>> הדו"ח המקיף ביותר מאז ומעולם על תקציב מערכת הביטחון נכתב ב-2007 על ידי ועדת ברודט. הוועדה, בראשות מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, דוד ברודט, בחנה לעומק גם את צורכי מערכת הביטחון וגם את המגבלות התקציביות של המדינה, לפני שקבעה מה תהיה מסגרת התקציב של מערכת הביטחון לעשור של 2007-2017.
מערכת הביטחון הציגה בפני הוועדה צרכים של כ-150 מיליארד שקל לעשור, והוועדה אישרה תוספת תקציב של 95 מיליארד בלבד. היא קבעה כי 95 מיליארד שקל, ולא שקל אחד נוסף, הם המרב שישראל תהיה מסוגלת לשאת בו - ועדיין להמשיך ולצמוח, וגם להגיש שירות ציבורי סביר לאזרחיה בתחומים נוספים, כמו רווחה, חינוך ובריאות.
"סיכום דרישות הצבא גבוה במידה ניכרת מהתוספות המוצעות על ידי הוועדה. הוועדה אינה רואה אפשרות להיענות לדרישות אלה. מכאן ברור כי המענה לדרישות הענק של הצבא לא יוכל לבוא מתוספת תקציב, וכי יישאר פער משמעותי שיש לנהלו בצורה מושכלת", כתבה הוועדה. "בעת דיונים על תקציב הביטחון, הדרג המדיני חייב לדעת שידו של התקציב קצרה מלתת מענה מלא לאיומים, ולכן הוא נקרא להחליט מפורשות לא רק על ה'יש', אלא גם על ה'אין'".
הדיון על ה"אין" מונח כיום לפתחו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. הוא נדרש להחליט כמה כסף יוקצה למערכת הביטחון במסגרת תקציב המדינה ל-2011-2012, ובעיקר - כמה כסף לא יוקצה לה. נתניהו נדרש לקבל את ההחלטה תוך שהוא צריך להבין מהן ההשלכות הנגזרות ממנה.
ועדת ברודט טרחה ושירטטה את ה"אין" - משמע, הוועדה ציינה מפורשות מהן התוצאות העולות מכך שמערכת הביטחון אינה מקבלת מענה מלא לכל צרכיה. התוצאות הן הצורך בהתאמת גודל הצבא לתקציב האפשרי, שינוי של תפישות הביטחון של ישראל כך שיותאמו למציאות של תקציב מוגבל, לקיחת סיכונים מפורשים (ההדגשה היא של הוועדה), וכן מענים מדיניים. במלים אחרות, ועדת ברודט קראה לדרג המדיני לשאת באחריות על ההחלטות שלו. האחריות האחת היא שאין דרך להקטין את הצרכים הביטחוניים של ישראל בלי לפעול ל"מענה מדיני" - משמע, בלי לקחת סיכון מדיני ולחתור להסכמי שלום. האחריות השנייה היא שבהיעדר לקיחת הסיכון המדיני של חתירה להסכמי שלום, יצטרך הדרג המדיני להודות כי הוא משאיר את ישראל חשופה לאיומים ביטחוניים, ללא מענה מלא להם.
"די לתרבות הפסולה שלפיה חיים עם פערים (במענה לצרכים הביטחוניים, מ.א.) ללא לקיחת אחריות מצד אחד, ועם קיום סיכונים שלא הובאו בחשבון באופן מפורש, מצד שני", כתבה הוועדה. התרבות הפסולה הזו עומדת כיום למבחן בדיוני הממשלה על תקציב הביטחון - מאחר שמענה מדיני כנראה אינו נראה באופק, הרי שממשלה צריכה לתת מענה לסיכונים הביטחוניים המפורשים שהיא לוקחת על עצמה. בעין מפוקחת, הממשלה - ונתניהו בראשה - צריכה להגדיר את כל אותם איומים ביטחוניים שישראל לא תיערך לקראתם, פשוט משום שאין די כסף לכך.
באותה מידה, הממשלה צריכה להגדיר את כל האיומים הכלכליים העולים מתקציב הביטחון - משמע, כל אותם איומים ביטחוניים שניתן היה למצוא להם מענה, לו מערכת הביטחון היתה מפנה את המקורות לכך. לאחר שהגדירה כי מערכת הביטחון תצטרך להסתדר עם תוספת תקציב של 95 מיליארד שקל בעשור, הגדירה ועדת ברודט גם מהיכן יגיע הכסף הזה. 19 מיליארד שקל יגיעו מהאמריקאים (סיוע אמריקאי); 46 מיליארד שקל יגיעו מאזרחי ישראל (תקציב המדינה); ו-30 מיליארד שקל יגיעו מצה"ל עצמו - זהו סכום ההתייעלות שהצבא נדרש לה.
בינתיים, ה-30 מיליארד שקל הללו מבוששים לבוא. הצבא אמנם מדווח שהוא התייעל, או שהוא נמצא בתהליך ההתייעלות (על אף שחלפו שלוש שנים מאז פורסם דו"ח ברודט), אבל בפועל כמעט כל תוכניות ההתייעלות העיקריות שוועדת ברודט המליצה עליהן לא קרו. גיל הפרישה של אנשי הקבע לא עלה; קיצוץ במצבת כוח האדם ובעלויות כוח האדם בצה"ל ובמשרד הביטחון קרו באופן חלקי ביותר; קיצוץ בזכויות המשולמות לנכים ולמשפחות ההרוגים נמצא רק בשלב בחינה (ועדת גורן); וקיצור שירות החובה לבנים לא קרה.
צריך לומר את האמת: בדרך שבה מתנהל כיום צה"ל הוא חושף את ישראל לסיכונים לא מבוטלים. אם לא די בכך שהצבא נאלץ להישאר ללא מענה לאיומים ביטחוניים בסכום של כ-50 מיליארד שקל - הפער בין דרישות הצבא לסכומים שוועדת ברודט קצבה לו - הרי שכיום סכום האיומים שאין להם מענה גדל ל-80 מיליארד שקל, בשל מחדל הצבא להתייעל. זהו נתניהו שצריך לפעול להקטנת הסיכונים האלה, אחרת ה"אין" שלו עוד ייהפך להרבה יותר גדול מה"יש".
חובתו של נתניהו לדון ב"אין" ולא רק ב"יש"
מירב ארלוזורוב
30.6.2010 / 7:05