>> לפני כמה ימים הודיעה ממשלת איטליה על הצטרפותה למועדון הקיצוצים הגדולים שכולל את גרמניה, ספרד, פורטוגל ויוון - מועדון שגם בריטניה תצטרף אליו בקרוב. איטליה פירסמה תוכנית צנע דו-שנתית, שתקציבה 25 מיליארד יורו, במטרה להפחית את הגירעון התקציבי ולבלום את הזינוק בחוב הלאומי.
הודעת הממשלה האיטלקית הפתיעה את הציבור, שכן עד כה נקטה הממשלה קו של הכחשה טוטאלית בנוגע לפגיעות של הכלכלה. למעשה, בשנתיים האחרונות טען ראש הממשלה סילביו ברלוסקוני כי ארצו כמעט שלא נפגעה מהמשבר הכלכלי הגלובלי.
אף שכלכלת איטליה התכווצה ב-2009 יותר מכלכלת צרפת, ספרד או בריטניה - השווקים האמינו לברלוסקוני. הוא גם הצליח לשכנע את השווקים בכך שלאיטליה אין שום בעיה פיסקלית, על אף שהחוב הציבורי שלה צפוי להגיע השנה לכ-118% מהתוצר - היחס השני בגודלו באירופה, לאחר יוון.
והנה פתאום מודיע ברלוסקוני כי המדיניות התקציבית שהיתה נהוגה עד כה אינה עוד בת קיימא. ראש ממשלת איטליה אף הסביר כי כדי להציל את עצמם מ"ליהפך ליוון" האיטלקים חייבים להדק את החגורה לאחר שנים רבות שבהן נהנו מרמת חיים גבוהה משיכלו להרשות לעצמם.
התוכנית היא צעד מנע שנועד לתמוך בכלכלת המדינה - וגם ביציבות גוש היורו כולו. אם היורו רעד בגלל חובה הלאומי של יוון, הוא עלול להתרסק לחלוטין בגלל החוב הלאומי של איטליה, שבמונחים אבסולוטיים הוא גדול ביותר מפי שישה מחובה של יוון. החוב הלאומי של איטליה מגיע לכ-1.8 טריליון יורו. לטענת האופוזיציה האיטלקית, ההודעה על תוכנית הקיצוצים היא הודאה של הממשלה בכך שהמצב הפיננסי הוא גרוע יותר ממה שנטען עד כה.
קרן המטבע: החוב ימשיך לגדול
רק בשבועות האחרונים התברר עד כמה באמת נפגעה כלכלת איטליה במשבר העולמי. שיעור הנפילה בהיקף התוצר ב-2009 עודכן ל-5.1%. אמנם כלכלת גרמניה התכווצה בשיעור דומה, אך על פי התחזיות של oecd, ההתאוששות הכלכלית באיטליה תהיה אטית יותר משל כלכלות גדולות אחרות.
בשנתיים הבאות צריכה איטליה לשלם או לגלגל חוב בהיקף של שליש מהתוצר. ב-2010 אמורה איטליה לפרוע אג"ח בהיקף של 192 מיליארד יורו, ב-2011 היא אמורה לפרוע 251 מיליארד יורו, וב-2012 היא אמורה לפרוע 168 מיליארד יורו. תקופה ממושכת של ריביות גבוהות על החוב הממשלתי עלולה לפגוע קשות במימון הציבורי באיטליה, ותקופה ממושכת מאוד של עליות בריבית, באופן תיאורטי, עלולה להפוך אותה לפושטת רגל.
למען הסדר המימון הציבורי תיאלץ איטליה, כמו שכנותיה למועדון המקצצות, לסבול מתקופה של שיעורי צמיחה נמוכים. חבילת הקיצוצים התקציביים עלולה לפגוע בצמיחה הכלכלית האיטלקית, שגם כך אינה מזהירה. התחזית היא שהשנה תתרחב כלכלת איטליה ב-0.7% בלבד.
בהינתן קצב צמיחה כה נמוך, גם יישום מוצלח ביותר של תוכנית הקיצוצים - שסובלת מהתנגדות ציבורית חריפה - לא מבטיח הורדה של הגירעון התקציבי ושיפור ביחס החוב-תוצר. להפך, קרן המטבע הבינלאומית דווקא צופה כי שיעור החוב בטווח הבינוני ימשיך לגדול.
