובעבור ערוץ 1 אינה פשוטה כפי שניתן היה לחשוב. רשת שילמה מעט יותר מ-4 מיליון שקל על תשעה משחקים, ושלושת אלה שכבר שודרו הניבו רייטינג ממוצע של 23.2% (בכלל האוכלוסייה). מצד אחד ידוע כי במחצית, בעת שידור הפרסומות, הרייטינג צולל באופן משמעותי, וגם התשלום עליהן נעשה לפי הנתון הספציפי לרבע השעה המשודרת. מצד שני יש לזכור כי רשת מכרה חסויות רבות, שמן הסתם כיסו נתח נאה מההוצאה.

ערוץ 1 שילם 5 מיליון דולר בעבור זכויות השידור וכ-180 אלף שקל נוספים בעבור המשלחת, והכניס כ-10 מיליון שקל ממכירת זכויות השידור לרשת וכן ממכירת חסויות וזכויות השידור של התקצירים. ואולם, כערוץ ציבורי ערוץ 1 אינו מצפה להחזיר את ההשקעה.



מבחינה תדמיתית, שידור המונדיאל מאפשר לרשת להתחבר לאירוע הספורט המלהיב ביותר של השנה. מובן שאזכורים יום-יומיים חיוביים בטבלאות הרייטינג תורמים אף הם להעלאת המורל ברשת, ולשיפור תדמיתה בציבור אחרי תקופה לא קלה. דברים אלה נכונים אף יותר כשמדובר ברשות השידור, שזוכה לנשום אוויר פסגות בטבלאות הרייטינג ולהזכיר לצופים את קיומו של אפיק 11 בממיר.



מבחינת קידום תכנים אחרים שמשדרת רשת, נראה כי למונדיאל לא תהיה תרומה משמעותית: ערב הצפייה מוקדש כולו למשדרי המונדיאל, כך שלמעט פרומואים, הקהל לא זוכה לחשיפה יוצאת דופן לתכנים אחרים של הזכיינית, וספק רב אם תוכניות אחרות שלה יזכו לשיפור ברייטינג בסיומו של הטורניר.



דברים דומים ניתן לומר על ערוץ 1. עם זאת, להבדיל מהפלטפורמה של ערוץ 2, שהיא החזקה בשוק ואין צופה שלא מכיר אותה, כל צופה שהמונדיאל יגרום לו לבקר פעם נוספת בערוץ 1, הוא רווח נקי מבחינת רשות השידור.