מנהלי פז'ו אמרו שהם לא יעשו מיניוואנים; אז אמרו, למי אכפת?

אני בדרך לחבר בירושלים. ממהר. בעוד רבע שעה מתחיל המשחק, ואני עוד לא בלטרון. לרשותי עומד פז'ו 3008 קרוסאובר. 3008 הוא מיניוואן קומפקטי בתחפושת של ג'יפון. זה לא בדיוק האוטו המושלם לגבר הממהר, אבל בינתיים הוא עושה כל מה שאני מבקש ממנו. נפח המנוע הוא 1.6 ליטרים בלבד. בזכות מגדש טורבו קופץ ההספק ל-156 כ"ס והמומנט ל-24.4 קג"מ (ב-1,400 סל"ד!). המנוע הזה, אפשר לקבוע עוד לפני שער הגיא ופרוץ העליות, הוא מצוין. גם תיבת ההילוכים האוטומטית מצוינת. הלו, זה פז'ו? כמה שנים של סבל היינו צריכים לעבור עם התיבות האוטומטיות של פז'ו עד שהגענו הלום. ועכשיו, סוף סוף פז'ו עם תיבה בת שישה הילוכים שעובדת יפה וחלק, תיבה שלא מתחכמת, שלא תוקעת אותך פתאום בהילוך הלא נכון, שלא גורמת למנוע לצרוח ולך לקלל את אבי אבות הבגט.



אחרי מחלף לטרון אני עוקף פז'ו 205 gti אדומה. בשנות ה-80 זה היה חלום ספורט רטוב. כיום, עם המיניוואן-ג'יפון שמשקלו כמעט כפול, אני מראה לה את האגזוז. דף הנתונים לא משקר: התאוצה של 3008 ל-100 קמ"ש נמשכת 8.9 שניות - וזה יותר טוב ממה שה-gti סיפקה כשהיתה חדשה.



יצאה להם שקשוקה



היו ימים, וזה לא היה כל כך מזמן, שבהם מנהלי פז'ו נשבעו שלעולם לא יעשו מיניוואנים וג'יפונים. הם אמרו שזה יפגע בערכי המותג. הם אמרו שישאירו את זה - "זה", משמע האופנה החולפת וסרת הטעם - לאחות סיטרואן. אז אמרו. מי זוכר. למי אכפת.



לבעלי המניות אכפת. הם רוצים הכנסות. והכנסות פירושן למכור מכוניות שקולעות לטעם הקהל. הקהל רוצה לשבת גבוה ולהרגיש כמו בג'יפ, אבל לא לבזבז יותר מדי דלק ולזהם את האוויר. הקהל רוצה ניסאן קשקאי.



אז פז'ו עשו קשקאי, ויצאה להם שקשוקה.



בואו נגיד בעדינות ובזהירות, ש-3008 הוא לא מלך היופי ל-2010. העיצוב שלו כרסתני, הפרופורציות קצת לא הרמוניות, הגריל הקדמי בומבסטי, החלון האחורי קטן, והתוצאה כולה מגושמת.



מה קורה לפז'ו? איפה המכוניות היפות של פעם? 406 היא מכונית בעלת עיצוב פשוט ונקי שעושה את העבודה. מאז נרשמת ירידה שנמשכת עד היום. 407 מתוסבכת למראה. 306 היתה פשוטה ונאה. 307 עוד איכשהו מוצלחת. אבל 308 נראית כאילו עוצבה על ידי ועדה, ועכשיו יש את הסופגנייה הזאת שנקראת 3008.



אל תסתכלו בקנקן.







הכינו סלט על הדלת



תנוחת הנהיגה שמציע 3008 היא ממכרת. מי שחולש על הכביש כך מלמעלה לא ירצה אף פעם לרדת למטה. עיצוב הפנים - להבדיל מזה של החוץ - הוא מוצלח. איכות הגימור והחומרים מרשימה. האבזור שופע. יש טריקים כמו head up display שמציג את המהירות על רקע השמשה הקדמית, כך שלא צריך להוריד את הראש מהכביש. יש בקרת שיוט ובקרת אקלים כפולה ומפוצלת - לפנים ולאחור. מרחב המחיה מאחור נדיב. שלושה מבוגרים יישבו ברצון. אבל למה, למה אין גרסה עם שבעה מושבים?



תא המטען נדיב פלוס. הגישה אליו נוחה וקלה. פז'ו קוראים לכל הסידור המודולרי הפנימי של הרכב בשם multiflex, ואל תבלבלו עם multiplex - אותה מערכת חשמל מתקדמת שעשתה כל כך הרבה צרות בשנות ה-90. המולטיפלקס הנוכחי מאפשר כל מיני טריקים של קיפול מושבים ויצירת תא אחסון תחתי בגודל משתנה. הבונוס הוא דלת אחורית חצויה בסגנון ג'יפ - השליש התחתון של הדלת נפתח כלפי מטה, ונוצר מדף שאפשר לשבת עליו או לחתוך עליו ירקות לסלט.



בין המושבים הקדמיים יש תא אחסון עמוק במיוחד. אני מכיר כמה מכוניות ספורט שהיו שמחות אם כל הבגז' שלהן היה בגודל של התא הזה. ובכלל, 3008 הוא כלי רכב ורסטילי. אבל לנסוע אתו בשטח - לא ולא. ההנעה היא קדמית בלבד. אי אפשר להסתובב עם 3008 בהרים ובגבעות. ולא שניסאן קשקאי מתה על זה. קשקאי נמכרת בגרסת הנעה קדמית וגם בגרסת 4x4, אלא שיכולת השטח שלה היא בכל מקרה סמלית בלבד.



עזבו את העיצוב



אני כבר כמעט בכניסה לירושלים. 3008 צולח את הסיבובים האחרונים בטיל. האוטו הזה - מיניוואן מחופש לג'יפון או ווטאבר - מוצלח מאוד לנסיעה ולנהיגה.



המתלים עושים עבודה יעילה ומדויקת. ההגה הוא לא שיא הרגש, אבל השלדה - זהה לזאת של פז'ו 308 - מאוזנת כהלכה. וחוץ מזה, הליטוש הכללי ברמה גבוהה וכך גם בידוד הרעשים. נכון, קשקאי נאה יותר, אבל בתחום המנוע והמתלים - הפז'ו מנצח. אני מתקרב לסיכום. פז'ו 3008 - שימו רגע את העיצוב בצד - הוא הפז'ו המשכנע ביותר בשנים האחרונות.



איך נגמר המשחק? 0:0. האנגלים שוב איכזבו.



בעד: תנוחת הנהיגה, נוחות הנסיעה, המנוע, האבזור.



נגד: העיצוב, חמישה מושבים בלבד.



שורה תחתונה: הפז'ו המשכנע ביותר.



למבחני דרכים קודמים - "כבישים": www.kvishim.co.il