שר האוצר: "משאבי הטבע שייכים לכולנו"

בשנים 2002-2001 היה ניסיון מצד הממשלה לחשוב מחדש ולחולל שינוי בנושא משטר התמלוגים והמסים מתגליות הגז והנפט אך הממשלה נסוגה בה בגלל לחץ אמריקאי - כך גילה היום שר האוצר יובל שטייניץ בכנס קיסריה. לדבריו, "מכיוון שמדינת ישראל היתה שרויה תקופה קשה ביותר של משבר כלכלי ואינתיפאדה שנייה, היינו זקוקים נואשות לגיבוי האמריקאי. ייתכן שהיה פה ניצול מסויים על ידי גורמים עסקיים של מצב ישראל להפעלת לחץ שהוביל לדחיית הטיפול בעניין.

"לגיטימי שגורמים עסקיים אומרים את עמדתם. אינני בטוח בהגינותו של השימוש ביחסים האסטרטגים בין ארה"ב לישראל באותה נקודת זמן קשה. אבל העובדה שנכנענו בעבר ללחץ, למערכת לחצים ודחינו את העניין והחלטנו לא להכריע כי היה דבר יותר קריטי על סדר היום – אין פירושו שאני כשר אוצר היום צריך להרים ידיים".

"בלתי קביל בעיניי כשאומרים לי שאם הדבר לא תוקן לפני 20-5, שנה כבר לא ניתן לתקנו. זה לא קביל. המדינה מעלה ומורידה מסים. לכאורה, יכולה כל חברה כלכלית כמו אינטל או יבמ לומר הגענו כשמס חברות היה ברמה מסויימת, שיישמר. זה לא קביל. אבל טיעון מקומם יותר – אם בעבר נכנענו ללחץ, אנחנו חייבים להמשיך בכך".

"בהנחה שהתחזיות של סדרי הגודל יהיו גדולים, אנו במשרד האוצר נשב על המדוכה לראות כיצד הברכה תהיה לברכה ולא לקללה. כי בצד הברכה אנחנמו למדים שעלול להיות נזק. כמו שהנגיד אמר, על שערי המטבע ובעקבות זאת על התעשיה הישראלית.

"בצ'ילה ונורבגיה הוציאו קרנות השקעה שהשקיעו מחוץ למדינה. במדינות אחרות פיתחו שיטות שונות. נצטרך להחליט איך לנהוג אם יתברר שמדובר בסדרי הגודל המשמעותיים הללו.

שטייניץ הוסיף כי "יש הבדל גדול אם מדובר בתגליות של עשרות מיליארדי דולרים או במאות מיליארדי דולרים. אם התחזית תתממש שהתגליות יהיו במאות מליארדי דולרים – מדובר בארוע מכוןן, מקרו כלכלי מכונן בתולדות מדינת ישראל והמפעל הציוני. שיכולה להיות לו השפעה על עתיד מדינת ישראל, רווחת אזרחיה וקיומו של המפעל הציוני".

"התפתח ויכוח לאחרונה סביב הקמת ועדת ששינסקי לבחינת המדיניות הפיסקלית בנושאי גז, מסים ותמלוגים.

"אני רוצה לומר - ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, כולל משאבי הטבע שלה. אני מתכוון לכל האזרחים. משאבי הטבע שלנו הם שלנו ואיש לא יכול לשלול ממדינת ישראל ואזרחיה את זכותם זו, שמקבילה לזכותם של תושבי כל מדינה אחרת למשאבי הטבע שלהם. זהו העיקרון. העיקרון לא צריך לבוא על חשבון עיקרון של משק פרטי והרצון לקדם יוזמה פרטית. מי שמשקיע מסוגל גם להרויח והשקעה אינה נטו, אלא יש בה לקיחת סיכון בנוסף לכסף.

"אבל, הרווחים צריכים להיות נאים וסבירים. יש מצב בינלאומי וישראל צריכה לראות מה קורה לא במשטרים טוטליטרים, אלא מה קורה באירופה, באמריקה ואוסטרליה, ולבחון את עצמנו גם ביחס למקובל בעולם. זו סוגיה שעשויה להפוך למקרו כלכלית בעלת חשיבות הסטורית.

"אי אפשר לקבל עיקרון שאם המדינה נהגה בשלומיאליות ורשלנות היא צריכה להמשיך בכך. חובה על המדינה לתקן טעויותיה. בניגוד למה שמנסים ליצור, לאחר כניסתי לתפקיד, באוגוסט-ספטמבר 2009, נזקקתי לסוגיה התחלתי לבחון. הגעתי למסקנה שייתכן כי יש כאן כשל ורשלנות.

שטייניץ התייחס גם להשפעת המשבר הכלכלי באירופה על ישראל: "אם באירופה יהיה צמצום תקציבי וצמיחה נמוכה יש סכנה שהביקוש ליצוא הישראלי ירד ותהיה פגיעה בכלכלה הישראלית. יש סוגיה נוספת שמטרידה לא פחות - שאלת התחרותיות של המשק הישראלי בארופה ומול אירופה ושאר העולם.

