הצרות הכלכליות של פורטוגל טובות לתיירים: הנופים מדהימים והמחיר יותר זול

נמשכתי לפורטוגל בשל השמועות על יופיו של האזור הסובב את נהר הדואורו. העיר המדהימה אופורטו ניצבת על גדותיו, ולאורכו פועלים חלק גדול ממגדלי היינות המוערכים ביותר של פורטוגל. קיוויתי שאם אסע בעקבות הדואורו מאופורטו לכיוון ספרד, אוכל להרכיב את סוג החופשה החביב עלי - זה שמשלב בין עיר עתיקה וייחודית מבחינה אדריכלית לבילוי באזור כפרי מדהים - ובין לבין, מאפשר ליהנות מארוחות גדולות ועמוסות ביינות. ככה אני אוהב את איטליה, את צרפת ואת ספרד. כך גם רציתי לחוות את פורטוגל. למעשה, לפורטוגל יש גם יתרונות על פני שכנותיה הידועות יותר. היא פחות יקרה, בייחוד על רקע צרותיה הכלכליות שרק מגבירות את המאמצים למשוך תיירים מבחוץ. אפשר לחוות את פורטוגל גם מבלי לבנות ציפיות ומבלי שכולם יגידו לכם מה אתם חייבים לעשות. אם תאמרו שאתם נוסעים לפורטוגל, מרבית הסיכויים שכולם ישתקו. תוכלו לגלות את המדינה בעצמכם. בפורטוגל יש גם גאווה מקומית שאינה נהפכת לגאוותנות כמו במדינות שכל העולם נוהר אליהן.



התחברתי לדואורו באופורטו. מי שמעולם לא היה בעיר הזו ולא קרא על אודותיה, מכיר אותה בעיקר כאם של המוצר הקרוי על שמה, יין הפורט, המיוצא לכל מדינה היודעת להעריך יינות מחוזקים. שלטים עצומים בווייה נובה דה גאיה, מהעבר השני של הדואורו, מזכירים לכולם את הדבר. אבל גם מי שאדיש לפורט יכול להתרגש מאופורטו, על גשריה הגבוהים, גבעותיה הירוקות ומבוך הרחובות המרוצפים שבלבה.







זאת עיר עתירת ניגודים אדריכליים, שבה שניים או שלושה רחובות יכולים להקיף 200-300 שנה. בערב הראשון שלי כאן, הלכתי לצד כיכר העצמאות והתפעלתי מהאופן שבו סגנון ה-beaux-arts (האמנויות היפות) מזכיר את פאריס בימיה היפים ביותר. כעבור חצי שעה וכק"מ הליכה במורד הגדה לכיוון הנהר, עמדתי מול חזית הרוקוקו של איגרחה דה מיסריקורדיה (כנסיית החסד) שהוקמה במאה ה-16. זה הזכיר לי את רומא.



הכנסייה נמצא ברואה דס פלורס, הרחוב האהוב עלי באופורטו: צר, מוצל, אינטימי, רבים מבנייניו הנמוכים מצופים באריחים צבעוניים או בברזל יצוק. קירותיה של תחנת הרכבת סאו בנטו, הנמצאת בקצה אחד של הרחוב, מכוסים אף הם בפסיפס כחול-לבן של אירועים היסטוריים. בקצה השני של הרחוב שוכן בית יפה במיוחד, בגוונים של כחול וחום-צהוב, שריתק אותי. מכירים את התחושה הנפלאה של מציאת נקודה כה יפה ונכונה, שקשה לזוז ממנה? מול בית זה, בבוקר אפריל שמשי ונעים אחד, הרגשתי את התחושה הנפלאה הזו, וידעתי שיש רק דרך אחת להשלים אותה: הייתי זקוק ליין.







זני ענבים לא מוכרים



המלון שלי היה מקום טוב למשקה, מכיוון שזה היה מלון מדהים. הפריישו, אחוזה משוחזרת מהמאה ה-18 השוכנת כ-2 ק"מ ממרכז העיר, שייך לרשת פוסאדאס - מנזרים ישנים, אחוזות וכדומה, שנהפכו לפונדקים ולמלונות. הפריישו הושק באוקטובר - אחת מבין שתי תוספות יוקרתיות לזירת המלונות באופורטו. השני, ייטמן, יושק בווילה נובה דה גאיה ביולי הקרוב. לפריישו חדרים ציבוריים מרשימים, עם תקרות מאוירות וגנים מעוצבים המובילים אל שפת הדואורו. אני ושותפי למסע, טום, שילמנו באמצעות האינטרנט 200 דולר ללילה. שילמנו רק 3.5 יורו לכוסית של יין לבן פורטוגלי שלגמנו באולמות הציבוריים.