על פי הערכות, התמ"ג הריאלי לנפש באיטליה לא יחזור לרמתו ערב המשבר לפחות עד 2019. ההשלכות על המימון הציבורי ברורות: צמיחה אטית מקטינה את הכנסות הממשלה ממסים וגורמת לאבטלה גבוהה, שמכריחה את הממשלה להוציא יותר על רווחה - כל זאת, כשההוצאות הציבוריות שם היו גבוהות מאוד גם לפני המשבר.
לזכותה של איטליה ניתן לומר כי הסיכונים לכושר הפירעון שלה הם קטנים יחסית למדינות ה-piigs האחרות. אמנם החוב הלאומי האיטלקי הוא גבוה מאוד, אך הגירעון התקציבי באיטליה מגיע לכ-5.3% מהתוצר בלבד. זהו גירעון נמוך מהממוצע בגוש היורו, והוא דומה לגירעון של גרמניה (5%).
גם שיעור האבטלה באיטליה הוא נמוך יחסית למדינות ה-piigs האחרות - 8.9%. זהו שיעור אבטלה נמוך בהרבה מהממוצע בגוש היורו, שהגיע באחרונה ל-10.1%.
יש עוד פרמטרים שלפיהם איטליה נבדלת לטובה לעומת שכנותיה. איטליה לא השתתפה, למשל, בחגיגת נדל"ן כמו זו שהיתה בספרד - ולכן היא לא נפגעה מניפוץ הבועה. בשונה ממה שהתרחש באירלנד, למשל, הרגולציה על הבנקים האיטלקיים היתה טובה - ולכן המערכת הפיננסית באיטליה כמעט שלא נפגעה מהמשבר הפיננסי הגלובלי. הרשויות באיטליה גם אף פעם לא הסתירו חובות כמו שעשו הרשויות ביוון.
כמו כן, אמנם החוב הלאומי האיטלקי הוא גבוה מאוד, אך כ-60% ממנו מוחזקים על ידי משקיעים מקומיים - בשונה מיוון, שם רובו של החוב מוחזק על ידי זרים. בנוסף, שיעור החיסכון של משקי הבית האיטלקיים גבוה יחסית - 14% מההכנסה הפנויה. גם שיעור החוב הפרטי הוא נמוך - 57% מההכנסה הפנויה, לעומת ממוצע של 93% בגוש היורו כולו. המשמעות היא שהאיטלקים יכולים להמשיך ולהשקיע בחוב הממשלתי.
קללת היורו
מדוע בעצם משתייכת איטליה לקבוצת מדינות ה-piigs? הרי גם לארה"ב, למשל, יש חוב ענק - שצפוי להגיע השנה לכ-95% מהתוצר. גם שיעור האבטלה בארה"ב גבוה, הבנקים נפגעו באופן מוחשי ביותר - שלא לדבר על בועת הנדל"ן שהתפוצצה. במבט ראשון נראה שיש עוד מדינות מפותחות שמצבן גרוע משל איטליה.
התשובה הקצרה לשאלה זו נחלקת לשניים: היעדר התחרות, וההשתייכות לגוש היורו. בעשור האחרון סבלה איטליה מירידה מתמשכת בפריון העבודה. חלקה בסחר העולמי קטן והלך. שיעורי הצמיחה היו נמוכים בהרבה מהממוצע באיחוד האירופי, היקף ההשקעות היה נמוך, והגידול בתעסוקה היה זעום. איטליה גם סובלת מבעיות מבניות, שכוללות חוסר יעילות של המגזר הציבורי, שחיתות מסוכנת ורגולציית יתר של הכלכלה. בעיות אלה הופכות אותה ללא אטרקטיבית לעסקים ולהשקעות.
שיעור הכלכלה האפורה באיטליה מוערך ב-30% מהתוצר - מה שמקטין משמעותית את הכנסות הממשלה.
