מפנחס לוי לפרנק לואי - המיליארד האוסטרלי

מאת שרה ליבוביץ'-דר

השנתיים המעצבות בחייו של פרנק לואי התחילו עם בואו ארצה כנער בן 17. השנה היתה 1947, ופרנק לואי, אז עדיין פנחס לוי, ניצול שואה, הגיע ללא משפחה וחברים, לאחר שבילה שלושה חודשים במחנה מעבר בפמגוסטה, בציפייה לאישור כניסה מהשלטון הבריטי. את החודשים הראשונים הוא בילה בנווה עמיאל, מוסד לנערים דתיים ניצולי שואה ליד טבעון. הוא לא הסתדר שם ועבר לחיפה, בודד ונטול אמצעים. בימים הוא עבד כשוליית אינסטלטור וכפועל בבית חרושת. בלילות הוא ישן בחדרי מדרגות ובשלדי בניינים בבנייה.



שתי שאיפות הדריכו אותו באותם ימים קשים: להיות קצין בצה"ל ולהתקבל לעבודה בבנק. החלום הראשון התנפץ כאשר מפקדיו בצבא שזה עתה קם סירבו לשלוח אותו לקורס קצינים וגרמו לו להשתחרר מצה"ל בתחושת קיפוח עמוקה. החלום השני התגשם כשלוי התקבל
לעבודה כמנהל חשבונות בסניף המרכזי של בנק לאומי בחיפה, אבל גם זה לא
עזר לו להתגבר על חוויית הדחייה שליוותה אותו.

פנחס לוי בגיל 16. עבודה בשדות המושב. 52 שנה לאחר מכן פרנק לואי הוא האיש השני בעושרו באוסטרליה. הונו האישי מוערך ב-3 מיליארד דולר, שווי נכסי החברה שלו, וסטפילד אחזקות, שעוסקת בבניית קניונים, מגיע ל-24 מיליארד דולר. יש לו 87
קניונים באוסטרליה, ארצות הברית, ניו זילנד ובריטניה. שישה שבועות לפני ה-11 בספטמבר 2001 הוא חכר ל-99 שנים קומת מסחר במגדלי התאומים. השבועון אמריקאי "טיים" בחר בו כאחד ממאה האנשים המשפיעים ביותר בדרום האוקיינוס השקט,
פוליטיקאים בכל העולם מחפשים את קרבתו.



לואי הוא חבר קרוב של אהוד ברק, לפני שבועיים אף נפגש איתו בביתו בכוכב יאיר. הוא היה אחד התורמים הגדולים לביל קלינטון, הוא מוזמן לאירועים בארמון בקינגהאם. לפני שבועיים, לראשונה בקריירה העסקית הארוכה שלו, הוא חתם על הסכם סופי להשקעה בישראל, כשרכש תמורת95 מיליון דולר כשליש מתאגיד שקונה רבע ממניות אי-די-בי . ההסכם מקנה
לו 7% ממניות אי-די-בי. 52 שנה אחרי שגר בחדרי מדרגות בחיפה, לואי הוא שותף של משפחת רקנאטי ושל בנק הפועלים בחברה שמחזיקה מניות בסלקום, שופרסל, בנק דיסקונט ותבל.



מכריו הישראלים מתקופת הצבא מופתעים מאוד לשמוע מי זה פרנק לואי. הם לא העלו בדעתם שפנחס לוי, הנער הדחוי מצ'כוסלובקיה, יהפוך אי פעם לאיש עסקים כה מצליח. "דבר כזה היה בכלל מעבר לגבול הדמיון", אומר רפי קוצר מתל אביב, שהיה מפקדו של לואי בגדוד 12 של גולני. "בכלל לא חשבתי אז שהוא יגיע למה שהוא הגיע", אומר יונה זמיר ממיתר, חבר
ליחידה, "פנחס לא הצטיין בשום דבר במיוחד". ואריה פולק ממושב היוגב, חבר ליחידה, מסכם: "לא היה בו משהו מיוחד, אבל החיים לוקחים אותך לכל מיני כיוונים".



