>> עשרות עובדי המינהל והמזכירויות בבתי המשפט, שגדשו ביום ראשון השבוע את אולמה של נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, עליה פוגל, יצאו מרוצים מהדיון הארוך שניהלה השופטת בתביעה שהגישה נגדם המדינה. התביעה נסבה על השביתה שבה פתחו עובדי המינהל בשבוע שעבר, בגיבוי ההסתדרות,המשתקת את פתיחת התיקים החדשים והטיפול בתיקים קיימים, ומשבשת מדי יום באופן חריף את יכולת התפקוד של בתי המשפט בישראל.
המדינה טענה בפנייתה לבית הדין שהשביתה אינה חוקית, מכיוון שבפברואר האחרון הוציא בית הדין צו זמני נגד קיומה, בנימוק שכל עוד מתנהל משא ומתן בינה לבין נציגי העובדים בנוגע לדרישותיהם הכספיות, אין לשבש את מערכת בתי המשפט, תוך גרימת סבל לציבור. ואולם הפעם העדיפה השופטת פוגל לא להתרשם מנזקי השביתה, אלא דווקא מצדקת מאבקם של 1,800 עובדי המינהל (פקידים, עובדי המזכירויות, פקידי העזר של השופטים, עובדי התחזוקה והבינוי) וקבעה כי המדינה עצמה לא קיימה את אותו צו, מכיוון שלא נכנסה להידברות עם נציגי העובדים על דרישותיהם הכספיות, ולפיכך יש לעובדים זכות לגיטימית לשבות.
השביתה של עובדי המינהל והמזכירויות בבתי המשפט היא רק אחד מארבעה מוקדי מאבק המטלטלים כרגע את מערכת המשפט בישראל. בנוסף לעובדי המינהל והמזכירויות, גם 600 העוזרים המשפטיים של השופטים מנהלים בימים אלה מאבק לשיפור תנאי העסקתם, 850 פרקליטי המדינה שבמשרד המשפטים ו-550 עובדי רשות האכיפה והגבייה (ההוצאה לפועל לשעבר). שתי הקבוצות הראשונות נאבקות על שיפור תנאי העסקתן מול הנהלת בתי המשפט, והשאר נאבקים מול משרד המשפטים.
אף שהקבוצות השונות אינן קשורות זו בזו, כל מאבק שמנהלת אחת מהן, ובעיקר כל הישג שבא בסופו של המאבק, מתסיס את הקבוצה האחרת ומרבה מהומה במערכת המשפט.
איש מקרב כל אחת מהקבוצות המנהלות את מלחמתן לא מודה בכך בפה מלא, אך זרע הפורענות לזעזועים ביחסי העבודה במערכת המשפט נטמן על ידי ההישג שנחלו קלדניות בתי המשפט במאבקן לשיפור שכרן. אחרי שבסוף 2009 שבתו כמה שבועות, הצליחו הקלדניות להגדיל את שכרן ב-1,000 שקל, בצירוף תנאים סוציאליים נאים. הישגן של הקלדניות היה "אור ירוק" לתחילת מאבקם של עובדי רשות האכיפה והגבייה, ומשם המשיך כדור השלג להתגלגל למאבקים נוספים.
האם יש סיבה או גורם אחראי להתפרצות כל כך הרבה מאבקים במערכת המשפט בעת ובעונה אחת? לדעת שופט בית המשפט המחוזי בדימוס שלי טימן, יש שתי סיבות עיקריות למצב: האחת חיצונית למערכת, והשנייה פנימית. החיצונית היא היעדר תקציבים מספיקים למערכת המשפט, שבה אשמים לדעתו משרד האוצר וראשי הממשלה.
לדברי טימן, "מערכת אכיפת החוק היא מערכת מאוד לא פופולרית בנושא שכר, היא לא מתוגמלת בתקציב המדינה ואיננה נחשבת. אם היא היתה פופולרית, ואם זה היה משרת את השרים, אז מזמן היו מגדילים את תקני השופטים, בניית בתי המשפט היתה מהירה יותר והיו מגדילים את התקנים של הפרקליטות, שגם הם קורסים תחת הנטל. אבל סומכים על הנאמנות של העובדים ועל כך שהמערכת עובדת ממילא, ולכן היא לא מקבלת תקציבים ראויים. מטבע הדברים אנשים בה נהיים ממורמרים, גם משום שהם לא מקבלים תמורה הולמת לעבודתם וגם משום שהם כורעים תחת הנטל".
