פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      רוני חזקיהו שולח את רונית קן לעזאזל

      בשעה שהממונה על ההגבלים העסקיים דורשת לקבוע כללי תחרות מחייבים, המפקח על הבנקים נותן לה לחפש אותו בסיבוב. מירב ארלוזורוב על שיטת הפיקוח ההולנדית - בישראל

      אי אפשר שלא לקנא. שר האוצר הבריטי הצעיר, ג'ורג אוסבורן, לא הספיק לכהן אפילו שישה שבועות בתפקידו - וכבר הכריז על הרפורמה הגדולה ביותר בעשור האחרון בתחום הפיקוח הפיננסי בעולם. אוסבורן לא מינה ועדת מומחים שתבחן את העניין, לא העביר את ההחלטה לוועדת שרים וגם לא התחבט והתבלט. הוא פשוט הופיע ביום חמישי האחרון והכריז: המפקח על הפיננסים בבריטניה יפורק, משום שהמשבר העולמי הוכיח כי המפקח הזה נכשל בתפקידו, ובמקומו יוקמו שני גופי פיקוח חדשים.

      בהכרזתו שלח אוסבורן גלי הלם בכל מדינות העולם, וישראל ביניהן. בעולם הפיקוח שרר בעשור האחרון ויכוח עז בין שתי תפישות. האחת, התפישה הבריטית, גרסה שהכי יעיל והכי טוב זה לאחד את כל המפקחים הפיננסיים לגוף אחד בעל סמכויות כמעט לא מוגבלות. השנייה, התפישה ההולנדית, צידדה דווקא בהפרדת הפיקוח לשני ראשים: פיקוח על היציבות של כל המערכת הפיננסית (בנקים, חברות ביטוח, בנקי השקעות) שנמסר לידי הבנק המרכזי ההולנדי, ופיקוח על הגנת הצרכן והתחרות בתחום הפיננסי, שנמסר לידי גוף חיצוני. זאת, בשל התפישה ההולנדית כי יציבות ותחרות מתנגשות ביניהן, ולכן לא רצוי כי שני הדברים כאחד יקודמו על ידי אותו מפקח - אלא על ידי שני מפקחים נפרדים.

      בהחלטתו הודה אוסבורן בניצחון התפישה ההולנדית על פני התפישה הבריטית. אוסבורן הכריז על פירוק רשות הפיקוח המאוחדת (FSA) הבריטית, ועל הקמתם של שני מפקחים פיננסיים עיקריים תחתיה. המפקח על היציבות של כל הגופים הפיננסיים, שיהיה הבנק המרכזי הבריטי; והמפקח על הגנת הצרכן והתחרות, שיהיה גוף פיקוחי חדש שיוקם. לצד שני אלה יוקם מפקח פיננסי שלישי, צדדי יותר אבל עדיין חשוב, שיהיה אחראי על האכיפה הפלילית של עבירות כלכליות מכל הסוגים ובכל התחומים.

      המבנה הדו-ראשי ההולנדי, שעד עתה היה נחלתן של שתי מדינות בעולם (הולנד ואוסטרליה), צירף אליו עתה מדינה שלישית - בריטניה הגדולה, שהיתה מי שהובילה עד היום בעולם את תפישת הפיקוח המאוחד. ללא ספק, מהפכה אמיתית.

      בבנק ישראל בטח מרוצים

      מי שלא יכל שלא לחכך ידיו בהנאה למראה המהפכה בתפישה הבריטית הוא בנק ישראל. הצעד שבו נקטו הבריטים ללא ספק יכריע את הוויכוח העולמי לגבי מבנה הפיקוח הפיננסי הרצוי - המבנה ההולנדי הדו-ראשי - וזהו בדיוק המבנה שבנק ישראל מטיף לו בשנתיים האחרונות בעקבות המשבר העולמי. בנק ישראל חזר וטען תחת כל עץ רענן כי מן הראוי לפרק את אגף הפיקוח על הביטוח במשרד האוצר, ולהעביר את כל סמכויות הפיקוח על היציבות הפיננסית - גם של חברות ביטוח, חברות ברוקרים ושל הגופים המוסדיים - למי שמפקח על היציבות הכי טוב בעולם, בנק ישראל.

