כמה ימים לפני ההופעה המתוכננת של להקת הפיקסיז, בשבוע השני של יוני, הגיע הביטול - שהותיר אחריו אלפי מעריצים מאוכזבים.מיד בעקבותיו התחיל גל שמועות ותחזיות על ביטולים נוספים, שלא איחרו להגיע. שבוע לאחר מכן, ביטל אמן האינדי-פולק דבנדרה בנהארט את צמד הופעותיו בישראל. אחרי הביטולים של אלוויס קוסטלו ושל הלהקות קלאקסונז וגורילאז סאונד סיסטם - החלו חובבי המוסיקה המקומיים להריח מגמה. עם הביטולים התרומם רף הדאגות של ענף ההפקה המקומי, שרושם הפסדים כבדים בגין הביטולים. גם חובבי המוסיקה שהצטיידו בכרטיסים לא מעוניינים בהפתעות. אנחת רווחה נשמעה לפני כשבוע מכיוון אצטדיון רמת גן, עת כבש הפסנתרן הבריטי אלטון ג'ון את מעריציו. גם ריהאנה ומאטליקה הגיעו כמתוכנן. ומה לגבי ההמשך? עיון במוספי התרבות של סוף השבוע מגלה כי הביטולים מהחודש שעבר היו רק שיהוק מציק בחגיגה הגדולה המתוכננת לקיץ הקרוב.
רוד סטיוארט, סוזן וגה, מיסי אליוט, סיל, הסקורפיונז, ניל סדקה - ואפילו אשתו של קוסטלו, זמרת הג'אז דיאנה קרול - כולם כבר הצטיידו בכרטיסי טיסה לישראל. לאלה מיתוסף מבול של הופעות מקומיות: שלמה ארצי בהופעות המיתולוגיות בקיסריה, יהודה פוליקר, דני סנדרסון, אייל גולן במופע עם אלי יצפאן בהיכל נוקיה, דויד ברוזה במצדה, משה פרץ בחמש הופעות בקיסריה, רגב הוד בהיכל התרבות, דוד דאור, חווה אלברשטיין, קובי פרץ, ליאור נרקיס, גידי גוב, משינה ואחרים - כולם פקדו או יפקדו את הבמות בקיץ.
תרגום גודש המודעות והמופעים למספרים הוא משימה לא פשוטה. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) על הוצאות משקי הבית לתרבות אינם מפורטים ברזולוציה כזאת ואין נתונים מצרפיים על המחזורים בענף, שלפי אומדנים שמרניים מכניס בין חצי מיליארד למיליארד שקל בשנה, אולם משרדי הכרטיסים ממאנים לחשוף נתונים.
אך ממידע שמוסרים אתרים המארחים הופעות כאלה, כגון הגנים הלאומיים או האמפיתיאטרון בקיסריה וכן מהעוסקים בתחום, המגמה ברורה: בשנים האחרונות אנחנו יוצאים הרבה יותר להופעות. מפיק גדול בתחום, המביא אמנים רבים מחו"ל, מעריך כי ענף ההופעות הכפיל עצמו לכל הפחות בארבע השנים האחרונות. אהרון סופר, מנכ"ל היכל התרבות, מספר כי זו תקופה עסוקה מאוד, וכי כמות ההופעות באולם רשמה זינוק של 25% בשנתיים האחרונות. סופר צופה כי ב-2010 יתקיימו 300 הופעות בהיכל: "אני לא זוכר תקופה כזאת, הרבה אירועים ואולמות מלאים. יש תפוסה של 70%-100% באולמות, מעט מאוד אירועים מפסידים כסף כיום". גם בזאפה מספרים על תקופת עסקים מצוינת. יוני פיינגולד, מהבעלים של הזאפה, מספר כי הפעילות שילשה עצמה בחמש השנים האחרונות.
ותיקי התעשייה מספרים כי הגידול בהוצאה על מופעים הוא חדשות של השנים האחרונות וצופים כי המגמה תמשיך להתחזק. "אנשים תמיד יצאו להופעות, אבל בטח לא בתדירות הזו. כיום, אמנים ממלאים שמונה פעמים את קיסריה בקיץ, וכל תל אביב מלאה בשלטים שמכריזים שקובי פרץ חוזר למלא את היכל נוקיה בתל אביב", אומר המפיק אלי לוי.
