הסוקס מגיע לחברות הציבוריות: עד 50 אלף ד' בשנה הראשונה

>> תארו לכם שחברה בורסאית גדולה היתה מעסיקה אתכם, כנראה תמורת שכר גבוה במיוחד, כדי שתנהלו אותה. עתה הייתם צריכים לחתום באופן אישי ובשמכם המלא על הדו"חות הכספיים. האם לא הייתם מוודאים היטב שכל הפרטים בדו"ח אכן תקינים?

זוהי בדיוק המטרה של תקנות הפיקוח החדשות ("sox הישראליות"), שייכנסו לתוקף כבר בדו"חות הכספיים ל-2010 (אשר יפורסמו במארס 2011): לוודא כי המנכ"ל וסמנכ"ל הכספים עשו כל שביכולתם על מנת להבטיח שהדו"חות הכספיים עברו ביקורת נאותה, עמדו בכל הכללים והם מייצגים את המציאות. שמן של התקנות הישראליות לקוח מתקנות סרביינס-אוקסלי, שהונהגו בארה"ב כלקח מקריסת החברות וורלקום ואנרון בשל שערוריות חשבונאיות.



הבנקים בישראל כבר מיישמים את התקנות הללו, ומעתה תצטרך כל חברה בורסאית להצהיר כי הדו"חות הכספיים נאותים ועומדים בהוראת הדין וכי עברו בקרות פנימיות בהתאם.



התקנות נחלקות לשלושה מרכיבים: הראשון הוא הצהרה אישית של המנכ"ל ומנהל הכספים; השני הוא ביצוע רצף הבדיקות שמתווה הרשות, ואשר מובנה כרשימת מטלות שיש לבצע; והשלישי הוא הגברת מעורבותם של רואי החשבון כך שיבקרו את הנתונים ויחוו דעתם.



העלות של העמידה בתקנות בארה"ב מסתכמת בכמיליון דולר בשנה הראשונה בחברות בינוניות וגדולות. בישראל המספרים נמוכים יותר, ואמורים להסתכם בכ-50 אלף דולר בשנה הראשונה. עיקר ההוצאות בשנה הראשונה הן על יצירת תשתית בקרה מתאימה, והעלות אמורה לרדת באופן משמעותי בשנים שלאחר מכן.



התקנות מכוונות בעיקר לחברות שבהן הדיווחים מבוססים על שיקול דעת והערכות ופחות על מספרים קשים. הדוגמה הטובה ביותר הן חברות הנדל"ן המניב, שמבצעות שערוך לנכסים שהן מחזיקות, המתבטא בדו"ח הרווח וההפסד ולא בכסף מזומן.



תחום הערכות השווי בחברות הנדל"ן נחשב לאחד התחומים הפרוצים בשוק ההון. מעתה יידרשו החברות הללו להצהיר מהם הנתונים שהועברו לשמאי, וכן לבדוק אם ההנחות ששימשו את השמאי (למשל לגבי שיעור הצמיחה) תואמות את הערכות החברה.



נתונים נוספים המבוססים על הערכה יכולים להיות האופן שבו מחושב המלאי (חומרי גלם ותוצרת מוגמרת) שמחזיקה החברה.



"צריך לשים לב למניעים"



"לא כל דבר שמתאים למדינות מעבר לים מתאים גם לישראל. לפני שמעתיקים מהלך מסוים שנעשה במדינה כלשהי, צריך לשים לב מתי דברים נעשים ממניעים ענייניים ומתי ממניעים פוליטיים" - כך אמר אתמול יו"ר רשות ניירות ערך, זוהר גושן, בהתייחסו להחלטה שהתקבלה בסוף השבוע שעבר בבריטניה, לפרק את רשות ני"ע במדינה ולהעביר חלקים ממנה לבנק המרכזי.



גושן אמר את הדברים בכינוס שנערך במרכז האקדמי בקרית אונו. בעקבות המשבר הפיננסי ב-2008 מתלבטים רגולטורים בעולם בשאלה מה צריך להיות המבנה של רשויות הפיקוח כדי להשיג פיקוח אפקטיבי על מוסדות פיננסיים. בישראל מתקיים דיון על מבנה הפיקוח הרצוי מ-2005, אז יושמה רפורמת בכר שבה נמכרו קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים לחברות הביטוח ובתי ההשקעות.



הפיקוח כיום מפוזר בין בנק ישראל, אגף שוק ההון ורשות ניירות ערך, וכל דיון על שינוי מבנה הפיקוח נתקל במבוי סתום, בין השאר מכיוון שאף אחד מהרגולטורים המכהנים אינו מעוניין לוותר על סמכויותיו. בנוסף ציין גושן כי "ההנחה לאחר המשבר היא שהשוק החופשי אינו עובד ואינו מתפקד, כשהדבר מוביל ליוזמות חקיקה קיצוניות ולא תמיד מועילות. אסור לצאת מתוך נקודת הנחה שהשוק לא עובד".



בדברים אלה למעשה מתח גושן ביקורת מרומזת על ועדת חודק, שהוא היה ממתנגדיה הבולטים. את מסקנות ועדת חודק לגבי הדרישות מהגופים המוסדיים שמשקיעים באג"ח קונצרניות יתחילו הגופים ליישם בחודש הקרוב.