יש התיישנות על הליכי גבייה מינהלית של רשויות

>> בית המשפט העליון הכריע השבוע במחלוקת שהעסיקה באחרונה רבות את בתי המשפט המחוזיים - האם רשות מקומית שנוקטת הליכי גבייה מינהליים צריכה להתחשב בתקופת ההתיישנות?

לדעת השופטת דבורה ברלינר, שאליה הצטרפו השופטות אילה פרוקצ'יה ואסתר חיות, התשובה חיובית. פסק הדין ניתן על ידי ברלינר כשכיהנה במינוי בפועל בעליון, שנמשך עד תחילת 2007. כיום מכהנת ברלינר כנשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב.



גבייה מינהלית היא הליך שבו חוב, בדרך כלל לרשות מקומית, נגבה ישירות מהחייב בהליך מזורז (לרוב באמצעות עיקולים), ללא הגשת תביעה בבית משפט. בסוף 2007 קבע לדוגמה השופט ניל הנדל, כיום שופט בית המשפט העליון ואז סגן נשיא המחוזי בבאר שבע, כי דיני ההתיישנות אינם חלים על הליכי גבייה מינהליים. בהמשך ניתן פסק דינו של בית המשפט המינהלי בחיפה, שקבע דווקא כי על הליכי גבייה מינהלית חלה התיישנות. הבעיה המשפטית מתעוררת לאור העובדה שההליכים המינהליים אינם טעונים בירור בבית משפט, וכך מאבד החייב את ההזדמנות להתגונן ולהעלות טענת התיישנות, שהיא טענת הגנה ולא ניתן להסתייע בה כטענת התקפה.



במקרה הנוכחי עירער נעמה נסייר, באמצעות עו"ד עלא דיאב ממשרד עוה"ד חג'ג', בוכניק, וינשטיין ושות', על פסק דינו של המחוזי בנצרת שקבע, בתביעה שהגיש נסייר נגד עיריית נצרת עלית, כי אין לטעון טענת התיישנות כאשר מדובר בתביעה לסעד הצהרתי נגד הליכי גבייה מינהליים. ברלינר קבעה כי "נישום אשר הרשות מפעילה כלפיו הליך גבייה מינהלי רשאי להתגונן בטענה שחוב המס התיישן. טענת התיישנות זו נותרת טענת הגנה, הגם שאופן השמעתה הוא על דרך יזימת הליך".



לדבריה, "תכלית הסדר הגבייה המינהלי היא להקל על הרשות בהיבטים שונים של הזמן והעלות הכרוכים בנקיטת הליכים אזרחיים רגילים. לצורך כך פטר המחוקק את הרשות מהחובה לאשר את זכותה בפסק דין והעמיד לעזרתה אמצעי אכיפה שונים. לכך אין דבר וחצי דבר עם שאלת ההתיישנות". עוד הוסיפה כי "אין זה ראוי כי בחירתה של הרשות לפעול למיצוי תביעת הארנונה בדרך של גבייה מינהלית תכתיב את האפשרויות הפתוחות בפני הנישום להתגונן".



לכן קיבלה השופטת את הערעור וקבעה כי העירייה אינה רשאית לחייב את נעמה בהפרש החיוב בארנונה באשר לתקופה הקודמת לתקופת ההתיישנות. (רע"א 187/05)