הצנע באירלנד: התרופה קשה לא פחות מהמחלה

גרדיאן

>> כשאן מור חזרה לביתה לאחר משמרת לילה בת 12 שעות בבית אבות, קיבלו את פניה שוטרים ופקידי הוצאה לפועל. היא, בעלה ושלושת ילדיהם פונו מדירתם. לאחר שש שעות של מאבק בשוטרים, פונתה העובדת הסיעודית לבסוף לבית החולים. ביתה בפרברים הדרומיים של דבלין נחסם בקרשים.



משפחת מור היתה שרויה בחובות כבדים. החוב שלה למועצה המקומית היה 10,000 יורו. במשך שמונה חודשים שילמה אן למועצה 50 יורו, בנוסף לשכירות שבועית בסך 100 יורו. אולם במדינה שבה 300 אלף בתים עומדים ריקים, החליטו הרשויות לנשל את משפחת מור מביתה כדי להענישה על מה שנתפש כחוסר אחריות. אך למעשה הפוליטיקאים, הבנקאים ויזמי הנדל"ן באירלנד הם שנוהגים בחוסר אחריות.



במונחים של תמ"ג לנפש, אירלנד היא המדינה בעלת החובות הכבדים ביותר באיחוד האירופי. הגירעון התקציבי שלה - 14.3% מהתמ"ג - גבוה אף מזה של ספרד. במשך עשור, נחשבה כלכלת "הנמר הקלטי" לנערת הפוסטר של הגלובליזציה והשוק החופשי. כעת הכלכלה המסמורטטת היא הדוגמה החביבה על הניאו-ליברלים לקיצוצים תקציביים הסוללים את הדרך להתאוששות.



ממשלת אירלנד קיצצה את הוצאות המגזר הציבורי ב-7.5% מהתמ"ג בסדרה של קיצוצים חריפים השנה: השכר במגזר הציבורי קוצץ ב-15%; קצבאות הילדים קוצצו ב-10%; דמי האבטלה קוצצו ב-4.1%.



3 מיליארד יורו נוספים יקוצצו בשנה הבאה, סך של 10% מהתמ"ג על פני שלוש שנים. נתון זה מקביל לקיצוץ 150 מיליארד ליש"ט בתקציב בריטניה ב-2010 - לעומת הקיצוץ שמתכנן שר האוצר הבריטי ג'ורג' אוסבורן בפועל, בסך 6.25 מיליארד ליש"ט.



אך למרות הקיצוצים, ש"פייננשל טיימס" כינה "מזוכיסטיים", חובותיה של אירלנד ממשיכים לצמוח, בשל חבילת הסיוע הנואשת לבנקים שלה. באירלנד יש שחוששים כי מעגל הקסמים יוביל לעשור של צנע שוחק, דור אבוד במלתעות האבטלה, וחמור מכך - לשובו של האיום המרחף על אירלנד זה 200 שנה: בריחת אוכלוסייה המונית.



הומור וביקורת עצמית



במבט ראשון נראה שהאירים מתמודדים עם מצוקתם בהומור המשלב ביקורת עצמית בגאווה. "מעולם לא האמנו שהפריחה הזו יכולה להימשך זמן רב", אומר לורקן, אב לשניים מלימריק, העיר שחברת דל חיסלה את פעילותה בה בשנה שעברה ופיטרה יותר מ-5,000 אנשים. "האירים רגילים לבתים חרא, חינוך חרא, בתי חולים חרא. באנגליה יש זיכרון תרבותי של דברים שעובדים - לנו אין זיכרון תרבותי כזה באירלנד. גן ההלקאה העצמית באירלנד חזק מאוד - אפשר לזיין לנו את הצורה כי אנחנו רגילים שדורכים עלינו. אנחנו כמעט מרגישים טוב יותר ככה".



פט אנגולדסבי, משורר רחוב בדאבלין, אומר כי הוא מתמודד גם ללא מערכת הרווחה שקרסה. "מדי יום, אני מהלך בעירי עם עגלה וקופסת קרטון מלאת חלומות, ושומע את התנפצות משרותיהם של הסובבים אותי. האוצר היקר ביותר שלי, הוא שאין לי מה להפסיד". אך המשבר הכלכלי פוגע קשות ברבים אחרים. בעוד שדירות רפאים ריקות ממלאות את המדינה, ביתם של 170 אלף אנשים שווה כיום פחות מהמשכנתה שלהם. באירלנד שיעור האבטלה הוא הרביעי בגובהו באיחוד האירופי - 13.4%; 432,500 אנשים זכאים לדמי אבטלה; ושליש מבין הצעירים מתחת לגיל 30 מובטלים.



