כפר סירקין: כבר לא חקלאי ולא משפחתי

>> המושב, או ה"המגזר החקלאי המשפחתי" כפי שהוא נקרא בחוק גל, הוא במקרים רבים כבר לא חקלאי ולא משפחתי.

כפר סירקין, למשל, הוא יישוב ותיק מזרחית לפתח תקוה, שכלל בעת הקמתו ב-36' שני מרכיבים: שכונה לא חקלאית ו-55 משפחות שהקימו אגודה שיתופית חקלאית שהצטרפה לתנועת המושבים. על הקרקע, שאת רובה רכשו החקלאים בכספם - כחמישה דונמים חלקת מגורים ו-15 דונם קרקע חקלאית - הם שתלו פרדסים והקימו לולים ורפתות. האגודה ממשיכה להתקיים עד היום וחבריה זכאים למכסות מים, אך בפועל נותרו במושב שלושה משקים חקלאיים בלבד. שניים מהם שייכים לבני משפחת לוי והשלישי לבן משפחת כץ, ממייסדי האגודה החקלאית. הם מגדלים אגוזי פקאן, נקטרינות, שזיפים, אפרסקים, משמש, אפרסמונים, רימונים ופירות אחרים. יתר חברי האגודה משכירים לשלושת החקלאים את חלקותיהם ואת מכסות המים שלהם בהסדרים שונים.



"מראש היינו יישוב מעורב, שכונה כפרית שהפכה לשכונת וילות, ואגודה חקלאית. האגודה קיימת, אבל בפועל רק שלושה מחבריה הם חקלאים פעילים", אומר אחד מחברי האגודה החקלאית ביישוב. "החקלאות המושבית יכולה להתקיים כיום רק במשקים גדולים. אתה לא יכול לקיים משפחה מ-20-30 דונם, ואצלנו זה היה מראש 15 דונם. בעבר היו פה הרבה רפתות, לולים ופרדסים, אך אלה חוסלו ומי שנשאר השכיר את הקרקע ואת הזכויות למים לאלה ששרדו, שעשו פה מטעים, שגם זה לא רווחי, כי פעם יש קרה, פעם חמסין ופעם ברד. לא רק משרד האוצר נגדנו ורוצה לחסל אותנו, גם מזג האוויר נגדנו".



"גם החובות שברו אותנו", אומר חבר האגודה. "אי אפשר היה לקבל גרוש מהבנקים להשקעות, אז החברים השכירו את השטחים שלהם והלכו לעבוד בחוץ. במקביל, בנוסף לכך שהפרנסה לא משהו אצל אלה שכן נותרו בענף, הם צריכים לשלם לחבריהם לא מעט על הקרקע והמים, אבל הם לא ינטשו. לאן הם ילכו? הם בני 60-70, וכל מה שהם יודעים זה לגדל פירות. הם ילכו להיי-טק? מי יסתכל עליהם בשוק העבודה?



"אולי ההורים שלנו טעו כשהקימו כאן אגודה חקלאית. אלה שלא היו פראיירים ולא עשו חקלאות בכפר סירקין, קיבלו חמישה דונמים ועשו וילות וארמונות".