מאת קרט אייכנוולד
עד לפני כמה חודשים היתה קבוצת המסחר באנרגיה אנרון חלק מהלקסיקון האמריקאי של חברות רבות-עוצמה - פיננסית ופוליטית. קשריה עם הבית הלבן והקונגרס עוררו קנאה בקרב מתחרותיה; היא היתה הכוח המניע לשינוי קיצוני במדיניות האנרגיה של ארה"ב ונראה היה כי היא תמשיך לצמוח ולשגשג.
אך בתוך כמה שבועות, נהפכה אנרון לשם נרדף לשערורייה פיננסית, המכה כעת לא רק בהנהלת החברה אלא גם בחברת ראיית החשבון שלה, ארתור אנדרסן, ומעוררת שאלות קשות בקרב פוליטיקאים ורשויות הפיקוח בוואשינגטון. עובדי החברה ובעלי המניות ספגו הפסדים של עשרות מיליארדי דולרים מקריסת החברה, שפועלת כעת תחת הגנת בית משפט מפני נושיה.
ואולם על פעילותה של אנרון ומדוע קרסה ידוע מעט מאוד. כיצד התאיידה כמעט בן לילה החברה השביעית בגודלה בארה"ב? מי התעשר מהעסקות שהובילו להתמוטטות? האם היתה ההתמוטטות תוצאה של מעשים פליליים או של שגיאות קולוסליות? מי בתעשייה ובממשל הפדרלי ידע, ומתי?
מתחרים ואנליסטים אומרים כי הגורם המרכזי לקריסת אנרון הוא תרבות של תאבת בצע ויוהרה שטיפחה סודיות מוגזמת. כשהחלו להיחשף סודות החברה באוקטובר 2001, בהם חברות בנות מיסתוריות ששימשו על מנת ליפות את מאזני החברה, החלה גם הספירה לאחור.
שמועות בשוקי האנרגיה על הבעיות הפיננסיות הגוברות של החברה הובילו לאובדן אמון בקרב סחרנים ובנקאים. מקורות המימון של אנרון התפוגגו, עסקת מיזוג עם דינג'י התמוטטה ולבסוף לא נותר לאנרון אלא לפנות לבית משפט פדרלי לפשיטות רגל. עתה, כשהנושים רבים על מה שנשאר, מנהלים הקונגרס, משרד המשפטים הפדרלי ורשות ניירות הערך חקירות בעניין קריסת החברה, וכולם דורשים תשובות.
המסחר מחליף את הולכת הגז
סיפורה של אנרון מתחיל בימי המיזוגים והרכישות בשנות ה-80. לאחר שחברת הולכת הגז שלו, יוסטון נצ'ורל גז, הדפה הצעת רכש עוינת, הבין המנכ"ל קנת ליי, בעבר קצין בחיל הים שעשה דוקטורט בכלכלה, כי כדי להבטיח שהחברה תשרוד עליה לגדול במהירות כך של תהיה טרף קל.
ב-1985 מכר ליי את החברה לאחת מחברות הולכת הגז הגדולות בעולם, אינטרנורת מנברסקה. החברה הממוזגת, שבראשה עמד ליי, שינתה את שמה לאנרוןוניצבה בפני אתגרים עצומים; מעבר לחובות הגדולים שנצברו בעת המיזוג, היא נדרשה לפעול בשוק הרבה יותר תחרותי מבעבר.
אנרון החליטה לשנות את פעילותה. במקום להסתפק בהולכת ומכירת גז, החליטה החברה להיכנס לעולם המסחר בסחורות - קנייה ומכירה של חוזים עתידיים על חשמל וגז טבעי, בדומה לחיטה או קפה. בביצוע התוכנית נעזר ליי בחבר ותיק, ג'פרי סקילינג, מחברת הייעוץ מקינזי. סקילינג השכיל להבין כיצד להשתמש בשווקים כדי לשחרר את אנרון מתלותה בנכסים של העולם הישן, כמו צינורות גז.
העסקים פרחו, וב-1990 עזב סקילינג את מקינזי והתמנה לראש אנרון פייננס קורפוריישן, חטיבה שהקימה החברה במיוחד עבורו. בחמש השנים הבאות נהפכה אנרון לשחקנית הגדולה ביותר בשוק הגז בצפון אמריקה, עם נתח שוק של כ-20%. ב-1997 מונה סקילינג לנשיא וסמנכ"ל תפעולי של אנרון.