"יש שני תהליכים באירופה שלא ברור מה תהיה התוצאה שלהם: תהליך אחד הוא דיבורים והחלטות לצמצום הוצאות במגזר הציבורי ועל הפחתת שכר במגזר הציבורי. באירלנד זה כבר בוצע בשאר המדינות זה בתהליכי בביצוע או דיון - 5%-15% במגזר הציבורי - זה משמעותי ביותר, זו פגיעה משמעותית בתנאי התעסוקה של עובדי מגזר ציבורי במערב אירופה.

"לזה צריך להוסיף את הפיחות של היורו והתחזקותו היחסית של השקל. המשמעות היא שהאירופאי שמקבל את שכרו ביורו, בקנה מידה גלובלי, מקבל היום פחות ביחס לעובד הישראלי יחסית ללפני שנה שנתיים – שני המהלכים יחד יקרינו גם על המגזר הפרטי באירופה ויתכן פער של בין 15%-30% ביחס למצב שהיה לפני שנתיים שלוש - העובד האירופאי יהיה זול יותר. זו כבר לא שאלה של יצוא ישראלי אלא של תחרות עם היצואן האירופאי כלפי העולם כולו.

"אני מזהיר את עצמנו - המשק הישראלי מתמודד בצורה יפה יחסית עם המשבר, בין השאר, מה שסייע לנו בהתמודדות הוא שילוב הידיים האמיתי בין הממשלה לבין המעסיקים וההסתדרות שהבטיח שקט תעשייתי בתקופה לא קלה, שסייע בהתמודדות עם המשבר ואני שמח על העובדה שהמשק הישראלי נפגע פחות והעובדים בישראל עד היום, גם במשק הציבורי וגם בפרטי נפגעו פחות מבחינת שיעורי אבטלה ופגישה בשכר ובתנאי העבודה מאשר המערב.

"יש לשמור על משמעת ולהבין שאם היו לנו הישגים עד עכשיו כדי לשמור עליהם חייבים לשמור על משמעת ביחסי המעסיקים והעובדים בשנים הקרובות כי אם נצא מאיזון והתחרותיות כלפי המערב תיפגע, בסופו של דבר כלכלת ישראל תיפגע מכך וכמובן גם אזרחי ישראל והעובדים בישראל. צריך להסתכל קדימה באופטימיות זהירה שחשובים בזמן משבר וגם בזמן שיגרה.

שר האוצר התייחס גם לסוגיית התקציב הדו-שנתי: "נכון שלפני כשנה וחצי כשפיתחנו את הקונספט הזה עוד לפני הקמת הממשלה, השיקול המרכזי והטיעון המרכזי היה ההתמודדות בעת משבר. הניתוח שלנו היה שדווקא בעת משבר במקום להתמקד בצעדים קצרי טווח – הראיה הארוכת הטווח טובה ומשתלמת יותר בגלל ההקרנה אחורה, אם העתיד נראה בטוח או סביר זה מקרין על ההווה לא פחות מכל תוכנית של הזרמת כספים.

"אבל, הקונספט של תקציב רב שנתי, דו שנתי, היא נכונה והייתי אומר אפילו מתחייבת גם בימים כתיקונם. בוא נחשוב על שתי חברות בתחום כלשהו, חברה אחת נוהגת להתמקד כל שנה במשך שבועיים שלושה בהכנת תקציב ותוכניות פעולה לשנה הבאה ולאחר שהן מוכנות ונשקלות, היא מביאה אותו לאישור בדירקטוריון ולאחר מכן במשך 12 חודשים חוזרת להתמקד בהוצאת התוכניות מהכח אל הפועל. חברה ב' המתחרה, שיש לה מאפיינים די דומים פועלת אחרת, היא מקדישה להכנת תוכניות הפעולה, התחזיות והתקציב, 9 חודשים. מתחבטת ומתלבטת בהכנת התקציב. כשהן נכנסות לשנה הבאה, חברה ב' מתחילה להשקיע חלק ניכר מהמשאבים בהכנת התקציב הבא. אני חושב שברור איזו חברה היתה מובילה בתחרות העסקית, איזו חברה מתנהלת באופן הגיוני ואיזו מתנהלת באופן בלתי סביר.

"האסטרטגיה הניהולית של חברה א' - כל אנשי העסקים היו מסכימים אם הדוגמא הזו לבדה היתה מונחת על השולחן - הגיונית בהרבה משל חברה ב'. אם כך, מדוע האסטרטגיה של חברה ב' הגיונית כשזה נוגע למדינה. הטיעון שלי פשוט: האסטרטגיה הזו של תקציב חד שנתי לוקחת את רוב השנה.

"הניסיון שלנו עם תקציב דו שנתי חושפת כשל בדוגמה. תקציב חד שנתי ברוב המדינות הכנתו מתמשכת חודשים ארוכים – זה קונספט בלתי סביר שצריך להיגמל ממנו בשם היעילות הכלכלית של המדינה".