לא לרוץ להשקיע את הפנסיה בהיי טק

"המצב שבו פנסיונרים בקליפורניה משקיעים בהיי-טק הישראלי, אבל פנסיונר בחיפה משקיע בנדל"ן במוסקבה, הוא אנומליה שצריך לשנות. ראוי שהפנסיונר בחיפה ייהנה גם הוא מהצמיחה בהיי-טק הישראלי" - כך אמר לפני כשבוע וחצי שר האוצר, יובל שטייניץ, כחלק מיוזמתו לדחוף את גופי החיסכון הפנסיוני המקומיים לעולם ההון סיכון הישראלי.

המוסדיים הישראליים אכן נזהרים מאוד מקרנות ההון סיכון. רק 0.2% מחיסכון הפנסיוני המקומי זורם לקרנות ההון סיכון, לעומת 2% בעולם. ואולם ייתכן שלמוסדיים יש סיבות טובות לוויתור על ההשקעה בקרנות האלו.

הסיכון הגבוה וחוסר הנזילות של קרנות ההון סיכון הן שתי סיבות חשובות, אך הן אינן הסיבות המרכזיות. הדבר העיקרי שמרתיע את המשקיעים הוא יחס העלות-תועלת הבלתי אפשרי שמציעות הקרנות. המוסדיים בוודאי אינם רווים נחת כשמדי שנה 2% מהקרן מתפוגגים לכיסיהם של מנהלי הקרנות. עוד לא התחילה השנה והם כבר צריכים לרשום לעצמם מינוס 2% בשווי הנכס. ואולם אף לא מוסדי אחד היה מלין על דמי הניהול אילו קרנות ההון סיכון היו מספקות את הסחורה מבחינת רווחיות.

דו"ח קרן ההשקעות של עובדי קליפורניה (קלפרס) מצביע כי השקעה של שקל בודד בשנת 2000 בקרנות ההון סיכון המובילות בישראל שווה בממוצע כיום 57-60 אגורות בלבד. זאת בניכוי דמי ניהול, הפרשי שער ואינפלציה. החלופות חסרות הסיכון הניבו תשואה ריאלית של 33%-68% בעשור האחרון, ולפיכך קשה לשכנע מוסדי להשקיע בהון סיכון.

ראוי שכולנו נהנה מפירות הצמיחה בהיי-טק, כפי ששטיינץ רוצה, אך לפני שהוא דוחף "הון כחול לבן" של פנסיונרים מקומיים לאפיק השקעה גרוע זה, אולי כדאי שתעשיית ההון סיכון הישראלית תקצץ בדמי הניהול שלה.

עוד תנאי שכדאי לשטיינץ לשקול לפני שהוא מעניק לקרנות רשת ביטחון בעלות של מאות מיליוני שקלים הוא קצת יותר שקיפות. הציבור זכאי לראות לאן זורם הכסף שלו. מעניין אם קרנות ההון סיכון יסכימו לשני תנאים אלו, או יעדיפו להישאר בעולמן החשאי והנוח.