כך ניצלנו מהפלאפל של שוק בצלאל

אחרי שחצינו ברגל את כל רחוב שינקין, כולל עצירות בחנויות, ואחרי שמדדנו את רוב בגדי הים בשוק בצלאל (אמא סיפרה שפעם היו קונים את כל הבגדים שלה בשוק הזה, מסכנה), הרגשנו פתאום מאוד רעבות וצמאות. אמא אמרה שהפלאפל בשוק בצלאל נחשב הכי טוב בעיר עוד מהתקופה שהיא היתה קטנה, והתחילה ללכת לכיוון אחד הדוכנים. הסתכלנו זו על זו בגיחוך ואמרנו לה שלא בשביל זה יצאנו ליום כיף בתל אביב. ובכלל, רצינו מסעדה אמיתית שבה נוכל לא רק לאכול ולשתות כמו שצריך אלא גם לשבת קצת במזגן.



לשמחתנו, מיד כשנפרדנו מאדון בצלאל, נתקלנו באדון טשרניחובסקי. "ביסטרו טשרניחובסקי 6", קוראים לו, אפילו שהוא ממוקם בטשרניחובסקי 5 ("טשרניחובסקי 6 שעה 5, רק תבוא לבד", זוכרים?). אחר כך, כשדיפדפנו בתפריט וקראנו שיר, התברר לנו שטשרניחובסקי היה משורר חשוב (יותר מיובל בנאי). אבל בשבילנו, הוא היה עכשיו זה שהציל אותנו מהחום הגדול. ומהפלאפל של אמא.

המסעדה היתה שקטה, פשוטה ונעימה, ועל הקיר היו תלויות תמונות של פעם. המלצרית החביבה התעניינה בנו במידה ואחר כך סיפרה על התפריט. כשחשבנו ללכת על השרימפס היא הרגיעה אותנו שמדובר במנה גדולה ("בהחלט גדולה") ושהעסקיות משביעות. הזמנו עסקית אחת שכללה חזה עוף עם ירקות מוקפצים וסלט אישי למנה ראשונה (48 שקל); ועוד שתי מנות - שרימפס ברוטב חמאה (55 שקל) ונקניקיית מרגז ופירה (45 שקל), שגם אותה תיארה המלצרית כמנה גדולה.



אולי זה מפני שהיינו רעבות מדי, אבל ממש הופתענו כשראינו את המנות - שהיו קטנות מדי ולא משביעות. בצלחת של השרימפס, למשל, שחו אולי חמישה שרימפס קטנים, וגם העסקית היתה לא גדולה. בסוף באמת נצטרך לקנות פלאפל בשוק בצלאל.



היו עוד כמה דברים לא כל כך מוצלחים: הזמנו שרימפס ברוטב חמאה והם הגיעו בטעות עם רוטב עגבניות. כשהערנו למלצרית היא התנצלה, ואמרה שתיכף יגישו לנו את המנה המבוקשת. אבל מכיוון שהיא היתה המלצרית היחידה במסעדה והיו לה כבר לא מעט לקוחות חדשים - זה קצת התעכב. וגם הלחם שהמלצרית הבטיחה שתביא יחד עם השרימפס לא הגיע, אפילו שהזכרנו לה. הוא הגיע כמעט כשסיימנו את הארוחה, ואז התנפלנו עליו. כשהגיע החשבון הבנו שחייבו אותנו גם על הלחם, מה שלא אמרו לנו לפני, אבל לא התלוננו.



הדברים הטובים: הלחם היה מעולה ותוך שנייה הוא נעלם יחד עם החמאה הטעימה, ואפילו כשהגענו הביתה ניסינו להכין את הרוטב שלו (עגבניות ושמן זית). בנוסף, כשאמרנו למלצרית שהמנה של השרימפס קטנה מאוד היא פינקה אותנו בעוד איזה שלושה שרימפס ברוטב עגבניות מהמנה שנשארה מקודם. ובכלל, האוכל היה טעים.



אבא סיפר לנו שהוא גם אכל שם ודווקא חזר שבע ומרוצה. הוא הזמין את העסקית ב-62 שקל, שכללה פשטידת ירקות עם סלט ירקות ורוטב יוגורט למנה ראשונה (נחמד) ושניצל פרמזן ברוטב עגבניות עם תפוחי אדמה בתנור (נחמד גם אם כי קצת מוזר, כי השניצל המטוגן מאבד מהפריכות שלו כשהוא מוצף ברוטב), ושתה בירה שחורה קרה (12 שקל). אבא שאוהב לבשל הזדהה עם הטבח בביסטרו, שניסה לשכנע לקוחות שבאו לקחת אוכל - לשבת ולאכול במקום. גם הוא מתבאס כשהוא מתבקש לבשל משהו לאירוע כי הוא יודע שאחרי שעה-שעתיים בדרכים זה לא יהיה אותו הדבר.



סיכמנו במשפחה שהאוכל היה חביב וטעים אך חלק מהמנות לא מספיק גדולות. המלצרית היתה מאוד חמודה, אנושית ונעימה, אך היה נראה שהיא קצת מתקשה להשתלט לבד על השולחנות בתוך המסעדה ומחוצה לה.



חשבון, בבקשה



ההצעה: עסקיות ב-45-85 שקל. טוב לביזנס: בימים חמים המזגן קצת חלש. בימים נעימים כיף לשבת בחוץ. בשולחנות הסמוכים: פליטי שוק בצלאל ושוכרי הדירות באזור. יתרון יחסי: מקום ביתי ומזמין. מישהו מטפל בך: שירות טוב - בעיקר כשהמסעדה לא מלאה.



ביסטרו טשרניחובסקי 6, טשרניחובסקי 5 תל אביב. טל': 6208729-03. העסקית מוגשת ביום א' בשעות 16:00-12:00, בימים ב'-ה' 12:00-17:30 וביום ו' 12:00-16:00