הנבחרת הפסידה, העסקים חוגגים

>> יוהנסבורג. אנחנו יושבים במסעדה קטנה, ביתית וחמימה במועדון צניחה חופשית, במרחק שעה מיוהנסבורג. השמש מחממת את האוויר הקריר. מהחלון הגדול נשקף שדה הנחיתה של הצונחים. יום ראשון, יום מנוחה.

לז, מתכנת מחשבים בשנות ה-40 לחייו, ובת זוגתו רואין, מגיעים לכאן בסופי שבוע לבצע כמה קפיצות וגם קצת לנוח. מועדון הצניחה ממוקם בעיירת כורים, ליד אחד ממכרות הזהב הרבים המקיפים את יוהנסבורג והוא פועל בסופי שבוע בלבד, עת מגיעים אליו הצונחים, החובבים והמקצועיים, מהעיר. בלילה, לאחר כמה משקאות, מסביר לי אחד מהם כי לגדול בעיירת כורים משמע לדעת לשתות הרבה, להיות קשוח ולקחת סיכונים.



כותרות העיתונים בדרום אפריקה דיווחו אתמול על כך שהשבוע הראשון של המונדיאל הניב לעסקי המדינה יותר מ-6.5 מיליארד ראנד (כ-3 מיליארד שקל), והיד עוד נטויה. על פי נתוני משרד הפנים הדרום אפריקאי, כ-456 אלף תיירים נכנסו למדינה במיוחד כדי לצפות במשחקי גביע העולם בכדורגל.



על פי חישוב גס שביצע המשרד, אמור כל תייר להוציא בשבוע כ-12 אלף ראנד (כ-6,000 שקל), בעיקר בברים, מסעדות, חנויות, מלונות וטיסות, כך שבסך הכל אמור היה השבוע הראשון של הטורניר להכניס לקופות העסקים במדינה כ-5.5 מיליארד ראנד. מיליארד ראנד נוספים אמורים היו להתקבל בסוף השבוע של אירועי הפתיחה. ההערכות שמצטט העיתון כעת הן כי המונדיאל כולו יזריק כ-93 מיליארד ראנד למחזור הכלכלה הדרום אפריקאית - כולל הוצאות משקי הבית במדינה.



"אין שום סיכוי שאלה המספרים הריאליים", אומר לז. "לדעתי, תחתכי אותם בחצי לפחות. לא יכול להיות שיש פה יותר מ-250 אלף אוהדי כדורגל זרים במדינה, ואני גם לא מאמין שכל אחד מהם מוציא בממוצע 12 אלף ראנד בשבוע. זה המון כסף".



רואין קוראת שוב את הכתבה בעיתון. היא דווקא מאמינה כי הנתונים בה מדויקים. "אלה הם נתונים ממשלתיים", היא אומרת. "הם שואלים כל תייר שנכנס מה סיבת בואו. הם גם כותבים שהמספרים שמרניים".



לז עדיין לא משתכנע, ומהמר כי בשבוע הבא יפורסמו נתונים אחרים בתוספת התנצלות. הם מספרים כי שבועיים לפני פתיחת המונדיאל התראיין אחד משחקני העבר המפורסמים במדינה, ואמר כי לפי נתוני התאחדות הכדורגל העולמית 250 אלף אוהדים זרים רכשו כרטיסים למשחקים. הם לא מבינים איך המספר כמעט הכפיל את עצמו.



דבק פטריוטי



בעיתון מדברים על אופוריה כללית שמגבירה את הצריכה של משקי הבית, בנוסף לכספים שמכניסים התיירים הזרים. אופוריה זו אכן המלה המדויקת ביותר לתיאור הלך הרוח הכללי השורר במדינה: בתי הספר הוציאו את הילדים לחופשה ארוכה של חמישה שבועות, והרחובות מלאים מקומיים צוהלים - חלקם הגדול לבוש בחולצה או צעיף של הנבחרת הלאומית, "בפאנה-בפאנה". במדינה שבה האוכלוסייה המקומית מורכבת מ-90% שחורים ו-10% לבנים, והפערים החברתיים עצומים, הנבחרת המקומית משמשת דבק פטריוטי חוצה מגזרים, גילאים, שפות וגזעים - על אף שהיא לא ממש מצטיינת בכדורגל. הנבחרת המקומית הפסידה לאורוגוואי, וסיכוייה לעלות לשלב הבא נראים נמוכים.



איאן, המנהל בסופי השבוע את המסעדה במועדון, מצטרף לשיחה. גם הוא, כמו לז, חושב שהמספרים מוגזמים. חברים שלו אפילו סיפרו לו שאפשר להשיג מקומות לינה בקלות יחסית. לפי איאן, גם עומסי התנועה ביוהנסבורג - עיר שבה יש פקקי תנועה כבדים - אינם משקפים כמות כה גדולה של תיירים.



איאן אף אומר כי המחירים במסעדות לא עלו מאז תחילת המשחקים. רואין נזכרת כי טיסתה המתוכננת לשבוע הבא, מיוהנסבורג לפורט-אליזבת' שבה ממוקם איצטדיון נוסף, היתה זולה מתמיד.



אני תורמת לשיחה את ניסיוני האישי בתור תיירת שבאה למשחקי גביע העולם, ומספרת לשלושה כי בסוכנויות השכרת הרכב אזלו כלי הרכב כמה שבועות מראש. השלושה מהרהרים שוב בנתוני ההשכרות הרכב שסיפקתי להם, אך דעתם לא משתנה. אמרתי להם שגם לא ניתן לבקר בספארי הלאומי קרוגר-פארק, וגם לזה יש להם תשובה: בלי כל קשר למונדיאל, העונה הנוכחית היא הטובה ביותר לצפות בחיות הבר.



ב-2007, לפני פרוץ המשבר הכלכלי העולמי, התחזית היתה כי יגיעו לדרום אפריקה כחצי מיליון אוהדי כדורגל. כעת, כותבים בעיתון, המספר יהיה גדול אף יותר - הדרום אפריקאים צופים גל שני של תיירים למשחקי השלבים המאוחרים, שיחלו בשבוע הבא. השיחה נמשכת ולז, רואין ואיאן לא מצליחים להגיע להסכמה.



ומה לגבי עולמי הצר? אני עורכת חישוב מהיר. ב-12 הימים שאני שוהה בדרום אפריקה הוצאתי כ-5,500 ראנד (כ-2,250 שקל) על אוכל, שתייה, קניות, לינה ודלק - הזולים בכחצי לעומת ישראל. על ששת המשחקים שבהם נכחתי, על כרטיסי הטיסה והרכב השכור הוצאתי יחד 11,100 שקל. בסך הכל, בתקופה של כמעט שבועיים הוצאתי כ-15 אלף ראנד.



במקרה שלי התארחתי ברוב הימים אצל חברים מקומיים ולא שילמתי על מקומות לינה. אבל אם מביאים בחשבון כי תיירים רבים עורכים טיול קצר מזה שלי, אני מגיעה למסקנה כי הוצאה שבועית ממוצעת של 12 אלף ראנד בהחלט אפשרית.



לגבי מספר התיירים הנכנסים, בינתיים איאלץ להסתמך על הנתונים הרשמיים של המדינה. ובכל מקרה, כמות יחסי הציבור שהמדינה מקבלת על ידי 500 מיליון צופים יומיים ברחבי העולם, אולי תצליח לשנות את התדמית הבעייתית של המדינה שעדיין לא השתחררה לגמרי מימי האפרטהייד האפלים.