"מי שהצליחו לפתוח קופות בקיסריה לפני עשור היו ארבעה-חמישה אמנים, בסדר הגודל של שלמה ארצי, ריטה ויהודה פוליקר. כל השאר היו מופיעים בהופעות סגורות ומוזמנות מראש על ידי ועדי עובדים ועיריות. בשנים האחרונות היתה קפיצת מדרגה משמעותית, הציבור התחיל לשלם על הופעות, וגם אמנים קטנים יותר מצליחים לפתוח קופות".
הבמה יוצרת חיבור
"את יודעת מי זה ג'סטין ביבר?", שואל אותי יאיר ניצני, מוסיקאי ומנכ"ל מדיה באז, המכללה לעסקי המדיה והבידור, תוך שהוא בוחש בכוס הקפה שהכין. "נשמע מוכר, אולי כי זה מצלצל כמו ג'סטין טיברלייק", השבתי במבוכה. "זה בסדר, את לא אמורה להכיר", הרגיע ניצני. "לקליפ הוידאו של ביבר בן ה-16 יש 200 מיליון צפיות ביוטיוב. האהדה לביבר מאפיינת הרבה ממה שקורה כיום בעולם המוסיקה: זה עולם שהוא תוצר של רשתות חברתיות. יכולות השיווק של הנוער בתוך עצמו אדירות. אבל עדיין, יש חוויה שאי אפשר לעבור באמצעות הקלקה על download, והיא להיות יחד כקהל בהופעה. לחוות את המוסיקה. את זה עדיין לא לקחו לנו", אומר ניצני בנימה של ניצחון.
הניסיון לנתח את המהות של חוויית ההופעות מוליד בליל תשובות צבעוני. יש מי שמפליגים ומתארים את ההופעות כסם ממכר, כזה שתמיד רוצים ממנו עוד. אורנה, העוסקת בתחום התקשורת ופוקדת תדירות את אולמי ההופעות ("לפחות פעם בחודש"), מסבירה כי עבורה "מדובר בבילוי הכי כיפי. אני לא הולכת לסרטים כי זה לא שווה את המחיר. הופעות הן אמנם עסק יקר, אבל משתלם. החוויה והאווירה מצדיקות את מחיר הכרטיס. רכשתי כרטיסים להופעה של אמן מחו"ל שאני לא מכירה שתתקיים בעוד שבועיים, הביאו לי את הדיסק שלו כדי שאני אכנס לעניינים". עידו, המעיד על נטייה בליינית דומה, אומר כי מדובר אמנם בתחביב יקר, אך לדבריו, "קשה להישאר אדיש" לנוכח המגוון. הוא מבהיר: "אני מעדיף לחסוך על מסעדה או על בר וללכת להופעה, ומעדיף את המקומות האינטימיים על פני ההופעות בסדרי גודל כמו אלה של מדונה, של דפש מוד ואפילו של לאונרד כהן, על אף שהייתי בכולן".
ההתחממות בזירת ההופעות, מסביר פיינגולד, היא מגמה עולמית. "הלייב החליף את הדיסקים ואת התקליטים", הוא אומר. "כיום המוסיקה האישית שלך מרוכזת בעשרות דיסקים על אייפוד, כבר אין את הריגוש של לקנות דיסק חדש. החוויה עברה להופעה עצמה".
"אנשים רוצים שוב את האמנות האמיתית, את המוסיקה האמיתית. הם תרים אחר חיבור עם האמן, חיבור שקורה על הבמה", מסביר אדי ארליך, הבעלים של המועדון הוותיק אברקסס בתל אביב. "לראות מופע בלייב זו חוויה חושית חזקה, זה רחוק מאוד מלשמוע את האמן ב-cd", מוסיף ארליך.
פיינגולד מציין כי טעמי הקהל דחפו את האמנים לחזק את הקשר עם המעריצים: "פעם אמנים היו יוצאים לסיבוב הופעות אחת בכמה שנים. כיום המינונים גבוהים הרבה יותר, יש המופיעים מדי חודש בחודשו". החוויה החושית שעליה מדבר ארליך מסבירה מדוע אמנים רבים בוחרים לנפק הקלטות של הופעות חיות.