לדברי טימן, הסיבה הפנימית היא "התנהלות בלתי מקצועית של העומדים בצמתים מנהליים במערכת המשפט. ראשי המערכות, הנהלת בתי המשפט, נשיאי בתי המשפט, מזכירים ראשיים, וכן פרקליט המדינה - ועד לרמה של פרקליטי המחוזות והמנהלים - מתייחסים לעובדים בצורה לא מקצועית. אין דאגה לפרט במערכת המשפט, הכל הולך בצורת הנחיות, הוראות, איומים, סטטיסטיקות, כיבוי שריפות, והצד של תנאי השרות ושל שימת הלב לעובד הישיר, כל הצד האנושי חסר.
"ענייני הפרט אינם בראש מעייני האנשים האלה. יש אנשים שיושבים שנים במערכת רק משום שהתקדמו בסולם השיפוט או הפקידות או הפרקליטות, אבל הם לא מתאימים לנהל כוח אדם. אפשר היה להרגיע את העובדים ולנהוג איתם אחרת, לשפר תנאים בצורה אחרת, אך הדבר לא נעשה בשל חוסר מקצועיות ויחס לא אוהד לעובדים".
ראש האגף להתארגנות עובדים בהסתדרות, עו"ד שי תקן, טוען גם הוא שהנהלת בתי המשפט מגלה "חוסר אונים בהתמודדות בזירת יחסי העבודה". לדבריו, לגיטימי שיש חילוקי דעות בין העובדים לבין ההנהלה, אך עצם העובדה שבתום חודשים ארוכים של סכסוך עבודה, המחלוקות לא נפתרות והמערכת סובלת משיבושי עבודה, מעידה על כך שההנהלה אינה מסוגלת לפתור את הבעיה.
תגובת דוברת מערכת בתי המשפט: "מקורם של סכסוכי העבודה במערכת בתי המשפט אינם עוסקים, בעיקרם, במערכת היחסים שבין העובדים וההנהלה, אלא בעניינים הנוגעים לתחום האחריות של משרד האוצר ונציבות שרות המדינה. לפיכך, הטענה לפיה סכסוכים אלו קשורים לגורמים שונים במערכת הינה טענה מופרכת".
מאבק עובדי המינהל בבתי המשפט
יו"ר ועד העובדים: "אני משתכר פחות מ-6,000 שקל אחרי 25 שנות ותק"
>> הקבוצה הגדולה ביותר מבין הקבוצות הנאבקות כיום, הם 1,800 עובדי מינהל המזכירויות של בית המשפט. עובדים אלה, שפתחו בשביתה כבר לפני שמונה ימים, דורשים להעביר כמה מאות מהם המועסקים במשרה חלקית, בעיקר נשים, למשרה מלאה. בנוסף, הם דורשים לקבל תגמול כספי על עבודתם הנוספת בשל השינויים הטכנולוגיים שהוכנסו למערכת בתי המשפט, ולהגדיל את שכרם הנמוך של מזכירי בתי המשפט .
"השכר הממוצע, ללא שעות נוספות, של עובדי בתי המשפט הוא 4,250 שקל", אומר יו"ר ועד עובדי בתי המשפט, דני חסון. "אני ממלא תפקיד של מרכז בכיר ומשתכר פחות מ-6,000 שקל אחרי 25 שנות ותק".
מנהל בתי המשפט לשעבר, השופט דן ארבל, סבור כי הסיבה האמיתית לסכסוך הוא מתח טבעי הקיים בין עובדי המינהל לשופטים. "עובדי המינהל, שרובם משתכרים מעט מעל שכר המינימום, מסתכלים על שכר השופטים ועיניהם כלות. אמנם בשנים האחרונות פער השכר בינם לבין השופטים הצטמצם מעט, מכיוון שהשופטים עברו מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת בקרנות המחייבת הפרשה מהשכר, אבל עדיין עובדים אלה מרגישים שהם בתחתית של עובדי המדינה. בנוסף, הם פוחדים מהמיחשוב שהולך ומשתלט על כל ההליכים בבתי המשפט. הם חוששים שבעתיד הקרוב לא יהיה כמעט צורך בשירותיהם, דבר שיוביל לפיטורים של רבים מהעובדים".
בכיר בהנהלת בתי המשפט מודה שמצבם של עובדי המינהל הורע בשנים האחרונות, אך מטיל את האחריות לתיקון המצב על האוצר. "בעוד שכלל עובדי המדינה התקדמו בשכרם, עובדי המינהל נותרו בדרגות הנמוכות. הנהלת בתי המשפט אינה עצמאית להעניק תוספות שכר לעובדים. זה בסמכות האוצר. עובדי המינהל דורשים תוספת של 500-1,000 שקל. הצלחת המאבק של הקלדניות מפיחה רוח במפרשיהם. נראה עכשיו את האוצר מתכחש לדרישות, אחרי שנענה לתביעות של הקלדניות. שלא כמו יתר הסכסוכים במערכת המשפטית, השביתה של עובדי המינהל גרמה עד כה נזק ממשי לציבור".
