מדוע הפיקוח על הבנקים לא דואג להוריד את העמלות

>> באפריל 2009 הכריזה הממונה על ההגבלים העסקיים כי התקיימו הסדרים כובלים בין חמשת הבנקים הגדולים שעניינם העברות מידע הנוגע לעמלות.

"למן ראשית שנות ה-90 עד תחילת חקירת הרשות בעניין, נהגו מומחים בתחום העמלות בחמשת הבנקים להעביר ביניהם מידע לגבי עמלות שנגבות בהווה וכן התנהלות עתידית בעניין עמלות. מידע זה, שכלל נתונים שאינם פומביים, נלקח בחשבון בעת שהבנקים קבעו את מדיניותם בתחום העמלות ואפשר יישור קו בנושא העמלות תוך פגיעה בהליך התחרותי בין הבנקים", מסרה הרשות. אפשר לחשוב שהפיקוח על הבנקים יתמוך בתיקון המצב, שכן על פי הצהרותיו מטרתו לשמור על "הוגנות ביחסי בנק-לקוח, תוך חתירה לרמת תחרות גבוהה". ואולם לא נראה שנעשה משהו נגד העמלות המופרזות של הבנקים.



בארה"ב, שבה קיימת תחרות בין-בנקאית עזה, מקבלים הלקוחות תמורת הפקדת אלפים ספורים של דולרים שירותים רבים בחינם: ניהול חשבון, צ'קים, כרטיס אשראי, תשלום חשבונות באינטרנט וצ'קים בנקאיים. אפשר לשער שכדי לשרוד, הבנקים הישראליים בניו יורק מציעים תנאים דומים. בישראל, תחרות כזאת אינה קיימת, ולכן הבנקים חולבים את הציבור בעמלות גבוהות על פעולות שגרתיות. ב-2009 היו הכנסות הבנקים מעמלות 13.5 מיליארד שקל, שהשתוו בערך לכל הוצאותיהם על שכר.



עמלה הבולטת בחוסר סבירותה ושאינה מקובלת בארה"ב, היא דמי ניהול ני"ע בשיעור של 0.6%-0.8% לשנה מערך ההשקעות. עמלה זו מגדילה לבנקים את ההכנסות ללא שום מאמץ או עלות כאשר הבורסה עולה. אין מודל כלכלי שיסביר את דמי "הניהול" הגבוהים האלה, משום שרישום ני"ע של הלקוח הם רשומת מחשב שעלותה זניחה. כדי לחלק את הוצאות מערכת המחשוב בין הלקוחות אפשר לגבות עמלה בסכום קבוע עבור חשבון ני"ע . אך מדוע העמלה תלויה בגודל החשבון? קשה למצוא הסבר כלכלי לעמלה זו, אך קל להסבירה באמצעות קנונייה - אף בלתי מפורשת - בין הבנקים לגבות עמלה גבוהה ובלתי סבירה, השווה כמעט בין כולם.



אז איך אפשר להסביר היעדר "חתירה לרמת תחרות גבוהה" על ידי הפיקוח על הבנקים? מדוע אין הפיקוח אוסר גביית עמלות שערורייתיות? אולי הכלכלנים שם נעדרו במקרה משיעורי הכלכלה על קרטלים ואוליגופולים והם לא מבינים מה קורה. אולי הם רוצים לשמור על יציבות הבנקים בכך שיאפשרו להם להשמין על חשבון הציבור. ההכנסות מעמלות אינן בהכרח משמינות את מאזני הבנקים, אלא את העובדים ואת מקבלי הדיווידנד. אולי בפיקוח על הבנקים חושבים על תעסוקה עתידית במערכת הבנקאות, שמעסיקה את רוב קודמיהם בתפקיד.



הכותב הוא פרופסור לפיננסים באוניברסיטת ניו יורק