האחים הגדולים מהבנקים

מאת עמית שרביט



אישורו של חוק נתוני אשראי אתמול בקריאה שנייה ושלישית בכנסת, היה סופו של מאבק איתנים שנמשך יותר מחצי שנה. המאבק ניטש בין הבנקים הקטנים - הבינלאומי, אגוד, דיסקונט ועוד - וחברות נתוני האשראי מצד אחד, נגד הבנקים הגדולים, פועלים ולאומי, מצד שני. כל צד בסכסוך גייס לעזרתו צוותי פוליטיקאים, לוביסטים, עורכי דין ואנשי יחסי ציבור. החוק שהתקבל מבוסס על הצעת פשרה בין הנצים שהעלה נגיד בנק ישראל, דוד קליין.



החוק יאפשר לחברות נתוני האשראי לאסוף מידע חיובי על לקוחות לגביהם נצבר מידע שלילי, ללא צורך בקבלת הסכמתם. בנוסף יוכלו חברות אלה לאסוף מידע שלילי על לקוחות ללא קבלת הסכמה מהם. כיום מידע שלילי נאגר ע"י בנק ישראל. עוד יוכלו חברות נתוני האשראי לאסוף מידע חיובי על לקוחות שלא נצבר לגביהם מידע שלילי, לאחר קבלת הסכמה מראש מהם.



מידע שלילי הוא מידע על פשיטת רגל של לקוחות או חברות, נתונים מלשכות ההוצאה לפועל, נתונים בדבר היות חשבון הלקוח מוגדר כמוגבל או כמוגבל חמור, בהתאם להוראות בנק ישראל שניתנו לפי חוק צ'קים ללא כיסוי. כמו כן מדובר בנתוני הבנקים בעניין התראות ששלחו ללקוח על כוונה לגבות חובות ממנו.



מידע חיובי הוא תיעוד ההיסטוריה הפיננסית של הלקוח מבחינת החזר חובות ועמידה בהתחייבויות פיננסיות. כלומר האם מדובר בלקוח שנוטה להחזיר או לפגר בהתחייבויות פיננסיות, בתשלומי משכנתא ועוד.



כמו במקרים רבים אחרים, גם במאבק זה נדחק עניינו של הציבור הרחב על ידי האינטרסים העסקיים של הבנקים והאינטרסים המפוקפקים של הפוליטיקאים, ומובן שהוא לא יצא מכך נשכר. שאלה היא האם החוק משרת את הצרכן ומהווה שלב לקראת פתיחת שוק האשראי לתחרות, או שמא מטרתו לפתור את מצוקתן העסקית של חברות פרטיות ובנקים קטנים, תוך רמיסה של צנעת הפרט והזכות לפרטיות ברגל גסה? ובמלים אחרות - מה ירוויחו הצרכנים מחוק זה?



אתמול הודיעו שני הצדדים על ניצחונם, דבר שכשלעצמו מהווה סימן לציבור להתחיל לדאוג. הבנקים הגדולים אמרו כי סיכלו את קבלת החוק במתכונתו המקורית - היינו, איסוף מידע חיובי על לקוחות באופן גורף. לטענתם, מתכונת החוק המקורית היתה גורמת לזליגת לקוחות טובים מהבנקים הגדולים לקטנים, והצעת הפשרה שהתקבלה לבסוף, תאמה את הצעות הפשרה שלהם. מנגד טענו הבנקים הקטנים כי אף על פי שעמדתם המקורית לא התקבלה, הם קיבלו דריסת רגל משמעותית בשוק האשראי, ונפתחה בפניהם אפשרות להתחרות בבנקים הגדולים על מגזר משקי הבית - מקור ההכנסה העיקרי, היציב והבטוח ביותר של מערכת הבנקאות.



נהנות נוספות מהחוק החדש - חברת טרנסיוניון שבבעלות משפחת פריצקר משיקגו, וחברת BDI - הראשונות שהחלו בפעולות מעשיות לקראת הקמת חברה, במיזם משותף, שתספק נתוני אשראי. מאחורי הקלעים ניהלו חברות אלה מאבק בלתי מתפשר לקבלת החוק.