בלילנו הראשון בעיר פנינו לשיס, אחת מהמסעדות האופנתיות שמשקפות בשנים האחרונות את תחושת העצמיות המתוחכמת של אופורטו. המונית שלנו נסעה לאורך הנהר, עד לשפך הציורי שלו לאוקיאנוס האטלנטי. היא המשיכה לאורך החוף לכמה דקות, ועצרה. "כאן", אמר הנהג, והצביע על האוקיאנוס. לא ראיתי דבר מלבד חול וגלים. המסעדה היתה מתחת למפלס הרחוב, במורד כמה מדרגות, משקיפה על האוקיאנוס. מנגד היה הקיר מרוצף מראות, שדימו אוקיאנוס גם מן העבר השני.



האוכל בשיס היה אמנם טעים, אך לא באותה רמה של הנוף הקסום. באופורטו, למדתי במהרה, המזון המספק ביותר אינו בתצוגות מרהיבות כמו שיס, אלא במסעדות מסורתיות יותר כמו קאזה אליישו, שם נשים מבוגרות עובדות במטבח פתוח בקצה אולם האוכל, ומלצרים יעילים ממהרים לשולחנות עם צלחות עמוסות בפילה תמנון מטוגן.



לפורטוגלים יש כישרון מיוחד להכנת תבשילי תמנון. גם להכנת נקניקים. בשיס פיתחתי יותר כבוד ליינות הזולים באופן יחסי של פורטוגל, המיוצרים במגוון רב. על אף שהיינות האדומים של פורטוגל זכו להערכה רבה יותר באחרונה, היינות הלבנים הקלים יותר נותרו לא מוערכים מספיק, ובייחוד אלה המגיעים מהיקבים הסמוכים לדואורו, העדינים יותר לעומת הוויניו ורדה, היין הלבן הידוע ביותר של פורטוגל.



הייננים בפורטוגל מגדלים הרבה זני ענבים שכמעט אינם מוכרים במקומות אחרים, זה לבדו הופך את השתייה למהנה. ועל זה חשבנו כשפנינו מזרחה, לאזור היקבים של הדואורו, ובאופן ספציפי - ליקב קוינטה דו ואיאדו הידוע. מאופורטו לווילה ריאל נסענו בכביש המהיר, אך משם המשכנו בכביש המתפתל n2, שפרש בפנינו נופים מרשימים של היקבים בטרסות ההרריות.



עצרנו לצהריים בלמגו, בעיקר כדי לראות את גרם המדרגות הבארוקי הידוע שלה המתפתל סביב מזרקות וגנים בעודו מטפס במעלה הגבעה. בשליש הדרך למעלה התייאשנו, מכיוון שמדובר בסך הכל בחופשה. משם המשכנו לקוינטה דו ואיאדו, שם פגשנו את הבעלים, ג'ואאו פריירה אלוורז ריביירו. ריביירו, המנסה לקדם את תיירות עמק הדואורו, הקים בשנים האחרונות כמה יחידות נופש ביקב, כמו גם שני אתרי נופש - אקוואפורה, במחירים המתחילים ב-238 יורו לחדר ללילה; ורומניירה, שם המחירים מתחילים ב-794 יורו לחדר ללילה. יחידות הנופש עולות כ-100 יורו ללילה בעונת השיא, אפריל-אוקטובר. בבוקר למחרת הוא הסיע אותנו לנקודת הפסגה של היקב, שם האורחים יכולים לסעוד בשולחנות אבן גדולים, ולהתבונן בנוף המשתרע למרחק עשרות ק"מ לכל כיוון.