לד"ר דוד גורביץ', ראש המסלול למדיה ולתרבות פופולרית בבית הספר לתקשורת המסלול האקדמי המכללה למינהל, יש הסבר קצת שונה לתנופת ההופעות המקומית. הוא מסביר כי הפופולריות של ההופעות היא תופעה צרכנית שמעניקה נדבך נוסף לתדמית האישית שאנחנו מנסים ליצור. "לצד הבגדים ומוצרי החשמל, אנשים גם צורכים הופעות, כי זה מאוד מקובל. הולכים לזאפה, נוסעים לקיסריה ואפילו נוסעים לראות את לאונרד כהן בחו"ל. בילוי מסוג כזה אומר הרבה על סגנון החיים שלך: אתה אדם תרבותי, עם אופי צעיר, עם רוח נעורים ועם הרבה שמחת חיים. כולם רוצים לנכס לעצמם תדמית כזו. להראות לכולם שיש להם טעם טוב ושהם לא תקועים כל היום מול המחשב והטלוויזיה, אלא יוצאים לשיר ולרקוד", אומר גורביץ'.
אחד הסגנונות שנהנים מתנופה משמעותית על הבמות הוא הז'אנר המזרחי-ים תיכוני, ועשרות הופעות כאלה צפויות בקיץ הקרוב. גורביץ' אומר כי הגאות בתחום אינה מפתיעה: "האופי של ההופעות המזרחיות מדגיש את כל מה שאנשים רוצים להחצין כשהם יוצאים: התרגשות, התלהבות, שכולם יראו אותך ואת הגוף שלך. זה בילוי המאופיין ברמת הנאה מאוד גבוהה. כשאתה הולך לקונצרט של הפילהרמונית אתה נהנה, אבל ההנאה הרגשית מאוד מוסווית. לכל היותר אתה נע מעט בכיסא ומוחא כפיים בהתלהבות", הוא אומר.
כמו עיר באירופה
ההתלהבות שמפגינים חובבי המוסיקה הפיחה רוח חיובית בעסקים. בשיחה עם רונית ארבל, הבעלים של משרד יחסי הציבור "ארבל תקשורת" המתמחה בתחום המוסיקה, היא מאפיינת את הפעילות בענף בגלים. את התקופה שלפני אירועי המשט היא מגדירה כמצוינת. "מצב הרוח הלאומי היה מרומם, היה שקט מבחינה ביטחונית ומצב הרוח הכלכלי טוב. אנשים לא חוששים להוציא על מותרות ועל תרבות. אלה משפיעים גם על ההגעה של אמנים מחו"ל ומסבירים את גל ההופעות הזרות ששטף אותנו בשנתיים האחרונות".
"כיום כבר כולם מדברים על איך תל אביב נהפכה למקום מרכזי למוסיקה ולהופעות בסדרי גודל שונים. תל אביב לא נופלת כיום מברלין או מפאריס", אומר דניאל שריד, מהבעלים של המועדון לבונטין 7. "פתחנו את לבונטין לפני ארבע שנים. כמה חודשים אחר כך החלה מלחמת לבנון השנייה ואף אמן לא הסכים לעבור דרך ישראל. כשהצלחנו להביא את האמן הראשון מחו"ל, זו היתה היסטריה גדולה. כיום כבר בקושי מתייחסים לזה. כיום אמן שעושה סיבוב הופעות באירופה מגיע גם לכאן, ישראל על המפה כמו כל מדינה אחרת באירופה". אמני חו"ל, מספר שריד, מעבירים מפה לאוזן את הסיפורים על הביקורים שלהם: "אם חברי הרכב ביקרו פה ונהנו, הם חוזרים הביתה ומספרים שבישראל אחלה - ואז הרכב נוסף מחליט להגיע לכאן להופעה".
אחד ההסברים הבולטים לפופולריות של ישראל טמון גם בהכנסות: הירידה במכירות הדיסקים אילצה אמנים זרים לצאת לסיבובי הופעות רחבים יותר, כמקור הכנסה חלופי. טריטוריות מוזנחות כמו מזרח אירופה נהפכו ליעדים בולטים, ורבים מסיבובי ההופעות שמגיעים לשם, וכן לטורקיה וליוון, עוצרים גם בישראל.