כמה ממשלות חלשות באיטליה, שעסקו בעיקר בהתקוטטויות פנימיות, לא הקדישו מספיק תשומת לב לטיפול בכל הבעיות האלה. אמנם הממשלה הנוכחית שיפרה את הניהול התקציבי, אך הדרך להתנהלות תקינה עוד ארוכה. רבים באיטליה ובעולם טוענים גם כי חלק גדול מפעילותה של הממשלה בראשות ברלוסקוני מוקדש לחקיקה שמטרתה להגן על ראש הממשלה מפני תביעות משפטיות בגין שחיתות ומרמה.
לפני ההצטרפות לגוש היורו, שיעורי הריבית באיטליה היו גבוהים בשל היסטוריה של אינפלציה גבוהה. ההצטרפות לגוש גרמה לצניחה מיידית וחדה בשיעורי הריבית. הוזלת הכסף הניעה זינוק חד בהיקפי האשראי הפרטי והציבורי.
ההלוואות הזולות מימנו את העלייה בצמיחה, אך היקף החובות גדל בהדרגה. הכסף הזול גם גרם לעלייה מהירה ולא מבוססת בשכר באיטליה, למרות פריון עבודה נמוך. עלייה זו פגעה בתחרותיות של היצוא האיטלקי אל מול המדינות המתפתחות - וגם מול גרמניה, שבה השכר הריאלי נותר כמעט ללא שינוי מאז שנת 2000.
אם איטליה לא היתה חברה בגוש היורו, המצב הזה היה גורם לירידה בשער החליפין של המטבע - שהיתה תומכת ביצוא. ואולם החברות בגוש היורו מנעה זאת. מכיוון שלאיטליה לא היתה אפשרות מוניטרית להגדיל את התחרותיות של כלכלתה, קיימת רק אפשרות של הורדה בשכר ובהכנסות אחרות - שהיא כואבת בהרבה.
מעגל אכזרי
נראה שהבעיות המבניות של איטליה, שגרמו להכללתה בקבוצת ה-piigs, לא ייפטרו בקרוב. המעגל האכזרי של צמיחה נמוכה וחוב לאומי גבוה מזין את עצמו. המעגל הזה מקבל חיזוק גם מהאיכות הנמוכה של ההשכלה באיטליה, שאינה תורמת לעלייה בהכנסה הפרטית. בנוסף, הפוליטיקה והשחיתות מקשים על הובלת רפורמות שיובילו לליברליזציה כלכלית ופוגעים ביעילותן של ההשקעות הציבוריות.
רגולציית יתר, שוק עבודה בלתי גמיש והשקעה נמוכה מונעים מחברות להתפתח ולגדול. לכן, הכלכלה האיטלקית סובלת ממחסור בחברות גדולות ובינלאומיות ומעודף עסקים קטנים הפונים לשוק המקומי בלבד.
חברות איטלקיות שמצליחות לגדול ולייצא מתמחות ברובן במוצרים עתירי עבודה או במוצרים פשוטים, שבשל שכר מקומי גבוה ופריון נמוך אינם תחרותיים בשווקים הגלובליים. חוסר הוודאות באשר לעתיד הכלכלה הגלובלית הוא סיכון נוסף שמאיים על איטליה.
ירידה נוספת בביקושים מצד שותפות הסחר באירופה תקשה על התאוששות. באותה עת, המשך המהומה סביב משבר החוב בגוש היורו יוביל לעלייה בעלויות המימון ויאלץ את הממשלה האיטלקית להדק את החגורה עוד יותר - מה שיוסיף לפגיעה בצמיחה.
מצד שני, אם ההתאוששות הגלובלית תימשך וכלכלות העולם יחזרו לצמיחה חזקה, צפויה עלייה בריביות, שתלווה ככל הנראה בעלייה במחירי האנרגיה והסחורות. במקרה כזה, איטליה - שתצטרך להמשיך ולגלגל חובות בשווקים ושמייבאת יותר מ-90% מהנפט שהיא צורכת - תיפגע גם כן.
בלא רפורמות מבניות עמוקות, בשנים הבאות צפויה איטליה ככל הנראה להמשיך ולנוע במעגל הקסמים של חוב לאומי גבוה וצמיחה נמוכה.
-
הכותבת היא אנליסטית מקרו לשווקים גלובליים בבית ההשקעות טנדם קפיטל
לכלכלת איטליה מצפה עשור קשה
יוליה ויימן
23.6.2010 / 6:48