בקרבת היקב מצאתי שתי מסעדות שמאוד מצאו חן בעיניי. האחת, doc, נמצאת על הכביש מזרחה לפיניאו, על גדות הדואורו. אפשר להתבונן בנהר דרך קירות הזכוכית, ולכן עדיף לבקר בה בשעות האור. נהנינו מתמנון נפלא ומעגל עסיסי ורך. השנייה, קסטאס א פראטוס, נמצאת במרכז פזו דה רגואה, כמעט על מסילת הרכבת. בקומתה הראשונה בר יין, ולמעלה - חדר אוכל שרצפתו שקופה. המסעדה מתמחה במנות קטנות ויפהפיות.



רבים מהרגעים החביבים עלי לא היו לצד השולחן, אלא מול הנוף - ברגל, בסירה, במכונית או ברכבת. עלינו על הרכבת שנוסעת לאט מאוד לאורך הנהר. נסיעה הלוך וחזור מפזו דה רגואה לפוצ'יניו נמשכה ארבע שעות, וחשפה את פניו המגוונים של הנהר, שאף שתי נקודות שלו אינן זהות. הנסיעה במכונית היתה מדהימה עוד יותר.







איפה לנים?



palacio do freixo: freixo palace, estrada nacional 108, oporto; 351-225-311-000; www.pousadas.pt. המחירים ביוני: 175 דולר לחדר באמצע השבוע; 300 דולר בסוף השבוע ? quinta do vallado: vilarinho dos freires, peso da r?gua; 351-939-103-591; quintadovallado.com. המחירים בקיץ: 100- 159 יורו לחדר



איפה אוכלים?



restaurante casa aleixo: rua da esta??o 216, oporto; 351-225-370-462. מחיר ארוחה לזוג, כולל יין: 75 יורו ? doc: estrada nacional 222, folgosa; 351-254-858-123; ruipaula.com. מחיר ארוחה לזוג, כולל יין: 125 יורו



ביזנס & פלז'ר



פורטוגל



שירי חזיז



סמנכ"לית לקוחות בכירים בחברת c102



לראות את הים



"קחו סוף שבוע אחד לעצמכם ובקרו בסינטרה, אחד האזורים היפים בפורטוגל. אני משתדלת ללון ב-tivoli palacio de seteais, מלון חמישה כוכבים שנבנה במאה ה-18 כארמון. אין כמו לשבת על המרפסת, להביט החוצה ואפילו לראות את הים מבצבץ באופק. אחר כך אפשר לטייל בגנים היפים של המלון ולהרגיש את ההיסטוריה של המקום". אתר המלון: http://tiny.cc/h4a7d



גיא דנמן



מנהל מכירות של תחום האופנה בנייקי ישראל



לשבת מול האח



"בנסיעת עסקים לעיר פארו נתקלתי במסעדה casa do campo, הנמצאת באיזור אלמנסיל. למנה ראשונה הזמנתי מרק דגים סמיך בסגנון מקומי, למנה עיקרית פילה מיניון ולמנה אחרונה פרופיטרול ממולא שמנת עם רוטב שוקולד. בערבי הקיץ אפשר לשבת במרפסת מתחת לעץ התאנה ובימי החורף הקרים אפשר להתחמם מול אח מקסימה". http://tiny.cc/6xugs



אלומה קליין



מעצבת ובעלת המותג aluma



גותי ופורטוגלי



"אני ממליצה לבקר במנזר בטאליה (monasterio de batalha), שנמצא סמוך לעיירה הציורית הקרויה באותו שם, 80 ק"מ צפונית לליסבון. סגנון האדריכלות הייחודי של המנזר משלב מוטיבים גותיים עם מוטיבים בסגנון פורטוגלי. אף על פי שזהו אתר תיירות פופולרי, אני עדיין מוצאת בו מקום קסום ונדיר שמשפיע על האסתטיקה העיצובית שלי".



רונית פורת



מנכ"לית אוניל בנייה בע"מ



יוקרתי ומפנק



"מלון ביירו אלטו, ששוכן בליסבון בבניין היסטורי ששוחזר, נמצא בכיכר המרכזית לואיס דה קמיאוס. זהו מלון יוקרתי ומפנק, והאזור שוקק חיים ביום וגם בלילה. אני ממליצה להגיע למלון לעת שקיעה, לעלות לקומת הגג, לשבת בספות המפנקות וליהנות מכוס יין ומהנוף הקסום". bairroaltohotel.com