לאומי, הבינלאומי ואגוד מתקוטטים על השאריות של רמט

>> בחודשים האחרונים נערכים בפני השופטת ורדה אלשיך בבית המשפט המחוזי בתל אביב הליכי כינוס נכסים של חברת הבנייה רמט. החברה שנקלעה לקשיים, עמדה בפני רכישה על ידי אפרידר, שבבעלות איש העסקים אלי אלעזרא, אך בסופו של דבר, העסקה לא יצאה אל הפועל.



כעת, במסגרת פירוק החברה, מתחולל קרב איתנים בין הבנקים הבינלאומי ואגוד מצד אחד, לבין בנק לאומי מצד שני, בנוגע לשאלת החלוקה של נכסי החברה. ההאשמות שמטיחים הבנקים זה בזה, חורגות מכללי הנימוס הבנקאי ומציגות כיצד נלחמים הבנקאים על חלקם, כשהחברה שלה הלוו כסף, נקלעת לקשיים.

לאומי, הבינלאומי ואגוד היו שלושת הבנקים שהעניקו מימון לפעילות שוטפת של רמט. כנגד ההלוואות, העמידה לרשותם החברה כמה בטוחות, ובהם מרכז מסחרי בראשון לציון, מגרש ברמת גן וקומה בבניין משרדים ברמת גן. בין הבנקים נחתם הסכם, ולפיו, אם וכאשר החברה תיקלע לקשיים, לא תהיה חשיבות לרישום השיעבודים השונים, והם יקבלו את ההחזר על האשראי שנתנו פארי פאסו (בדרגה שווה) - כלומר, ביחס להתחייבויות החברה אליהם. כלומר, אם, לדוגמה, לאומי נתן לרמט 500 שקל, הבינלאומי - 300 שקל, ואגוד - 200 שקל, בעת שהחברה נקלעת לקשיים, החברה יכולה בעת מימוש הנכסים להחזיר 100 שקל בלבד, שיחולקו לפי יחס חובותיה לבנקים.



באמצע 2008 היה לאומי הנושה הגדול של רמט (80 מיליון שקל), הבינלאומי העמיד לרמט מימון בהיקף מעט נמוך מזה (71 מיליון שקל), ואגוד היה המממן הקטן ביותר (35 מיליון שקל). נוסף על כך, היו לרמט חובות שהסתכמו בכ-50 מיליון שקל למזרחי טפחות והפועלים שאינם נכללים בהסכם הבין-בנקאי.



אפרידר רוצה לרכוש את השליטה ברמט



בתחילת 2008 התממש התרחיש הגרוע, ורמט נקלעה לקשיים. הבינלאומי הגיב בעצירת מתן האשראי לחברה ובקשה לכינוס נכסים. אלא שרגע לפני הגשת הבקשה לכינוס, במארס 2008, רכש איש העסקים אלי אלעזרא את השליטה ברמט.



באותה העת העמיד לאומי לחברה אשראי נוסף של 20 מיליון שקל שניתן בערבות אפרידר, ומאוחר יותר העמיד אשראי נוסף של 7 מיליון שקל. כאשר עסקת הרכישה של אלעזרא לא יצאה לפועל, ורמט נכנסה לכינוס נכסים, עלתה השאלה, אם 27 מיליון השקלים הם חלק מהאשראי השוטף ונכללים בהתחשבנות על הפארי פאסו. בעוד לאומי טען כי זהו סכום שניתן למימון השוטף של החברה לצורכי הון חוזר, הבינלאומי ואגוד טענו כי זהו סכום שניתן למימון עסקת הרכישה של מניות רמט. הטענה העיקרית של הבינלאומי ואגוד היא כי לאומי, שהוא הנושה של אפרידר, נתן את האשראי כבנקאי של אלעזרא ולא כבנקאי של רמט.



"האשראי הוא, למעשה, אשראי שנטלה אפרידר מהבנק על סמך יכולותיה העצמאיות, ודרך נטילתו על שם רמט היתה בניגוד לתכלית האשראי, בחוסר תום לב ובניגוד להסכמת נושיה המהותיים של החברה בזמן אמת", טען הבינלאומי והוסיף: "בצר לו ומתוך רצון להיטיב את מצבו מנסה כעת בנק לאומי לאנוס את הבנק הבינלאומי ואגוד לממן, בניגוד לרצונם, את רכישת השליטה על ידי אפרידר".



הבינלאומי התייחס גם לטענה שמדובר במימון שוטף של רמט: "בנסיבות שבהן נהיר כי החברה חדלת פירעון, היה לאומי מעלה על דעתו להעניק לחברה אשראי נוסף בסכום של 27 מיליון שקל לצורך מימון פעילותה השוטפת? האם זוהי התנהגות סבירה המצופה מתאגיד בנקאי אחראי?"