העושר וההישגים של לואי לא מחקו את המשקעים של השנתיים ההן. לואי היה זקוק להמתנה של 30 שנה רק כדי לחזור בפעם הראשונה לביקור בישראל. הזיכרונות הקשים היו בלתי נסבלים והוא לא רצה לשוב ולהחיות אותם. "הוא הרגיש שלילידי הארץ היה יתרון, שהוא לא ידע לקלל, להיות חופשי ולדרוש כמוהם", אומר רפי קוצר. "הדחייה פגעה בו מאוד". המשקעים השפיעו גם על העסקים. יותר מ-20 שנה עברו עד שהחליט להפנות את הונו
והשקעותיו למדינה שדחתה אותו.



כאילו לאשר את לבטיו, נכשלו כל הניסיונות הראשונים שלו להשקיע בישראל בזה אחר זה. בתחילת שנות ה-70 בדק לואי אפשרות לבנות קניון בתל אביב. לשותף שלו בוסטפילד, ג'ון סונדרס, היה קרוב משפחה שהיה מבכירי המוסד. סונדרס ביקש את עצתו. לבכיר היתה דעה נחרצת: זה לא ילך. בסביבה עסקית כמו זו של ישראל, שני סוחרים מתחרים לעולם לא יסכימו לשכון תחת קורת גג אחת. לואי ויתר על היוזמה. כמה שנים אחר כך בנה דוד עזריאלי את הקניון ברמת גן, שנחשב באותה תקופה לאחד הקניונים המצליחים בעולם.



בהמשך התמודד לואי יחד עם חברת אזורים על המכרז לבניית קניון השלום בתל אביב והפסיד לעזריאלי. הוא בדק אפשרות להתמודד על קניית גרעין השליטה בבנק דיסקונט, ניסה לבחון בניית קניונים במקומות שונים בארץ ובדק את האפשרות לשווק מים מינרליים. אף עסקה לא התממשה. לואי האשים את הביורוקרטיה הישראלית. באוסטרליה, שם הוא נחשב לאיש עסקים נוקשה וממולח מאוד, הוא מסדר עניינים בשיחת טלפון אחת. בישראל אני נאלץ
להתעמת עם פקידים, הוא אמר למכריו.



אל אי-די-בי הוא הגיע באמצעות האלוף במילואים אביהו בן-נון. דייוויד לואי, הבן הבכור של פרנק, הוא טייס חובב ובעל מוזיאון למטוסים ישנים. בן-נון, מפקד חיל האוויר לשעבר, היה באוסטרליה מטעם המגבית היהודית, נפגש עם דייוויד לואי ואביו, והציע להם להשקיע בישראל. "העסקה נועדה לסייע לישראל בשעה קשה", אומר בן-נון, "אבל היא נחתמה ממניעים עסקיים. לואי החליט להיכנס בשפל כדי לתפוס את הגאות".



הבריחה מקיבוץ גשר



לואי, בן 71, נולד בצ'כוסלובקיה. הוא היה הבן הצעיר אחרי שני בנים ובת. אביו, הוגו, היה מהמר שהפסיד את כל כספו במשחקי קלפים. ב-42' עברה המשפחה לבודפשט וכעבור שנתיים נעלם האב. רק אחרי 40 שנה נודע להם במקרה איך ומתי הוא נהרג. לואי ואמו חיו עד סוף המלחמה בבודפשט בזהות בדויה. אחרי המלחמה, אמו, אחיו אלכס ואחותו אדית היגרו
לאוסטרליה. לואי ואחיו ג'ון נסעו לישראל.



לואי הגיע בתחילת 47' בספינת מעפילים. הוא הוגלה לפמגוסטה שבקפריסין ואחרי שלושה חודשים הורשה להיכנס לארץ. ביחד עם חבורה של נערים ונערות ניצולי שואה הוא נשלח למוסד דתי, נווה עמיאל, על יד טבעון. "היתה לנו מוטיווציה אדירה", אומר יונה זמיר, שהיה חברו למחזור ו' בנווה עמיאל. "היינו באופוריה, דיברנו על המדינה שבדרך".



בבקרים הם עבדו בשדות מושב שדה יעקב. רות איצקוביץ, אחת מהחבורה, סיפרה לג'יל מרגו, עיתונאית אוסטרלית שכתבה את הביוגרפיה של לואי, "לדחוף את הגבולות" (Pushing the Limits, הוצאת הרפר קולינס), שפנחס לוי היה שונה מהנערים האחרים, "ואני חושבת שכמה מהנערים לא אהבו את זה... אבל הנערות התלהבו ממנו. הוא היה תלמיד טוב והוא ידע לרקוד. הוא רקד עם כולנו אבל היה