ומה לגבי האמנים המקומיים? האם היצע ההופעות הזרות לא פוגע בהם בתחרות על כיסו של הבליין? הרי בכל זאת מדובר בשוק צנוע למדי. שריד טוען שמדובר ב"איזון עדין": "שטף ההופעות מחו"ל משאיר את הצרכן פנוי פחות מבחינה רגשית וגם מבחינה כלכלית ללכת להופעות של אמנים מקומיים, לכן סביר שיש פגיעה מסוימת. עם זאת, ההופעות מחו"ל תורמות לרמת ההפקה המקומית, הן מציבות סטנדרטיים גבוהים", הוא מסביר.
המוסיקה היא מפלט
האפיון המחזורי של ארבל הוכיח את עצמו, ועם התקרית של משט המחאה לעזה התעורר חשש לירידה במצב הרוח וגם לביטולים נוספים של אמנים מחו"ל. "אף אחד לא אוהב את הרגשת ה'עליהום'. זה משפיע על אנשים, הם שמחים פחות. אבל לדבר על 'תופעת ביטולים', זה מוגזם. היו שני ביטולים של הפקות גדולות בשל המצב הביטחוני - אלוויס קוסטלו (הפקה של זאפה) והפיקסיז (הפקה של שוקי וייס) - אבל יש לנו עוד הרבה הפקות בקיץ הקרוב. מלבד קוסטלו, אנחנו מפיקים עוד עשרה מופעים בינלאומיים", אומר פיינגולד.
שוקי וייס קיבל את ההודעה על הביטול של הפיקסיז בהתראה קצרה מאוד, שהגדילה את ההפסדים ואת ההפתעה: "אנחנו לא תובעים אמנים על ביטולים. אי אפשר להכריח אותם להופיע איפה שהם לא רוצים. זו ירייה לעצמם ברגל, הם פוגעים במעריציהם. באותו שבוע הציגו ערוצי הטלוויזיה בעולם את המצב בישראל כאילו מתחוללת כאן מלחמה. אז הם קיבלו החלטה. זה שאתה מופיע בישראל לא בהכרח אומר שאתה מסכים עם המדיניות הפוליטית כאן", אומר וייס.
ביטול המופעים הוא עסק יקר, שלרוב משולם מכיסי ההפקה ועלותו יכולה להגיע למיליוני שקלים. בהזמנות מראש, רוכשי הכרטיסים מקבלים את כספם בחזרה למעט דמי הטיפול, אבל המפיק - שאין גוף שמבטח את הוצאותיו - סופג את ההפסדים. לאחר ביטול ההופעה של הפיקסיז התבטא וייס: "הפסדתי, והפסדתי הרבה. כל הכסף ששמתי במופע הזה ירד לטמיון, הלך. הבמה עומדת והלהקה לא מגיעה". בשיחות עם מפיקים בענף, הם מציעים שהממשלה תיזום פוליסת ביטוח לסיכון שנוטלים המפיקים בגין ביטולים פוליטיים-ביטחוניים.
למרות הביטולים, מנסים המפיקים לשדר שהעסקים כרגיל, ונראה כי על אף ההפסדים הכרוכים בביטולים לא מתוכננים, הם לא יפסיקו לעמול על הבאתם של האמנים לכאן. "מי שעובד בתחום שלנו מכיר את המגרש", אומר פיינגולד. "אחרי אינתיפאדות, מלחמות ואינספור אירועים ביטחוניים, ספג הענף לא מעט ביטולים. הביטולים הם לא חדשות מהפכניות, הם איום שנהפך לדרך חיים. אנחנו מביאים בחשבון שיכולה להיות איזה תקרית ביטחונית פוליטית שתכשיל את כל מה שתיכננו. עם כל מורת הרוח וההפסדים - זה הביזנס. קוסטלו ידע בדיוק לאן הוא מגיע. היינו אתו במשא ומתן במשך שלוש שנים, ובסוף הוא החליט לבטל".