אך שיעור האבטלה היה גבוה עוד יותר אילולא חזרה מגמת ההגירה מאירלנד. הזיכרון של חצי מיליון האנשים שברחו מהמדינה בשנות ה-50 עוד רודף את אירלנד, כמו גם ההגירה של מאות אלפי משכילים בשנות ה-80. אובדן הצעירים תרם לדשדוש של כלכלת אירלנד במשך עשורים. אך לדברי מבקרים, ההגירה גם סייעה לממשל מכיוון שהפחיתה הן את שיעור האבטלה והן את מתנגדי הממסד. כמעט 20 אלף אזרחים אירים עזבו את המדינה בין אפריל 2008 לאפריל 2009, ולפי הערכות, 100 אלף נוספים יעזבו השנה ובשנה הבאה.



סיפור הצלחה ניאו-ליברלי?



בשנות ה-90 עברה כלכלת אירלנד החקלאית המרה למגרש משחקים פוסט-תעשייתי מבוסס כישורים. את משרות המחשוב והתרופות ליווה ענף נדל"ן אנרגטי. ב-1986 התמ"ג לנפש באירלנד היה כשני שלישים מממוצע האיחוד האירופי - ב-1999 הוא כבר עמד על 111% מהממוצע. ב-1985-2006 זינקו מחירי הבתים ב-250%. העזיבה של אירלנד הפכה להגירה אליה, בעוד פולנים ומזרח-אירופאים אחרים נהרו למדינה, שפתחה את שעריה לאחר שהסירה את שלשלאות הקולוניאליזם והקתוליות.



ובעוד המיליארדרים שצמחו בשנות הפריחה נהנו מהחופש לבנות וללוות, השגשוג של אירלנד בשנות ה-90 לא היה ניצחונו של השוק החופשי בלבד, כפי שטוען פרשן "אייריש טיימס" פינטן או'טול. לדבריו, אירלנד היא המדינה האירופית שרשמה את הצמיחה האטית ביותר במהלך מרבית המאה ה-20, ובשנות ה-90 היא פשוט התחילה להשיג את העדר. אירלנד גם משכה השקעות אמריקאיות בהיקף חסר תקדים, בין היתר הודות לשיעורי מס נמוכים ומפתים. גם הסוציאליזם האירופי עזר - אירלנד זכתה ב-8.6 מיליארד לירות איריות מקרנות האיחוד האירופי בשנות ה-90.



אז מה התקלקל בדרך? באירלנד מקובל להצביע על השילוש הלא-קדוש של פוליטיקאים, בנקים ויזמי נדל"ן כמי שהפכו את הפריחה לקריסה. הממשלה יצרה בועת נדל"ן מטורפת באמצעות הטבות מס אדירות לבנייה חדשה. הבנייה תפחה לכחמישית מכלכלת אירלנד. המחירים, המשכנתאות, השכר והעלויות גאו. בנקים נעדרי פיקוח פצחו בחגיגת הלוואות. עד קריסת מערכת הבנקאות העולמית, הבנקים כבר צברו חובות עצומים - ב-2008 בנק אנגלו אייריש כבר החזיק הלוואות בסך 73 מיליארד יורו, מחצית מהתמ"ג של אירלנד, והמדינה היתה הראשונה בגוש היורו שנכנסה למיתון.



לא מתלוננים



מאז עצמאותה בתחילת המאה הקודמת, שלטו באירלנד שתי מפלגות פוליטיות שמרניות, פיאנה פויל ופינה גייל. פיאנה פויל שולטת כבר 13 שנה, וכיום נמצאת בקואליציה בלתי סבירה עם מפלגת הירוקים. כל מי שפוגשים ברחוב זועם על הממשלה, שאותה אינם יכולים להדיח בשנתיים הקרובות. אך בניגוד ליוון ולצרפת, ברחובות דבלין לא נראו מהומות. "האירים הם הילדים הטובים של אירופה. הם סובלים את המלקות, לא מתלוננים, ובסוף היום יקבלו סוכריה כתגמול", אומר או'טול, שאירגן במאי הפגנה של כ-1,000 איש מול הפרלמנט. "הכעס הוא דבר פרטי במדינתנו - אנחנו כועסים אבל לא מביעים כעס בפומבי", אמר המפגין בן או'ניל. מפגינה הלבושה כמארי אנטואנט זרקה עוגות לקהל. "הלאה עם המאפיה של פיאנה פויל", נאמר באחת הכרזות.



למרות הפגנה של 100 אלף איש לאחר ההודעה על הקיצוצים התקציביים בדצמבר, לא נראו מחאות של ממש מאז. ריצ'רד בויד בארדט, פרקליט הארגון "בני אדם לפני רווחים" (people before profit), זועם על מנהיגי איגודי העובדים. "הם העבירו את מרבית 20 השנים האחרונות ביד רוחצת יד עם אנשי הממשל", הוא אומר.



