יש עשירים שדווקא אוהבים לשלם מסים

אתמול דנה האסיפה המחוקקת במדינת ניו ג'רסי בארה"ב באופן שבו יש לקצץ בגירעון המדינה. במחנה הדמוקרטי באסיפת הנבחרים רצו להטיל מס זמני על הכנסה של יותר ממיליון דולר, שיחול על 16 אלף מאזרחי המדינה, שחלקם הגדול מועסק במגזר הפיננסים בעיר ניו יורק.

מושל המדינה, כריס כריסטי, הטיל וטו על ההצעה, שההכנסות ממנה אמורות להגיע לכיסי קשישים, שהכנסתם נפגעה מהעלאת מסי רכוש במדינה. כריסטי טען שמסים כאלה פוגעים בתעסוקה, ביזמות ואף מביאים להגירה של בעלי היוזמה הכלכלית והכישורים למדינות בעלות מיסוי נוח יותר לבעלי ההון.

כשהמשבר הפיננסי פגע בעוצמה של פצצת אטום בכלכלה הגלובלית, הוא עורר חשיבה מחודשת אודות כלכלת השוק החופשי, הקפיטליזם, ומטרתה האמיתית של מדיניות כלכלית. הדיון רחוק מלהסתיים, אם כי נדמה שרוב האנשים המשתתפים בפועל בחיים הכלכליים עשו את מה שהאדם עשה משחר האנושות: ליקקו את הפצעים וחזרו לשמוח בעליית השווקים ובחשבונות הבנק המתאוששים שלהם.

למרות זאת, אחד משקי החבטות היותר חביבים על הציבור והתקשורת כיום הם מי שצבר ממון ועוצמה באופן חסר פרופורציה למגמה הכללית בעולם. הבנקים בארה"ב הם דוגמה לכך. לפי הערכות של כלכלני סיטי, הרפורמה הפיננסית בארה"ב תעלה לגולדמן סאקס רבע מרווחיו. בבריטניה יתפרסם היום תקציב צנע חמור, שאחד מסעיפיו הבולטים הוא מס על הבנקים.

הבנקים, על בכיריהם עתירי הבונוסים, נהפכו לסמל להפרזה ועושר שלא כדין בתקופת המשבר. ואולם מגמת מיסוי (שלא לומר הענשה) המכוונת כלפי העשירים אינה מסתיימת שם. חברות הכרייה באוסטרליה העלו את זעם המחוקקים, לאחר שרווחיהן מניצול משאביה הטבעיים של היבשת הלכו וגדלו, בעוד הכנסות הממשלה - חלקם של משלמי המסים - נשארו כמעט ללא שינוי. בישראל מתנהל כעת ויכוח בטונים גבוהים על חלוקת שלל הגז הטבעי בין החברות הפרטיות שעוסקות במציאתו וקידוחו לבין הממשלה.

על רקע עמיתים אלה, מעניין לגלות שיש כמה עשירים שחושבים שעליהם לשלם יותר. וורן באפט וביל גייטס יצאו במסע לקידום תרומות נרחבות של עשירים. ואולם צדקה ונדבות אינם הפתרון המבני והעקרוני לסוגיית חלוקת העושר בעולם, שהולכת ונהפכת ליותר ויותר בלתי מאוזנת בחיים המודרניים.