סופר, המציין כי הוא נמצא כמעט בכל אירוע המתקיים בהיכל התרבות ומרגיש את הלך הרוח, אומר כי "האירועים התרבותיים נהפכו למפלט. אנשים אומרים לי 'עכשיו יש לי שעתיים של נחת ליהנות מהמוסיקה'. התעוקה הביטחונית ולעתים הכלכלית דוחפת את האנשים לתרבות ולבידור - בילויים שמשחררים מעט מהמצוקות. אלה שמייבאים את המופעים הם ציידי תחושות. הם זיהו את הצמא למופעים".
גורם נוסף האחראי בעשור האחרון ליציאה שלנו למופעים הוא הכיבוש האינטרנטי של הפנאי שלנו. בעבר, כדי להכיר אמן היינו צריכים לפחות לרכוש את התקליטור שלו. כיום, שיטוט באתרים, בפורומים, בבלוגים וברשתות חברתיות חושף אותנו לשלל אמנים, חלקם נישתיים, מכל העולם. בכמה הקלקות אפשר גם להוריד באופן לא חוקי את הדיסק למחשב ללא תשלום. יש גם לא מעט אמנים שמציעים את המוסיקה שלהם, או חלקים ממנה, בחינם. הנגישות וההיכרות עם אמנים ועם סגנונות שונים מאיצות באורח טבעי לצאת להופעות כדי לחזק את הקשר האישי.
גורם נוסף שדחף את ענף ההופעות הוא הערוצים המסחריים - ערוץ 2 וערוץ 10 - שחשפו לא מעט כוכבים. הטלוויזיה גם חתומה על חשיפתם של לא מעט כוכבי סטנד-אפ המופיעים תדירות על המרקע, כמו אדיר מילר ועדי אשכנזי. החשיפה, כך מספרים בשוק, תורגמה עבור מילר ואשכנזי גם למכירות של כרטיסים. גם ענף הסלולר, שמוכר שירותי תוכן מוסיקלי, וערוצי מוסיקה טלוויזיוניים ייעודיים נזכרים כגורמים שתמכו בענף ההופעות.
"חשבו שכשהטלוויזיה תתעצם היא תקבור את ההופעות החיות, אבל ההפך קרה", אומר משה טנא, מנכ"ל צוותא. "הטלוויזיה העצימה את הרצון לראות את האמן פנים אל מול פנים. בטלוויזיה יש מאפרת שדואגת לפדר מדי פעם את פניו של האמן, אבל הקהל רוצה לראות את האמן מקרוב, הוא רוצה לראות את הזיעה". אלמוג מכנה את השלב הנוכחי בטלוויזיה "פוסט ערוץ 2". "אנחנו נמצאים הרבה שנים אחרי עלייתם של ערוץ 2 וערוץ 10. היציאה של אנשים לבלות משקפת גם את העייפות שלהם מהטלוויזיה. יש להם פחות ופחות סיבות לצפייה", הוא אומר.
גם השינוי במודל העסקי שאליו הסתגלו אמני המוסיקה דחף למפגשים עם הקהל. בעידן שבו אפשר להוריד כל דיסק ברשת, ההכנסות ממכירת דיסקים התכווצו באופן משמעותי. כדי להתפרנס, אמנים נדרשו להגדיל את כמות ההופעות. "רוב הפרנסה היא מהופעות. אמנים שלא חלמו שיופיעו בחתונות עושים את זה, ואמני רוק מופיעים כיום באירועים", אומרת הזמרת עינת שרוף. "אין מה להתבייש, זה עושה להם טוב, הם נחשפים לקהל שלא בהכרח מכיר אותם". שרוף מדגישה כי בשנים האחרונות השתנה כל סדר העבודה: "פעם אמן היה יושב עם מנהל מוסיקלי בבית או באולפן ומוציא דיסק. אם זה היה מצליח, היו הולכים על הופעה. היתה תדמית שהיה צריך לשמור עליה. כיום הכל משוגע, המוסכמות נשברו. הקהל נהפך לחלק המשמעותי ביותר. מופיעים יותר, משתפשפים יותר", אומרת שרוף.