בנק אגוד מעלה טענות קשות יותר: "בנק אגוד, וככל הנראה הבינלאומי, לא שותפו כלל במו"מ שהלך ונרקם בין בעלי החברה לבעלי אפרידר. חוזה המכירה נרקם מאחורי גבו של בנק אגוד. נציגי לאומי הם אלה שיזמו פגישה לאחר מועד חתימת החוזה, ובה סיפרו כי אלעזרא מסר להם כי רכש 51% מהחברה באמצעות אפרידר, וכי יזרים 20 מיליון שקל כהון חוזר לחברה. באותה ישיבה לא נאמר לנציגי אגוד כי אותה הזרמה אינה אלא העמדת הלוואות חדשות נוספות בחשבונה של החברה בבנק לאומי בערבות אפרידר. בישיבה ב-28 באפריל, שאלה נציגת אגוד פעמיים, כיצד ייתכן שאלעזרא הזרים 20 מיליון שקל לחברה, ובה בעת האובליגו של החברה לבנק לאומי עלה - אך לא נענתה.



"מהשתלשלות העניינים עולה כי בנק לאומי הסתיר, לכאורה, מאגוד את העובדות הרלוונטיות בעסקת אפרידר ופעל מאחורי גבו, תוך ידיעה ברורה כי לא יסכים לעסקה, אם לא יקבל ביטחונות חיצוניים משמעותיים. בנק לאומי פעל, למעשה, בכובע הבנקאי של מר אלעזרא, וככזה פעל, לכאורה, בניגוד עניינים ותוך הפרת חובותיו לשותפיו.



"את העובדה שבנק לאומי פעל, בראש ובראשונה, בכובע הבנקאי של אפרידר ניתן ללמוד גם מכך שמי שהוביל את הדיון מטעם בנק לאומי היה סקטור הנדל"ן ולא מחלקת אשראים מיוחדים המטפלת בחובות בעייתיים. שני הבנקים טוענים כי התנגדו להכללת האשראי במסגרת הסכם המימון הבין-בנקאי ביניהם, מהרגע שנודע להם עליו, ואף טענו כי על האשראי הנוסף של 7 מיליון שקל ידעו רק לאחר שרמט נכנסה להקפאת הליכים".



לאומי: "התנהגות מוזרה של הבינלאומי"



בתשובתו מאשים לאומי את הבינלאומי ואגוד בחוסר תום לב: "כעניין שבמדיניות, לא יכול מהלך של העמדת אשראי חדש להיתפס כמהלך של אופורטוניזם וחוסר תום לב, כפי שנטען בציניות". לפי טענות העיקריות של לאומי, הבנקים נהנו מהעמדת האשראי הנוסף, וההסכם ביניהם לא אסר עליו לתת את האשראי: "אין יסוד לטענה שהאשראי שהעמיד לאומי שימש לרכישת השליטה ברמט, וערבות אפרידר ניתנה ללא תנאי ובלי להתנותה בהעברת השליטה בפועל. האשראי שניתן הזרים חמצן לפעילותה של רמט בשלב קריטי בחייה, והיה עשוי - לו היו גם הבנקים הבינלאומי ואגוד נרתמים למהלכי החילוץ - לסייע להבראתה של רמט והעלאתה על דרך המלך. מכך היו נהנים כל נושיה של רמט". לאומי מסיים ומציין: "לדעת בנק לאומי, לולא התנהגות מוזרה ולא סבירה של הבנק הבינלאומי, לרמט היה סיכוי טוב להשתקם".



איך מתנהגים שותפים



אגוד והבינלאומי משיבים לטענות הלאומי, וכך כותב בנק אגוד: "אף בנק, וגם לא בנק לאומי, לא היה מוכן להמשיך ולהעניק אשראי לרמט במצבה, כפי שהיתה ערב עסקת אפרידר. לאומי היה הבנק היחיד שלקוחה חשובה שלו, חברת אפרידר, חפצה בקבלת השליטה ברמט, ובתור שכזאת הסדירה קבלת אשראי שכנגדו קיבלה את השליטה ברמט".



הבינלאומי מסביר ללאומי על משמעות הסכם הפארי פאסו: "הסכם הפארי פאסו אינו חוזה חליפין שבו מתנהל משחק סכום אפס, והצדדים עומדים אחד מול השני באופן עימותי ותחרותי, וכל צד מקדם את האינטרס והתועלת שלו. הסכם הפארי פאסו הינו חוזה שיתוף פעולה בעל אופי מתמשך, אשר יש להתאימו לנסיבות העניין. על פי סטנדרט ההתנהגות הנדרש מלאומי, היה עליו לבקש את הסכמת הבינלאומי ואגוד, אילו חפץ בהכללת האשראי בהסכם הפארי פאסו".