לדבריו, "בימים האחרונים חשבנו לנקוט צעד של השבתת מגן, כלומר לסגור את שערי בתי המשפט עד יעבור זעם. אם תימשך ההידרדרות, נממש זאת".
מאבק העוזרים המשפטיים
"מדוע שעוזר משפטי לא יישאר בעבודה 20 או 30 שנה, כמו יתר העובדים?"
>> קבוצה נוספת של עובדים שכבר החלה במאבק, שכלל בשבועות האחרונים גם הפגנות ושביתות, הם 600 העוזרים המשפטיים (עוזרי השופטים). מדובר במשפטנים צעירים הצמודים לשופטים ברוב שעות היום. תפקידם כולל סיוע בהכנת תיקים לדיון, הכנת טיוטות לכתיבת פסקי דין, כתיבת התרשמות מההליך המשפטי והכנת חוות דעת על התיק.
מתחילת 2010 מנהלים העוזרים המשפטיים משא ומתן עם הנהלת בתי המשפט על שיפור תנאי העסקתם, אלא שבאפריל עלו המגעים על שרטון, ומאז הדיונים מקרטעים. רוב העוזרים המשפטיים הצטרפו להסתדרות והם מקבלים סיוע מיו"ר אגף ההתארגנות שלה, עו"ד שי תקן.
העוזרים המשפטיים דורשים להשוות את תנאי ההעסקה שלהם לאלה של העובדים הקבועים במערכת המשפט. הם רוצים להפסיק את המצב שבו הם מועסקים ארבע-שש שנים בלבד ולאחר מכן הם נאלצים לעזוב את מערכת המשפט. באחרונה הגמיש משרד האוצר את עמדתו, ומוכן לכך שהם יועסקו במערכת המשפטית שמונה שנים וכי יחול עליהם הסכם קיבוצי. אך רון דינור, חבר ועד העוזרים המשפטיים, המועסק בבית הדין לעבודה בתל אביב, אינו מסתפק בפתרון זה. "מדוע שעוזר משפטי לא יישאר בעבודה 20 או 30 שנה, כמו יתר העובדים, אם הוא מוכשר"? דינור חושש שאם תקופת העסקה של שמונה שנים תעוגן בהסכם הקיבוצי, קשה יהיה בעתיד להאריך את התקופה מעבד לכך.
"העסקתם של עוזרי השופטים במשך ארבע-שש שנים, מעידה על חשיבה לא נכונה", אומר מנהל בתי המשפט לשעבר, השופט דן ארבל. "כשאדם בא למקום עבודה למשך שנים אחדות בלבד, הוא אינו משקיע באמת בעבודתו ואינו נאמן לה עד הסוף. אחרי שנתיים בתפקיד הוא כבר מתכנן לעצמו את הקריירה הבאה. הנכון הוא שכל אחד מעוזרי השופטים לא יהיה צמוד בעבודתו לשופט ספציפי, אלא העוזרים כולם יבצעו את עבודתם עבור ?פול' של שופטים וכן במזכירות. כך הם יוכלו להתקדם לתפקידם שונים, כגון מנהלי מחוזות של מערכת בתי המשפט ואז לא תהיה סיבה שלא להעסיקם לכל ימי חייהם, כמו עובדים רגילים".
בכיר בהנהלת בתי המשפט טוען ש"קיים סיכוי טוב למציאת פשרה בסכסוך של עוזרי השופטים", ולפיה מי שסיים תקופת עבודה בת שמונה שנים אצל שופט מסוים, יוכל אחרי תקופה זו להמשיך את עבודתו אצל שופט אחר.
מאבק הפרקליטים במשרד המשפטים
"ללא הגדלה משמעותית של שכרנו, פרקליטים טובים ינטשו את המערכת לטובת משרדי עריכת דין פרטיים"
>> 850 הפרקליטים במשרד המשפטים, המאיישים את הפרקליטויות השונות של המדינה, מחממים באחרונה את המנועים לקראת החרפת מאבקם. לאחר כעשור של שקט תעשייתי, קיים באפריל ארגון הפרקליטים, בראשות בועז גולדברג, כנס חירום בתל אביב, שבו קבלו המשתתפים על השחיקה בשכרם, לטענתם. מאות פרקליטים מילאו את האולם, למרות שפרקליט המדינה משה לדור, נשיא לשכת עורכי הדין, יורי גיא רון והנהלת בתי המשפט ניסו להניא את הפרקליטים מלהגיע לכנס. לדברי המשתתפים, הם החליטו "לצאת למאבק, גם אם יהיה מר, עד למילוי דרישותינו".