"פרט לאריק איינשטיין, כולם רוצים להפגש עם הקהל, זה הריגוש האמיתי", אומר טנא. "כשמקליטים באולפן דיסק של 12-14 שירים זה נחמד, אבל העונג האמיתי מגיע עם מחיאות הכפיים. כיום יש גם מניע כספי, כי אנשים צריכים להתפרנס. בשוק הדיסקים הכול פרוץ ושבור - אם רוצים לחיות, חייבים להופיע", הוא מוסיף.
בילויים כדרך חיים
סמל הסטטוס שאימצנו, כפי שמתאר אותו גורביץ', או מפלט התרבות כפי שמתאר סופר, הוא עסק לא זול בכלל: מחיר הופעה של אמנים מקומיים מתחיל ב-40 שקל ויכול לטפס עד 250 שקל. מחיר ההופעה של אמן או של הרכב זר מתחיל ב-100 שקל ויכול להאמיר אפילו ל-1,500 שקל עבור כרטיס מובחר בהופעות ענק.
"הקהל הישראלי למד לשלם על כרטיסים. מה שתרם למגמה היו הביקורים של ישראלים בחו"ל", מסבירה ארבל. "כיום נסיעה לחו"ל היא לא אירוע של פעם בעשר שנים. אנשים נוסעים לא מעט, כי תיירות חוץ נהפכה לזולה באופן יחסי. חלק מהבילויים בחו"ל כוללים כיום הופעות. הציבור למד שלשלם 150 דולר להופעה זה בסדר, אז גם בישראל הם מרשים לעצמם לשאת בהוצאה", היא מסבירה.
פרופ' עוז אלמוג - סוציולוג, היסטוריון וחוקר את החברה ואת התרבות בישראל ומלמד בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה - תולה את הגידול בהוצאה גם באופיו של הדור הצעיר: "הדור הצעיר הוא דור שיודע לצאת ולבלות. לא רק שהוא קליינט טוב: מדובר בדור שיצא לחו"ל, ראה, חווה והגיע לכאן ופיתח מודל של תרבות בילויים, תוך שהוא משביח את הקיים. זה דור שחושב אחרת מבחינה פיננסית. הדורות הקודמים היו מבלים כדי לאגור כוחות חדשים להמשך עבודה, הדור הנוכחי הוא דור שמבלה כאורח חיים: עובדים כדי שיהיה כסף לבלות. אצל ההורים שלנו ואצל הסבא והסבתא, כל אגורה הלכה לחיסכון. לדור הנוכחי אין חשיבה לעתיד, הוא מתחתן ואפילו מתגרש בראוותנות. זה דור מאוד בזבזן", הוא אומר.
בעוד אמנים מחזקים את הקשר שלהם עם הקהל, רשמה הזירה המסחרית שינויים בדרכי השיווק ואימצה את מודל השיווק החווייתי. בעולם רווי רעשים מסחריים, הצרכנים נהפכו לאדישים לפרסומות - וחברות הבינו שהנגיעה בצרכן הסופי צריכה להגיע מהבטן, דרך חוויה. שינוי האסטרטגיה השיווקית הוליד שלל פסטיבלים והופעות מוסיקה. בשלהי מאי אירחה פרטנר את זמרת הפופ ריהאנה, בנק דיסקונט שיריין ללקוחותיו את שני ערבי הבכורה של האופרה "נבוקו" במצדה, וגם העניק חסות למופע של אלטון ג'ון. את פסטיבל "שוק הכרמל בלילה" שמארגנים סלטי צבר ילווה גם הזמר ליאור נרקיס, ומשקה האנרגיה blue מעניק חסות לסדרת המופעים של קובי פרץ.
"חברות מבינות שכשהצרכן מתעורר בבוקר הוא שואל עצמו 'איך אני אעשה היום פאן'. הוא בטח לא חושב על מותגים. שעה אחת בהופעה מוצלחת עם אווירה טובה שווה עשר שנים של פרסומות", אומרת מיכל שפירא, ראש מגמת פרסום בפקולטה למינהל עסקים הקריה האקדמית אונו. "אני זוכרת את הרגעים הנהדרים בהופעה של לאונרד כהן (בחסות בנק דיסקונט, ש"מ), כשכולם שרו הללויה ונופפו במקלות הזרחן הירוקים (הצבע המסמל את דיסקונט, ש"מ) שחולקו".
