>> בעוד חודשיים או שלושה יעזוב שלמה תירוש (67), מנכ"ל חברת היצוא הממשלתית אגרקסקו, את משרדו ברחוב החשמונאים בתל אביב ויחזור למשקו במושב מסלול שבנגב, שם הוא שותף עם אחיו בבעלות על פרדס.
15 שנה כיהן תירוש בתפקיד, ולמרבית הדעות בהצלחה רבה. ממונופול ממשלתי בזבזני התייעלה אגרקסקו בתקופתו של תירוש והצליחה לשמור בשוק קשה ותחרותי על פלח שוק של 50% מהיצוא החקלאי. החברה אף חדרה לתחומים שבהם לא עסקה בעבר, כמו יצוא פרי הדר שהפכה בו לשחקן מרכזי. בתקופתו של תירוש גם עבר יותר מ-80% מהיצוא החקלאי של ישראל ליצוא בהובלה ימית בשתי אוניות קירור גדולות שחכרה החברה ובכך הוזלו עלויות ההובלה.
היו גם משברים. ב-2009 נאלצה החברה לבקש מבעליה להזרים לה 60 מיליון שקל בשל המשבר הכלכלי העולמי שפגע קשה ביצוא החקלאי, בכדי לעמוד בתשלומי האג"ח למשקיעים. המדינה התנתה את חלקה בהזרמה בכך שיבוטל "הסכם המייסדים" לפיו ניתנה זכות סירוב ראשונה לשותפים לרכוש את מניות החברה במחירי נומינלי של שנת 1556, השנה שבה נוסדה אגרסקוה. המשמעות היתה שאם המדינה תציע למכירה את מניותיה במכרז, רשאים תנובה והחקלאים לרכוש אותם במחיר אפס. החקלאים ותנובה סירבו לדרישה. החברה הצליחה להיחלץ מהמצוקה ולפרוע את התשלום הראשון למחזיקי האג"ח וביכולתה אומרים בחברה לפרוע גם את התשלום השני במועד הנקוב בתשקיף.
תירוש לא המתין שהחברה תיגרר על ידי רשות החברות לבית המשפט בניסיון לבטל את הסכם המייסדים. מחלוקת קשה, אם כי עניינית לפי גורמים בסביבתו של תירוש, עם מקורבו-ידידו שר החקלאות שלום שמחון בנושא הפרטת החברה - לא ניתנה לגישור והובילה לפרישתו.
שמחון הסכים, או נכנע, למתווה שגיבשה רשות החברות לפיו החקלאים, כספקי התוצרת, לא יוכלו להמשיך להחזיק בנתח ממניות אגרקסקו לאחר הפרטה ולא יורשו להגיש הצעות רכש במכרז, לא לחוד ולא בשיתוף תנובה. חורש ראה במתווה את הפקרת החקלאים בידי בעלי משפחות ההון הגדולות, שירכשו את החברה וינשלו את החקלאים מכל השפעה על יצוא תוצרתם. הוא החליט לא להיות באגרקסקו כשזה יקרה.
שמחון סבור כי אין מנוס מהפרטה כדי להעלות את החברה לפסי התנהלות עסקית מקובלת. הוא רואה בהכנסת משקיע אסטרטגי בינלאומי, שיזרים לחברה הון ויפתח בפניה מדפים גדולים נוספים ברשתות השיווק הבינלאומיות, מפתח ואף תנאי, לעליית מדרגה בהיקף היצוא החקלאי של ישראל.
חברה ממשלתית ללא השקעה ממשלתית
אגרקסקו היא אחת החברות הממשלתיות המוזרות שהוקמו בישראל. זאת מכיוון שבעלת השליטה בחברה, ממשלת ישראל (50%), לא השקיעה בה שקל אחד מאז הקמתה ב-1956. בעלי שליטה נוספים הם תנובה שקיבלה ב"הסכם המייסדים" 25% ממניות השליטה, ככל הנראה מפני הזהות בין בעליה אז (החקלאים) לבעלי מניות ההון באגרקסקו. יתרת השליטה נמסרה לחקלאים באמצעות מועצות הצמחים (19%) ומועצת הלול (6%). החקלאים המייצאים באמצעות החברה הם היחידים שהשקיעו בהון המניות שלה והם מחזיקים ביחד עם תנובה כ-97% מהון המניות.
אגרקסקו לא שונה בכך ממרבית החברות הממשלתית שהוקמו בראשית המדינה. מדובר בחברות שנועדו להעניק שירות למגזר החקלאי ולא לעשיית רווחים לבעליהן, ועל כן תקנון החברות הללו אינו מתיר להן לחלק דיווידנדים אלא החזרים בלבד מעודפי מזומנים שנותרו, אם נותרו, בקופותיהן לאחר כל עונה.
לחברה גם מבנה הון מסובך, המורכב מ-11 סוגי מניות, שעל פי מתווה ההפרטה ימוזגו כשלב ראשון במניות השליטה. אף שהמתווה הוסכם בממשלה כבר ב-2008, השלב הזה עדיין לא הסתיים, ככל הנראה בשל המחלוקת בנושא הסכם המייסדים. להערכת גורמים כלכליים במגזר החקלאי, לאחר המיזוג יחזיקו החקלאים ב-80% מהמניות והממשלה ותנובה ב-20% אך המתווה יחייב אותן להציע את המניות להפרטה במכרז.
תירוש, מנכ"ל בעל סגנון ריכוזי, שירד לפרטים הקטנים של ההתנהלות השוטפת, מזוהה אצל החקלאים עם אגרקסקו. מאז הודיע על פרישתו קיבל פניות רבות של חקלאים מהשטח לחזור בו מהחלטתו. בסביבתו מעריכים שהחלטתו היא סופית. ועדת איתור שבחר דירקטוריון החברה בראשות יו"ר הדירקטוריון יובל אורן, תחל בימים הקרובים באיתור מועמדים לתפקיד.
אגרקסקו נפרדת מהמנכ"ל שהפך אותה ממונופול ליצואנית תחרותית
מאת עמירם כהן
27.6.2010 / 6:48