ראלף ניידר, מגן הצרכנים האמריקאים, עשה את שמו בשנות ה-60 כשחשף ליקויים חמורים במכוניות. עתה הוא נלחם באויב ציבור חדש: דיווידנדים זעומים. הוא זועם על כך שמיקרוסופט מסרבת להיפרד מעתודות מזומנים בשווי 36 מיליארד דולר, שאותן הוא מכנה "אמצעי לא חוקי" להימנעות מתשלום מס, ואפילו "מנוע למונפוליזציה נוספת". גם חלק מבעלי המניות של מיקרוסופט, שחוששים כי עידן שוקי המניות העולים ועולים הסתיים, קוראים לקבוצת התוכנה הגדולה בעולם לחלוק לפחות חלק מהעושר הזה איתם בתשלום דיווידנד.
מיקרוסופט אינה היחידה שצוברת הררי מזומנים. הדיווידנדים שמשלמות חברות לבעלי מניות מצטמקים זה שנים; גם מספר החברות שמשלמות דיווידנדים מצטמק. לפי נתונים של חברת סטנדרד & פורס, רק 72% מהחברות המרכיבות את מדד סטנדרד & פורס 500 שילמו דיווידנד ב-2001, לעומת 94% ב-1980. ב-2001 ירד הדיווידנד הממוצע ב-3.3% - הירידה החדה ביותר זה 50 שנה. יתר על כן, רק חמישית מהחברות האמריקאיות הבורסאיות שילמו דיווידנד ב-1999.
מומחים טוענים כי אין בכך כל חשיבות. כפי שכתבו הכלכלנים האמריקאים מרטון מילר ופרנקו מודיליאני לפני 40 שנה, רמת הדיווידנד אינה אמורה להשפיע על ערך המניה. תיאוריית "חוסר הרלוונטיות של הדיווידנד" הקנתה לשניים פרס נובל. בעלי המניות, אמרו השניים, מקבלים ערך זהה אם חברה מחלקת להם מזומנים, או שומרת אותם לעצמה. כשחברה משלמת דיווידנד אמור מחיר המניה לרדת בסכום זהה, שכן בעלי המניות מקבלים תשלום בכספם שלהם.
ואולם לדיווידנדים, כמו לדברים רבים אחרים שכלכלנים מגדירים "לא רלוונטיים", יש בכל זאת חשיבות, כפי שמתברר כשחברה מחליטה להפחית דיווידנד או לבטלו. אם תיאוריית החוסר רלוונטיות היתה נכונה בעולם האמיתי, מחירי המניות לא היו מגיבים. אך לרוב הם יורדים חדות בעקבות הודעה כזאת, בין השאר, מכיוון ששינוי במדיניות הדיווידנד מאותת על בעיות בחברה. כלומר, משקיעים, בניגוד לפרופסורים, מייחסים חשיבות לדיווידנדים.
כלכלנים אחרים פיתחו תיאוריות בדבר החשיבות הזאת. הראשונה היא שמשקיעים רואים את ההבטחה של חברה לשלם דיווידנד כאמינה יותר מאשר היכולת למכור מניות לגיוס מזומנים. לפי תיאוריה שנייה דומה הדיווידנד לזנב הטווס, אות לערך המניה: רק חברות רווחיות ומנוהלות היטב מסוגלות לשלם דיווידנדים. רעיון אחר הוא שדיווידנדים מבטיחים משמעת פיננסית. כלומר, הם מסייעים למנוע מיזוגים יקרים והטבות מוגזמות למנהלים.
ומה עם חברות שאינן משלמות דיווידנדים? לכאורה ההחלטה להתחיל לשלם דיווידנד אמורה להיטיב עם מחיר מניות החברה, אך לא כך. סטיב מילונוביץ מבנק ההשקעות מריל לינץ' בחן באחרונה שלוש חברות טכנולוגיה: אינטל , קומפיוטר אסוסייטס (CA) וקומפאק קומפיוטר . בשתיים משלוש החברות, ההחלטה להתחיל לשלם דיווידנד הובילה לירידה במכפיל הרווח לעומת מתחרות.
אמנם זה לא מדגם מייצג, אך הוא מאשש את הסברה הרווחת בקרב מנהלים רבים שמעריכים כי ההחלטה לשלם דיווידנד בחברות מהירות-צמיחה אינה מיטיבה עם מחיר המניות שלהן. זאת, מכיוון שהוא עלול לאותת שהחברה אינה יודעת היכן להשקיע את כספה. לכן, פיתחו מנהלי החברות דרכים אחרות להזרים מזומנים לבעלי המניות.
הירידה הארוכה בדיווידנדים תואמת מגמה אחרת - עלייה במספר החברות שמנצלות מזומנים עודפים לרכישת מניות מהציבור. רכישה כזו לרוב יעילה יותר מבחינת מיסוי מאשר תשלום דיווידנד, מכיוון שהמס על דיווידנדים בארה"ב ובחלק גדול מהעולם גבוה יותר מאשר המס על רווחי הון. יתר על כן, רכישה בחזרה של מניות מהציבור היא שיטה גמישה יותר להחזיר מזומנים לבעלי המניות, מאשר תשלום דיווידנד רבעוני או חצי שנתי לפי לוח זמנים קבוע מראש. היא מאפשרת לחברות להחזיר מזומנים לבעלי המניות כשהזדמנויות ההשקעה נעלמות ולשמור אותם כשצצות הזדמנויות חדשות.
באירופה, שם מילאו דיווידנדים תפקיד גדול יותר מבארה"ב, הגדילו חברות באופן ניכר את השימוש ברכישה בחזרה של מניות בעשר השנים החולפות. ממחקר שערך CFO Europe, כתב עת מקבוצת האקונומיסט, בקרב 127 חברות אירופיות גדולות, ייצגו רכישות בחזרה של מניות מהציבור סכום זניח בלבד מהמזומנים שהוחזרו לבעלי המניות ב-1993. ב-2000 גדל חלקם ל-15%. באותה תקופה לא חל שינוי באחוז הרווחים שחברות מחלקות לבעלי המניות. כלומר, גם באירופה החלו הרכישות בחזרה לתפוס את מקום הדיווידנדים.
השאלה המרכזית עבור בעלי מניות אמורה להיות אם לחברה יש שימוש רווחי במזומנים שלה. אם לא, עדיף להחזיר אותם לבעלי המניות.
ניידר עצמו מודע לכך. כשרץ לנשיאות ארה"ב ב-2000 כנציג המפלגה הירוקה, פירסם תצהיר שהראה כי כרבע מהונו האישי, בסך 3.8 מיליון דולר, הוא מניות סיסקו סיסטמס , חברת טכנולוגיה שצברה הררי מזומנים. סיסקו מעולם לא שילמה דיווידנד, ומאז מסע הבחירות של ניידר ירדו מניותיה בכ-65%. לפוליטיקה יש לא מעט צדדים אישיים.
חברות הטכנולוגיה נקראות לשלם דיווידנדים
אקונומיסט / הארץ
14.1.2002 / 9:47