התמוטטות ערכית של משרד האוצר

>> באחרונה פורסם כי משרד האוצר מציע לפטור חרדים משירות צבאי בצה"ל. האוצר מציג כמובן מטרה כלכלית - שילוב החרדים במעגל העבודה.

אמנם, אין זה כלל בטוח שאם יינתן פטור מוחלט לחרדים משירות צבאי הם אכן ישולבו בגיל ובחדווה במעגל העבודה. אנו כבר היטבנו לחנך אותם שאפשר לחיות טוב גם מקצבאות. אבל נניח שחלק מהם כן יצטרף למעגל העבודה. האם זה יכול להצדיק פטור מוחלט משירות בצה"ל? התשובה היא לא. אני רואה בזה התמוטטות ערכית של משרד האוצר, הבאה לידי ביטוי גם בתחומים אחרים. השיקול הכלכלי אינו יכול לעמוד תמיד מעל לתפישות ערכיות, שיש להן חשיבות עליונה לעתיד המדינה. מתן פטור מוחלט לחרדים משירות צבאי יהיה אחת מהעוולות החמורות ביותר בחברה הישראלית. מהלך זה ימוטט אותנו מבפנים.



מאז קום המדינה המערכת הפוליטית נמנעת מלהתמודד עם העניין מחמת שיקולי נוחות קצרי טווח. איך אפשר לומר לצעיר אחד - שא בעול השירות הצבאי, סכן חייך למען המדינה, בעוד שלצעיר אחר, שאף הוא תושב המדינה, אומרים: אנו מעניקים לך פטור מחובת השירות הצבאי שעליה נשען ביטחון המדינה.



אם פוטרים ציבור גדול משירות צבאי, מחלישים אף את היסוד המוסרי שעל בסיסו תובעים מצעירים וצעירות אחרים לקיים שירות זה. ואכן, מספר הצעירים שאינם רוצים לשרת בצה"ל גדל והולך בהתמדה. האוצר מסוגל לנקוט עמדה זו משום שהוא משולל תפישה ערכית. כנראה שהיעדר מנהיגות ערכית היא זו שמסבירה את המהלכים של משרד האוצר בתחומים אחרים.



בשלב זה מתנהלים הדיונים על העלאת השכר במגזר הציבורי. כל 1% תוספת שכר נאמדת בעלות של מיליארד שקל. לעומת זאת, שיפור רמת השכר בשירות הציבורי לאלה המשתכרים שכר מינימום, נאמד ב-1.5 מיליארד שקל בלבד. כאשר מועלה השכר בשיעור שווה לכולם נשמרת היחסיות ברמות השכר, וגם אלה ששכרם מעל לבינוני וגבוה נהנים ישירות מאותה העלאה. בסכומים מוחלטים, אלה שרמת שכרם גבוהה יותר מקבלים תוספות גבוהות יותר. בחלק מאותה הוצאה תקציבית אפשר היה לשפר את שכרם של אלה המקבלים שכר המינימום. אבל האוצר כמובן יאבד הזדמנות זו וייכנע לדרישות ההסתדרות. בסופו של דבר, סביר להניח שזה ייגמר בהעלאה כללית של 3%-4%.



גם המינוף המיתוגי של מס הכנסה שלילי נעדר תפישה ערכית. צמצום הפערים, שהוא יעד חברתי עליון, לא יושג באמצעות מס הכנסה שלילי. מס הכנסה שלילי הוא לא יותר מאשר מונח יפה של מתן קצבה לאדם עובד. אנו הופכים אנשים עובדים לנתמכי סעד ומעודדים את תרבות הקצבאות, במקום לעודד את תרבות העבודה. אסור לנו להפוך עובדים לנתמכי קצבאות סעד. בהעלאת שכר צנועה והפחתת מס ישיר אפשר להגדיל את ההכנסות נטו של העובדים הקיימים, במקום להמשיך ולהרחיב את תרבות הקצבאות.



בימים אלה אנו רוצים להפריט את נמלי ישראל. אל נופתע אם כתנאי לביצוע ההפרטה, אותם עובדי נמלים, שכבר משתכרים יותר מ-40 אלף שקל בחודש, יקבלו מענקים נוספים תמורת הסכמתם להפרטת רכוש שהוא בבעלות המדינה. וכל זאת בנוסף למענקים שכבר ניתנו בעבר. תפישת עבודה זו במשרד האוצר מדאיגה ביותר. אכן, הוא אמון על ביצועים כלכליים, אך מול שיקולים כלכליים קיימים גם ערכים בעלי חשיבות לאומית, שאף הם צריכים להתוות את כיוון המדיניות הכלכלית של ישראל.



הכותב הוא נשיא איגוד לשכות המסחר