"אנחנו נמצאים בעולם של שיתופי פעולה, המוסיקה היא חלק בלתי נפרד מהחיבור שיש בין אמנות למסחר ולמוסיקה", אומר ניצני, "מותגים גדולים הבינו שאין כמו קונצרט רוק טוב כדי להראות ללקוחות שלך שהם בחרו נכון. החיבור הזה עושה שירות מצוין גם לאמנים. לא קל למכור כרטיסים. חיבור עם מותג מפרסם את המופע וקונה חלק מהכרטיסים כהטבה שהוא מחלק ללקוחותיו. זה חיבור שיגבר וייהפך לטריוויאלי", אומר ניצני.
פרולוג
"את יודעת מה כל זה אומר?", שואל אלמוג אחרי שיחה ארוכה. "שאנחנו חובבי מוסיקה, מעריכים תרבות, בליינים", השבתי. "זה מראה על הפערים הגדולים שיש כאן. בין הקיטורים שכל היום שומעים לבין המצב בפועל. לתקשורת יש חלק גדול בזה", הוא מתריס וממשיך: "צריך להפסיק עם הקיטורים האלה. המציאות מספרת שלא כל כך רע לנו. אנחנו יוצאים, מבלים, אנחנו שמחים. זה לא רק בהקשר לצריכת התרבות שלנו. ביקרתי בכל כך הרבה מקומות בעולם - ומדינת ישראל היא יפה, מסודרת ונקייה. יש לפעמים כוכביות, אבל המצב בכללי הוא טוב", הוא אומר.
טעויות של מתחילים
הגאות בתחום ההופעות מורגשת מאוד בז'אנר המזרחי-ים תיכוני וזמרים מהתחום מכריזים על הופעות, לעתים יותר מאחת, במתחמי ההופעות הגדולים ביותר בישראל - כגון אמפיתיאטרון קיסריה, היכל נוקיה והיכל התרבות בתל אביב. השדרוג ברמת האולמות ובכמות הצופים של ההופעות הים-תיכוניות השביחו את איכויות ההפקה. "אמנים הבינו שהם כבר לא מופיעים על במה קטנה במועדון, ושהופעה בהיכל התרבות או בקיסריה מחייבת לסטנדרטים אחרים", אומר בכיר בתחום.
ההתלהבות מצטננת כשסופרים את הכרטיסים שנמכרו: בחודשים האחרונים בוטלו כמה הופעות בשל היענות נמוכה של הקהל. בענף ההפקה המקומי מסבירים כי קפיצת המדרגה המרשימה שרשם הסגנון המוסיקלי מבחינת ההפקה וכמות הקהל פתחה לחלק מהעוסקים בענף את התיאבון, ואולי קצת יותר מדי. "עד לפני כמה שנים, הופיעו זמרים מזרחיים במועדונים קטנים. פתאום אייל גולן ושרית חדד הצליחו למלא את קיסריה וקבעו סטנדרט חדש. השנתיים האחרונות נהפכו למלחמה - מי מופיע במקום הכי גדול הכי הרבה פעמים. אנשים רצים לסגור הופעות ולפרסם. בתקופה האחרונה הבינו שהגזימו. יש זמרים מזרחיים שפרצו לפני שנה וחצי וסגרו על הופעות יותר גדולות משלמה ארצי", אומר פעיל בתחום.
המפיק שוקי וייס סבור שלזמר המזרחי יש יכולות קוליות מדהימות ומקום על בימות גדולות, אבל לדעתו יש עוד מקום לשיפור: "הז'אנר צריך להשקיע יותר בתכנים, בכתיבה ובהפקה, ופחות באיך זה נראה ובכמה מופיעים. יש שם מלחמות של 'אם הוא הופיע פעמיים בהיכל התרבות, אני אופיע ארבע פעמים בקיסריה או שלוש פעמים בנוקיה'. זאת טעות של מתחילים. המוסיקה הזאת היא מוסיקה ותיקה שיש לה מקום בתרבות הישראלית, אבל בפועל היא פרצה רק בשנים האחרונות. ייקח עוד זמן עד שהז'אנר יגיע לשיווי משקל".
ביצת ההופעות בארץ מבעבעת, והביטולים - "איום שנהפך לדרך חיים"
שרית מנחם
24.6.2010 / 10:57