סלולרי או פצצת זמן?

ניו יורק טיימס



>> יום אחד יכול להיות שיתברר לנו שכל הטכנולוגיות המתקדמות שחשבנו שהן ברכה - מהורמונים שנשים בולעות כל חייהן ועד לטלפונים סלולריים מתוחכמים שמחכים בתור בלילה כדי להירכש - הן בעצם פצצות זמן.

כמו שהורים מספרים לילדיהם כיום, תאמינו או לא, שהיה זמן שבו אף אחד לא ידע שסיגריות ושיזוף לא טובים לבריאות, הילדים האלה עשויים לגדול ולספר לילדיהם יום אחד שתאמינו או לא, פעם לא ידעו כמה מסוכן להחזיק את הטלפון הסלולרי ליד הראש ולפטפט שעות.



איננו יודעים עדיין מהי ההשפעה הפיזית והפסיכולוגית של השתעבדותנו לטכנולוגיה. אנחנו רק יודעים שהטכנולוגיה היא סם ממכר. אנחנו חיים בענן, בשדה כוח, מפחדים כל כך להיות מנותקים ולצלול לעולם של שתיקה ודממה, שאפילו אם מדענים יאמרו לנו שמחשבים יגרמו לזרועותינו לנשור, אנחנו כנראה נמשיך להקליד.



סן פרנסיסקו נהפכה לעיר הראשונה בעולם שמאלצת על פי חוק קמעונאים של טלפונים סלולריים להציג נתוני רמות קרינה. מועצת המפקחים של העיר הצביעה 10 לעומת 1 בעד ההצעה. היחידי שהתנגד, הדמוקרט שון אלסברנד, אמר: "זה מדרון חלקלק. אני יכול למצוא בגוגל מחקר שאומר שיש בעיה עם הקפה בסטארבאקס".



דגמים שונים של סלולריים פולטים 0.6-1.2 ואט לקילוגרם רקמות גוף - זוהי המגבלה החוקית. כמות אנרגיית הקרינה המשודרת בתדרי rf הנבלעת בגוף ובמוח נמדדת ביחידה שנקראת sar (specific absorption rate).



"הילדים פשוט דבוקים לטלפונים שלהם", אמר לי גאווין ניוסאם, ראש עיריית סן פרנסיסקו. "ובכנות, כשאשתי היתה בהיריון היא דיברה נון-סטופ. אז בדקתי כמה מחקרים והתחלתי להתעמק. ואז גיליתי שחברות שמייצרות טלפונים סלולריים מחויבות על פי חוק לחשוף את נתוני הקרינה בפני הממשל הפדרלי, וכי הנתון נמצא עמוק בתור אתרי האינטרנט שלהן".



למה שלא נבליט את הנתון, חשב ניוסאם, אם נזהיר את הלקוחות כבר בחנויות, ונכתוב את רמות ה-sar באותו גודל גופן כמו מחירו של הטלפון? היועצים שלו נבהלו. הם רגילים שהוא נוהג להפגין עמדות נועזות בלי לחשב את הנזק הפוטנציאלי - כמו במקרה של נישואים חד-מיניים. הם אמרו לו להתמקד ביצירת מקומות עבודה ובכלכלה.



"הם אמרו לי, 'שוב אתה מתחיל. כולם יצחקו עליך. זה יהיה קרקס'", ניוסאם נזכר. ואולם הוא רק ליטף את ראשה של בתו התינוקת והמשיך לקרוא את המחקרים על פגיעותם לקרינה של ילדים, שלהם גולגלות פחות עבות, ולא נכנע.



מחקר שוודי עקב במשך עשר שנים אחר אנשים צעירים שהחלו להשתמש בטלפונים סלולריים בגיל העשרה, וגילה ששכיחות הגידולים במוח זינקה אצלם ב-400%. אבל כפי שציין נתניאל ריץ' במגזין "הרפר'ס" באחרונה, מחקרים על הפוטנציאל הקרצינוגני (גורם מסרטן) של טלפונים סלולריים סותרים זה את זה, כולל אלה העוסקים בילדים.



כשניוסאם הציע את החוק, שדולות חברות הטלקום יצאו לקרב, וכמוהן גם בעלי בתי המלונות בעיר, שחששו לאבד את לקוחותיהם העסקיים. שדולות מוושינגטון הבהירו לו שהם ישתמשו ב"נשק גרעיני" נגדו, וייפלו עליו "כמו קיר לבנים".



"הם הוציאו על זה כסף כאילו הם שדולת הטבק או הנפט. החבר'ה האלה מוושינגטון לא מכירים אותי, כי היתה לזה השפעה הפוכה בדיוק. שיתביישו להם, לאיים על העיר. איזה קוצר ראייה נוראי לגבי המותגים שלהם", אמר ניוסאם.



חודשים לפני שהחוק התקבל, הוא הקריא לי קטע ממכתב שחברת המלונות מאריוט שלחה לו: "ctia, ארגון הסלולר, שמתוכנן לערוך כנס גדול בעיר באוקטובר 2010, כבר פנה אלינו באיום לביטול האירוע אם החקיקה תתקבל. הם אמרו לנו גם שהם בקשר עם אפל, סיסקו, אורקל וחברות אחרות בתעשייה, והציעו להן שלא יערכו ארועים בעירך, מאותה סיבה".



ואכן, כשהחוק התקבל ביום שלישי שעבר, ctia פירסמה הודעה מתבכיינת, שלפיה לאחר 2010 היא תעביר את תערוכת הסתיו השנתית שלה, הנמשכת שלושה ימים וכוללת 68 אלף מבקרים וכן מציגים ועסקים בשווי 80 מיליון דולר, לעיר אחרת.



"מאחר שהחוק שלנו מאוד עדין", אמר ניוסאם, "זה עדיין מעורר את השאלה, מדוע הם עבדו כל כך קשה והוציאו כל כך הרבה כסף כדי להרוג אותו? התגובה שלהם רק עוררה בי עוד יותר חשש. זה כמו חברת bp. האם אין זה מתפקידם להגן על בעלי המניות הגלובליים שלהם?"



ניוסאם כנראה קצת תמים לגבי חוצפתם של התאגידים הגדולים. עליהם לשלוח לראש העיר בקבוק של יין טוב מקליפורניה על כך שאיכפת לו אם המוח של ילדיהם יטוגן, ולא להדאיג אותו באיומים פוליטיים. אבל הוא מוכן לקבל על עצמו את הסיכון ומודה בהתמכרות משלו. "אני אוהב את האייפון שלי", אמר ניוסאם בעליזות.