לצורך מאבקן שכרו החברות את שירותיהם הנאמנים של משרד יחסי הציבור ושל לוביסטים, פעולות שמעידות על הפוטנציאל העסקי הטמון בהקמת חברה כזו. באירופה ובארה"ב שבהן קיימות חברות לאיסוף מידע על לקוחות בנקים, מקבלת חברת מידע עד 10 דולר עבור כל דו"ח שהיא מפיקה. עיקר ההוצאות של חברה לאיסוף מידע נעשות בעת הקמת המערכת הממוחשבת לאיסוף המידע, ועבור תשלום פרמיות לבנקים מהם מתקבל המידע.



בנוגע לאיסוף מידע שלילי לא היו חילוקי דעות בין הצדדים, ואפילו הושגה הסכמה בעניין חיוניות מידע זה למשק. במשרדי ההוצאה לפועל הצטברו חובות בהיקף של 25 מיליארד שקל, מהם ניתן לגבות רק כ-10%. אולם בנוגע לאיסוף מידע חיובי, הצדדים נאבקו נמרצות.



מידע חיובי הוא משאב קריטי לבנקים הקטנים, המבקשים לנגוס בנתח של הבנקים הגדולים החולשים על יותר משני שליש ממגזר משקי הבית. מקורות בבנקים הקטנים אמרו כי אינם יכולים להתחרות על לקוחות הבנקים הגדולים מאחר שאינם יודעים כיצד לתמחר אותם. מסיבה זו פרמיית הסיכון שהבנקים הקטנים גובים כיום מלקוחות בנקים אחרים המבקשים לעבור אליהם אינה דיפרנציאלית אלא אוניברסלית. כלומר, אינה מבדילה בין לקוח טוב ללקוח טוב פחות, אלא אחידה לכל הלקוחות.



כעת התמחור ייעשה בהתאם להיסטוריה הפיננסית של הלקוח המבקש לעבור לבנק הקטן. "לא ניתן לבנות פרופיל סיכון ללקוח לגביו אין מידע מוקדם. לכן הריבית הנדרשת מלקוח כזה גבוהה מזו שניתן היה להציע לו אילו היה לגביו מידע כזה. משום כך למעשה לא היתה קיימת עד היום תחרות על מגזר משקי הבית".



בניגוד ללקוחות גדולים, לקוחות קטנים אינם ממהרים לעזוב את הבנק שלהם, שכן פעולה כזו כרוכה בטרטור, טרחה וקשיים טכניים. העברת הנכסים וההתחייבויות הפיננסיות מבנק לבנק, מותירה את מרבית הלקוחות בשבי הבנק שבו נמצאים חשבונותיהם. בנוסף, לבנקים מנגנוני מעקב והתרעה המצביעים על לקוח המעביר את עסקיו לבנק אחר. אם יאתרו לקוח כזה, הם יפנו אליו ויפתו אותו להשאר אצלם.



הבנקים הקטנים הניפו את דגל התחרותיות על המגזר העסקי. אולם עיניהם נשואות ללקוחות הנמנים על העשירון העליון, לקוחות השמנת של הבנקים הגדולים. הלקוחות הקמעונאיים מהווים מקור הכנסה עיקרי של הבנקים. למשל, המקור ל-41% מרווח בנק הפועלים מפעולות בנקאיות רגילות ב-2000 היה משקי הבית; עבור בנק לאומי היוו משקי הבית 54% מההכנסות.



סימן השאלה הגדול מרחף בעיקר מעל ראשם של היא מה יקרה הלקוחות הפחות טובים. החוק החדש יאפשר לבנקים להציץ בהיסטורית ההתחייבויות הפיננסיות של לקוחות אלה. וכך, שכיר שבצוק העתים התקשה לשאת בעול תשלומי המשכנתא החודשיים, יזכה באופן אוטומטי בדירוג נמוך של חברת נתוני האשראי. גם אם באירוע חד פעמי מדובר, הוא ייזכר לדיראון עולם ברישומי חברת איסוף נתוני האשראי, ויוצג שוב ושוב לכל בנק שהלקוח יבקש לעבור אליו. הוא הדין לו יזכה עצמאי שהיה חייב בעבר לבנק או למס הכנסה.



אין מדובר באפשרויות תיאורטיות או בעניינם של אחרים. על פי הערכות, כ-12 אלף נוטלי משכנתאות (2% מהלווים) מפגרים בתשלומי המשכנתא ומקבלים מכתבי התראה מהבנקים; וב-2001 לבדה נסגרו כ-50