כעת גם האיגודים מצאו עצמם מחוץ למעגל ההשפעה. דיוויד בג, מנהיג קונגרס האיגודים המקצועיים, היה למבקר קולני של הממשלה בחודשים האחרונים. "כבר אין לנו אותה השפעה כבעבר", הוא אומר בצער.



בעידן של אבטלה כבדה, העובדים מתקשים להגן על משרותיהם. אלה שמצטרפים לאיגוד חוששים למשרתם, בתקופה שבה מעסיקים מבצעים קיצוצים נרחבים.



יש מי שמסכימים עם האסטרטגיה המזוכיסטית של הממשלה. "בתקופה שהיינו 'הנמר הקלטי' הכסף הפך לאל שלנו", אומר נהג מונית הנאלץ כיום לעבוד שבעה ימים בשבוע על מנת לעמוד בתשלומי המשכנתה, שבהם הוא כבר מפגר בשלושה חודשים. "כולנו אשמים במידה מסוימת", הוא אומר, ומוכן לקבל את הקיצוצים. "אנשים הגיוניים יודעים שהדבר האחרון שאנחנו צריכים במדינה הזו הוא התערבות של קרן המטבע הבינלאומית".



בזירה הבינלאומית, האירים זוכים לתשואות רמות מהימין: בכירי משרד האוצר הבריטי דנו עם עמיתיהם באירלנד על ביצוע הקיצוצים, ושר האוצר של אירלנד, בריאן לניהן, שובח בעיתונות הפיננסית. לניהן כינה את התנהגות הבנקים האיריים "מחרידה", אך ממשלתו נותרה עבד נאמן של השוק החופשי הגלובלי. הפריחה באירלנד נוצרה על ידי הניאו-ליברליזם, ותיווצר מחדש על ידי ניאו-ליברליזם.



ג'ון פיצג'רלד, כלכלן במכון למחקר כלכלי חברתי - צוות חשיבה עצמאי - אופטימי יותר מהאיחוד האירופי לגבי עתידה של אירלנד. פיצג'רלד, שאביו היה ראש ממשלת אירלנד, צופה האצה בצמיחה עד לרמה של 5% ב-2012-2015, בטרם תואט ל"רמות האירופאיות המשעממות". לטענתו, ההשקפה הפופולרית כי אנשים מן השורה משלמים על טעויות האליטות - שגויה, והתקציב המזוכיסטי הוא "אחת החלוקות מחדש החריפות של התקציב ב-20 השנים האחרונות - אך זה קרה בטעות". לפי נתוני המכון, פגע התקציב בהכנסות החמישון העליון ב-6%, ואילו שני החמישונים התחתונים זכו לגידול של 2% בהכנסות.



כל אירי הוא כלכלן



"מתברר שצדקת", אומר הכרטיסן ברכבת ללימריק לכלכלן דיוויד מקוויליאמס. קשה לדמיין מדינה אחרת שבה כלכלן יזוהה בהמון, אך באירלנד כולם כלכלנים כיום. מקוויליאמס, שהתריע מפני קריסתה של כלכלת אירלנד, היה אחד הבודדים. יש לו שני פתרונות רדיקליים ופופוליסטיים: לתת לבנקים לקרוס, ולנטוש את גוש היורו. להערכתו, ניתן יהיה לערוב לפיקדונות הפרטיים, ואילו נושי הבנקים יפסידו. הוא גם מוסיף כי השווקים לא ייתקפו בהלה, אלא יבחנו את הכלכלה האירית בעניין מחודש כי ניתן יהיה להקדיש את כספי הסיוע לבנקים בתמרוץ הכלכלה.



מקוויליאמס גם טוען שהיצמדותה של אירלנד ליורו מקורה ברצון המסורתי להתרחק מהבריטים. אם אירלנד תנטוש את היורו ותחזור ללירה האירית, המטבע ייפול. תנו לו ליפול, אומר מקוויליאמס. אם הוא ייפול ב-40%, המשכורות באירלנד יהיו לפתע נמוכות משל יריבותיה, וההשקעות יזרמו לאירלנד.



קולות שמרניים יותר משני צדי המפה הפוליטית חולקים עליו. "הבנק המרכזי באירלנד לא יצליח לגייס את עשרות מיליארדי הדולרים כדי להחליף את מטבעות היורו. המטבע ייפול, שיעורי הריבית יזנקו והכלכלה תקרוס. עזיבת גוש היורו היא צעד מטורף", אומר פיצג'רלד.