סקילינג והנהלת אנרון הגיעו למסקנה כי הרעיונות שהניבו רווחים של עשרות מיליוני דולרים בסחורה אחת, כלומר בגז טבעי, מתאימים גם לסחורות אחרות. חשמל, פלדה, תאית, זמן פרסום בטלוויזיה, ביטוח נגד שמיטת חובות - כולם שולבו באימפריית המימון והמסחר מהירת-הצמיחה של אנרון.
אנרון העבירה את עיקר פעילות המסחר לאינטרנט. היא נודעה כאחת מחברות המסחר המקוון הגדולות בעולם ומחיר מניותיה שיקף את הבהלה לאינטרנט. בשיא היו הכנסותיה השנתיות של אנרון 100 מיליארד דולר, והיא העסיקה כ-20 אלף עובדים. היא בנתה תחנות כוח מסביב לעולם ונכנסה לשוק המים ולשוק האופנתי של רוחב-פס וקיבולת אינטרנט (דקות תקשורת לתמסורת נתונים).
המיזמים האלה דרשו השקעה של כ-10 מיליארד דולר, אך התשואה עליהם היתה מזערית. ואולם וול סטריט לא היתה מודעת לבעיות שהתפתחו באנרון. סמנכ"ל הכספים של החברה, אנדרו פסטאו, סייע לאנרון להקים סדרת שותפויות, שהוקמו כך שלהערכת החברה ניתן היה להתייחס אליהן כישויות נפרדות; נכסים וחבויות שהחברה לא רצתה במאזניה הועברו לשותפויות.
אך השותפויות התגלו כרעל שהמית את החברה. בסתיו 2001, בעוד מניות אנרון נופלות, העריכה חברת ראיית החשבון ארתור אנדרסן, שביקרה את דו"חות אנרון, כי עליה להתייחס לחלק מהשותפויות כאל חלק אינטגרלי מהחברה. איחודן למאזן אנרון מחק כמיליארד דולר מההון העצמי והוביל להפסד של 618 מיליון דולר ברבעון השלישי.
במהרה החלה וול סטריט לדרוש מידע על השותפויות. רשות ניירות הערך פתחה בחקירה רשמית, ובכל פעם שאנרון סיפקה תשובה לשאלת משקיעים, צצה הפתעה חדשה. מניות החברה צנחו וכך גם האג"ח שלה.
באמצע נובמבר פירסמה החברה מחדש דו"חות כספיים לרבעון השלישי, והודיעה כי התנאים שבהם גייסה חלק מכספה עלולים לחייבה לתשלום במזומן של 690 מיליון דולר בתוך שבעה ימים. למחרת היא הודיעה כי הבעיות הפיננסיות שלה עלולות לחייבה לפירעון חוב בסך 4 מיליארד דולר. בעקבות ההודעה נסוגה דינג'י מתוכנית לרכישת אנרון, בטענה כי היא הולכה שולל. סחרני אנרגיה אחרים הפנו עורף לאנרון על רקע חשש כי החברה עומדת להתמוטט. ב-2 בדצמבר פנתה אנרון לבית משפט בבקשה להגנה מפני נושיה.
פעילות ללא פיקוח
אנרון לא היתה רק השחקנית הגדולה ביותר בשוקי האנרגיה בארה"ב; היא סייעה ביצירתם. המסחר בגז טבעי ובחשמל היה נתון בעבר תחת פיקוח הדוק. ואולם אחרי התמוטטות מחיר הנפט באמצע שנות ה-80 עברו צרכנים רבים של גז טבעי לנפט, ואנרון, בראשות ליי, שיכנעה את הממשל הפדרלי שתעשיית הולכת הגז תגווע אלא אם יוסר ממנה הפיקוח, כך שצרכניות הגז יוכלו לחפש את היצרניות הזולות ביותר והיצרניות יוכלו להציע גז לכל הצרכניות. כשנפתח השוק לתחרות, התאפיינו המחירים בתנודות חריפות. בתגובה פיתחה אנרון מוצרים חדשים שאיפשרו לצרכנים לקבל אספקת גז ארוכת-טווח במחיר קבוע מראש.
בתחילת שנות ה-90 הוס
עלייתה המסחררת ונפילתה המהדהדת של קבוצת המסחר באנרגיה אנרון
ניו יורק טיימס/ הארץ
14.1.2002 / 10:18