פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הדלק יתייקר - כי זה הפתרון הקל

      באוצר שוקלים להעלות את המס על הבנזין בשקל ויותר לליטר - לא מפני שכך נכון או נבון לעשות, אלא כדי למלא את הקופה בכסף מיידי בלי לריב עם אף אחד - מירב ארלוזורוב מתדלקת

      מינואר 1998 ועד תחילת 2009, המס המוטל של הבנזין שאתם צורכים, שנקרא בלו, נשאר ללא שינוי. בתחילת 2009 התייקר הבלו לראשונה זה 11 שנה בסכום של 30 אגורות. בימים אלה שוקל משרד האוצר לייקר את הבלו בשנית, הפעם בסכומים ניכרים בהרבה.

      לפי מידע שהגיע ל-TheMarker, באוצר מתלבטים לגבי ייקור הבלו בסכומים של 150-80 אגורות. מאחר ששיעור הבלו כיום הוא 2.7 שקלים לליטר בנזין, מדובר בייקור של 30%-55% במס שאתם משלמים. אם כך יקרה, הרי שמרכיב הבלו במחיר הבנזין (בניכוי המע"מ) יזנק מ-50% ל-66%. ניחוש מושכל שלנו הוא שזה אכן מה שעומד לקרות. מחיר הבנזין שלכם, ואולי גם הסולר, עומד להתייקר בקרוב בשיעור ניכר של כשקל ויותר לליטר, כאשר המרכיב העיקרי במחיר אינו עלות הבנזין עצמו - אלא המיסוי עליו. כל זה הולך לקרות לא משום שכך נכון, נבון או מושכל לעשות, אלא רק משום שזה הכי קל.

      הכי קל לייקר את המיסוי על הדלק, משום שזה מס עקיף, המוטל על כולם, ואין לובי אמיתי נגדו - גם לא של חברות הדלק, ובצדק מבחינתן. חברות הדלק אינן מניחות כי ייקור המיסוי יפגע במכירות שלהן (כלומר יקטין את היקף הצריכה של בנזין בעקבות הקטנת היקף הנסועה בארץ) פשוט משום שכיום אין חלופה לשימוש בבנזין - אין מערכות תחבורה ציבורית משוכללות דיין כדי להסיט ביקושים מנסיעה ברכב פרטי לנסיעה בתחבורה ציבורית, לא במרכז ובוודאי שלא בפריפריה.

      לפיכך, ייקור הדלק משמעו הטלת מס על האזרח הנוסע במכוניתו הפרטית, ובעיקר על אזרחים בפריפריה. בפריפריה החלופות של התחבורה הציבורית הן הפחותות ביותר, ואילו השימוש ברכב הפרטי הוא הרב ביותר - משום שמרחקי הנסיעה מהבית, לעבודה, למרכז הקניות ולכל מקום אחר הם הגדולים ביותר. במצב הנוכחי, ייקור המס על הבנזין הוא מס רגרסיבי, הפוגע בעיקר בתושבי הפריפריה.

      לצד היותו מס רגרסיבי, ייקור הבלו על הבנזין אינו נחוץ גם מבחינת המדיניות. בהיעדר חלופות של תחבורה ציבורית, ייקור המס על הבנזין אינו תורם דבר לאיכות הסביבה בישראל. זה אינו מס ירוק, אף שהוא מתחזה לכזה, פשוט מאחר שהתשתית בישראל אינה תומכת בהשפעות הירוקות שלו.

      לא רוצים לריב

      גם בהשוואה בינלאומית, אין כל צורך בייקור המס על הבנזין. התחזקות השקל ביחס ליורו הפכה את מרכיב הבלו על הבנזין, הקבוע בסכום של 2.7 שקלים, לאחד הגבוהים בעולם. פולין, סלובקיה, צ'כיה והונגריה הן ארבע המדינות היחידות באיחוד האירופי שמרכיב הבלו אצלן יקר יותר. כל הארבע הן מדינות לא מפותחות, הממוקדות במדיניות של מסים עקיפים ולא מסים ישירים. כלומר, אלה הן מדינות לא רלוונטיות לצורכי השוואה לישראל. שאר מדינות אירופה ממסות את הדלק בשיעורים נמוכים בהרבה מאלה של ישראל.

      ייקור הבלו בעוד 1.5-0.8 שקלים, כפי ששוקלים כיום באוצר, יעמיד את שיעור הבלו בישראל הרחק מעל כל מדינה אחרת. אפשר היה להצדיק את הפיכתה של ישראל לשיאנית עולמית במיסוי הדלק לו מדובר היה במדיניות המקדמת חיסכון בדלק ותורמת לאיכות הסביבה, אך מאחר שכל זה אינו קורה, איזה טעם יש כך?

      הטעם ברור: זה קל. כל עשר אגורות של ייקור הבלו מזרימות לקופת המדינה 300 מיליון שקל. ייקור הבלו ב-80 עד 150 אגורות, לפיכך, יכניס לקופת המדינה סכום עצום של 4.5-2.4 מיליארד שקל בשנה. זה פתרון קסום, למי שמחפש דרך למלא את קופת המדינה בכסף מיידי. זהו בעיקר פתרון קסום למי שמחפש למלא את קופת המדינה בכסף מיידי מבלי לריב עם אף אחד בדרך.

      למשל, מי שמחפש איך לא לריב עם ההסתדרות על הפטור המיותר ממס לקרנות השתלמות; מי שמפחד לריב עם החקלאים ועם שופרסל ורבוע כחול על הפטור המיותר ממע"מ על פירות וירקות; מי שמעדיף לא להתעמת על הפטור ממע"מ לאילת, שחושש מפני הפרת ההבטחה של המשך ההפחתה במע"מ הכללי, ויותר מכל - מי שמפחד לריב עם ראש הממשלה. אותו ראש ממשלה שמתעקש לשמור על מתווה של הפחתת מסים ישירים - מס הכנסה ומס חברות - אף שברור כי המתווה הזה יוצר בור גדול בקופת המדינה.

      כמה גדול? כמה מההערכות הן שעד 2016 - אז יגיע מתווה הפחתת המסים של ראש הממשלה לשיאו - יחסרו 13 מיליארד שקל של הכנסות ממסים מדי שנה. 13 מיליארד שקל בשנה הם המון כסף, והם מחייבים פתרון אמיץ ויסודי. צריך למצוא במקום כלשהו את המקור שיחליף את 13 מיליארד השקלים החסרים, והמקור הזה צריך להיות גם גדול וגם עם צידוק כלכלי אמיתי. כל הפטורים שצוינו כאן גדולים ובעלי צידוק כלכלי, אבל הם מחייבים עימות. לכן משרד האוצר צפוי כנראה לפסוח עליהם.

      במקום זאת (עוד ניחוש מושכל שלנו), משרד האוצר יבחר בפתרון הקל, הגם שהוא נטול צידוק כלכלי - בדמות הבלו על הבנזין. 11 שנה עמד משרד האוצר בפרץ ונמנע מלייקר את הבלו, משום שהוא הבין שמדובר בפתרון קל אך רע. בשנתיים האחרונות הולך ופוחת הדור, והפתרון הקל עושה סימנים שהוא עומד לגבור על הכדאיות הכלכלית. מאכזב מאוד.