>> מי שמתעניין בתחום ההשקעות נתקל לא פעם בהצהרות מעין אלה: "תעודות הסל עקפו בעשור האחרון את מרבית הקרנות, אך האם זו אמת נצחית או אולי רק משהו זמני?"; "כשמדובר במניות קטנות, נראה שניהול אקטיבי עדיף על תעודת סל"; "ההשקעה באמצעות תעודות סל נשענת על תיאוריות מורכבות ולא מציאותיות של שיווי משקל בשווקים"; "כל בוגר מינהל עסקים צריך להיות מסוגל להכות את המדד על פני מחזור כלכלי שלם".
ויליאם שארפ, זוכה פרס נובל לכלכלה וממציא מדד שארפ, מזהיר: משקיעים מקצועיים משחררים הצהרות מעין אלה בתדירות גוברת והולכת. אך גם אם נדמה שקיים בהן היגיון כלשהו, הדבר היחיד שיכול להצדיק אותן הוא ביטול מוחלט של חוקי החשבון.
למעשה, לפני עלויות, התשואה הממוצעת על ניהול פסיבי שווה בדיוק לתשואה הממוצעת על ניהול אקטיבי. אחרי עלויות, התשואה הממוצעת על ניהול פסיבי קטנה מהתשואה הממוצעת על ניהול אקטיבי.
זה נכון תמיד. בכל פרק זמן. והכי חשוב להבהיר: האמת הזאת תלויה אך ורק בחוקי החיסור, החיבור, הכפל והחילוק.
הוכחה לטענה הראשונה: אם a היא התשואה האקטיבית, p התשואה הפסיבית ו-m תשואת השוק, אז:
מצד אחד: ממוצע של a ו-p שווה ל-m.
מצד שני: p שווה ל-m.
מכאן, שהממוצע של a ו-m שווה ל-m - ולכן a בהכרח שווה ל-m.
תמיד. בלי קשר למחזור הכלכלי או לטיב ההשכלה של ציבור המשקיעים.
הוכחה לטענה השנייה:
זה כבר יותר פשוט: הניהול האקטיבי הוא יקר מהניהול הפסיבי, ומכיוון שהתשואות זהות, לאחר שמנכים עלויות, התשואות בניהול האקטיבי נמוכות מהתשואות בניהול הפסיבי.
אז איך זה שעדיין נשמעות שוב ושוב טענות בדבר עליונות הניהול האקטיבי?
המניע הראשוני הוא, לכאורה, כסף. האינטרס של מנהלי הקרנות ברור: הם יכולים לגבות יותר כסף בעבור ניהול אקטיבי. אך זהו רק חלק קטן מהסיפור. משקיעים עצמאיים ללא אינטרס כלכלי מתבטאים בדיוק באותה הצורה.
הסיבה לכך, כפי שמסביר שארפ, היא שקשה מאוד להשוות. לפעמים הקרנות הפסיביות אינן באמת פסיביות. בחלקן יש למנהלי הקרן אפשרות תמרון, והם אינם נצמדים ב-100% לתשואת השוק. בנוסף, במקרים אחרים מנהלים אקטיביים מוסיפים לתיק שלהם רכיבים מחוץ למדד שבו הם מתחרים.
אבל ההטיה הגדולה ביותר נובעת מכך שמשקיעים מעדיפים מניות קטנות, מתוך תקווה שהן מתומחרות מתחת לשוויין האמיתי. הקרנות לא מתחרות במדד אלא בחלק ממנו. לכן, כשמנסים להשוות ביצועי קרנות שמתחרות במדד מסוים, המספרים אינם זהים. התוצאה של הטיה כזו אינה צפויה.
מובן שישנם משקיעים שמכים את המדד בעקביות ולאורך שנים. ישנן גם שיטות אוטומטיות שמכות את המדד - אבל, בניכוי עלויות, המשקיע האקטיבי הממוצע מפסיד למדד. אז אם את או אתה לא חושבים שאתם הוורן באפט הבא, או שאינכם בטוחים שאתם מסוגלים לזהות אותו, נראה שעדיף לכם לקנות תעודת סל רחבה וזולה ככל האפשר.
הכותב הוא מהנדס תוכנה ועורך הבלוג "איזהו עשיר?"whoisrich.cafe.themarker.com
***מוצרי ניהול פסיבי
כינוי למוצרי השקעה שפועלים באמצעות נוסחה או שעוקבים באופן מלא אחר מדדים. מוצרים כאלה אינם דורשים מנהל השקעות, ולכן הם גובים דמי ניהול נמוכים במיוחד
***מדד שארפ
מדד המשקלל תשואה עם סיכון כדי לבחון אם התשואה שהושגה בפועל מהשקעת החיסכון בשוק ההון הצדיקה את הסיכון. ככל שמדד שארפ גבוה יותר, היחס כדאי יותר למשקיע
מדוע תעודות סל עדיפות על ניהול אקטיבי
עזרא אוחיון
20.6.2010 / 7:02