      הדרישה הזו של בנק ישראל קיבלה חיזוק גם בחוק בנק ישראל החדש, שבו הסכים הבנק לשמש כמחלץ ("מלווה אחרון") של כל המערכת הפיננסית, במידה שגוף פיננסי כלשהו ייקלע למצוקה שעלולה לסכן את יציבותו של המשק (סיכון יציבותי מערכתי). אם הבנק המרכזי מתחייב לחלץ בעת צרה, מן הראוי שהוא גם יפקח על מי שעלול להיקלע לצרה, לא?

      במקביל, כדי שלא להיראות אימפריאליסט יתר על המידה, צידד בנק ישראל בהקמת מפקח חדש, שיפקח על התחרות ועל הגנת הצרכן בשוק הפיננסי. כך יתקיימו להם שני מפקחים פיננסיים, שכל אחד מהם מתמקצע בצד אחר של הפעילות הפיננסית, והם משלימים האחד את פעילותו של האחר.

      נשמע מצוין, באופן תאורטי, אבל פחות מצוין באופן מעשי. למעשה, המבנה הדו-ראשי עומד בימים אלה למבחן ראשון בישראל, ואפשר לקבוע כי הוא אינו נוחל הצלחה מסחררת. הכוונה היא להצעת החוק שמנסה לקדם רשות ההגבלים העסקיים בנוגע לקבוצות ריכוז.

      לפי הצעת החוק, בענפים שבהם שוררת תחרות מועטה - גם אם לא הוכח שפועל בהם קרטל, תוכל רשות ההגבלים להתערב ולקבוע כללי תחרות מחייבים. בענפים שבהם שוררת תחרות מועטה הכוונה היא בעיקר לענפי הבנקים, הסלולר, הביטוח והטלוויזיה (כבלים ולוויין). כל אותם ענפים שבהם התחרות על הצרכן הבודד היא לא מי יודע כמה, והצרכנים יודעים היטב שהם לא יכולים לאיים בלעבור לספק המתחרה - כי באופן מתמיה כל הספקים מציעים להם את אותם תנאי שירות ירודים.

      מה שעובד בהולנד, לא בטוח יעבוד בישראל

      הצעת החוק מקבלת רוח גבית מהכנסת, שבה יש רצון להביא להקטנת הריכוזיות המשק, אבל מקבלת כתף קרה מהמפקחים האחרים בישראל - המפקחים על התקשורת, על שוק ההון ובעיקר על הבנקים. הם רואים בהצעת רשות ההגבלים כניסה ברגל גסה לתחומם.

      מי שמוביל את ההתנגדות להצעת החוק הוא המפקח על הבנקים, רוני חזקיהו, שפחות או יותר אמר לממונה על ההגבלים, רונית קן, שהיא יכולה לחפש אותו בסיבוב. מה פתאום שקן תוכל לקבוע הנחיות בנוגע לתחרות בבנקים מבלי שהמפקח על הבנקים יוכל להתנגד לכך? מה פתאום שלרשות ההגבלים תהיה סמכות לקבוע הנחיות, בשעה שהיא אינה נושאת באחריות לתוצאות ההנחיות - הרי אם בנק יקרוס בגלל שקן הכריחה אותו להתחרות, מי שישלם בראשו על כך יהיה חזקיהו.

      דה פקטו, אזרחי ישראל מקבלים כאן הדגמה חיה של הפיקוח הדו-ראשי ההולנדי, כפי שהוא עובד במציאות הישראלית: המפקח על התחרות דורש לתת הנחיות, ואילו המפקח על היציבות אומר לו ללכת לעזאזל. מתברר שמה שעובד מצוין בהולנד (ואולי מעתה גם בבריטניה), עובד הרבה פחות בתרבות הכוחנית הישראלית. חבל.