גולדברג, 41, עו"ד בפרקליטות מחוז חיפה, אומר שאחת הדרישות של הפרקליטים היא פיצוי עבור השחיקה הריאלית בשכר הפרקליטים בעשור האחרון, לעומת השכר בכלל המגזר הציבורי, שאליו הפרקליטים משתייכים. גולדברג נמנע מלנקוב בשיעור התוספת שארגונו דורש, אך אפשר להבין את הכיוון שאליו הוא חותר כאשר הוא מציין שהרופאים זכו בתוספת שכר של 24.5%. "ללא הגדלה משמעותית של שכרנו, פרקליטים טובים ינטשו את המערכת לטובת משרדי עריכת דין פרטיים", הוא מזהיר.
דרישה שנייה של ארגון הפרקליטים היא להפסיק את "התופעה התמוהה", לדברי גולדברג, לפיה פרקליטים בעלי כישורים מתמנים לתפקידי ניהול בפרקליטות המדינה, אך אינם מקבלים תמורה כספית עבור קידומם.
דרישה שלישית של הפרקליטים היא לקדם פרקליטים לתפקידים בכירים בלי תלות במכרזים, פרט למקרים מיוחדים. "כנגד זה אנו מציעים למשרד האוצר גמישות ניהולית, שתתן לו את האפשרות למנות מנהלים לפי ראות עיניו, אך לא תאפשר פיטורים וניוד עובדים חד-צדדיים".
דרישה נוספת היא לשפר את מצב הפרקליטים הצעירים, שאינם זכאים לאחזקת טלפון נייד על חשבון המעסיק. "אין סיבה שפרקליט צעיר היושב בבית המשפט, יתקשר לבוס שלו ממכשירו הפרטי", טוען גולדברג. "וגם אין הצדקה לכך שהפרקליטים יגיעו לדיונים בלא שזכו להחזר הוצאות רכב. כיום הפרקליטים הצעירים מסבסדים את המדינה".
"אנחנו נקרעים בין היותנו נאמנים ללקוח שלנו, היא המדינה, לבין הצורך לצאת למאבק, שעשוי להגיע לכדי שביתה", אומר גולדברג. "אפילו לאחר שהכרזנו על סכסוך עבודה לפני ארבע שנים, המשכנו לשבת בשקט, בשל אופיו הרגיש של העיסוק שלנו. אך איננו יכולים להתחייב שכך נמשיך גם להבא".
דובר משרד המשפטים מסר בשם מרכז שירותי ניהול של הפרקליטות: "הנהלת הפרקליטות פועלת בשיתוף הנהלת משרד המשפטים מול משרד האוצר ונציבות שרות המדינה, לסיום הסכסוך ולמציאת פתרון ארוך טווח שיאפשר התקדמות בתהליכים ניהוליים קריטיים".
מאבק עובדי ההוצאה לפועל
"יש לשים קץ לביזיון של שכר עובדי רשות האכיפה"
>> "עיני לא צרה בהישגי הקלדניות. להיפך. אך לא ייתכן שאנו, המועסקים באותן דרגות כמו הקלדניות, לא נקבל את אותם תנאים", חוזר ומצהיר יו"ר ועד עובדי רשות האכיפה, אלי אלבז. "העבודה שאנו מבצעים, הכוללת עיקולים בבתים תוך סיכון פיסי, אינה פחות קשה מזו של הקלדניות, ואף מורכבת יותר. אם נשב בחיבוק ידיים, פירוש הדבר הוא ריסוק מעמדנו. אנו דורשים להשוות את תנאי ההעסקה שלנו לאלה של הקלדניות".
לדבריו, שכר היסוד של עובדי רשות האכיפה והגבייה הוא 3,000 שקל, "וזה ביזיון שיש לשים לו קץ". הדרישה העיקרית של אלבז היא למענק חד פעמי לעובדי הרשות, בסך 30 אלף שקל, לא פחות. דרישה נוספת שלו היא לעצור מיד את התופעה של העסקת עובדים חיצוניים ברשות (מיקור חוץ) ולפצות כספית את העובדים המועסקים בשש לשכות קטנות של הרשות העומדות להתמזג לתוך לשכות ביישובים גדולים, במסגרת הרפורמה ברשות.
מאבקם של עובדי רשות האכיפה והגבייה החל, שלא במקרה, מיד עם סיומו של מאבק הקלדניות, בסוף 2009. ההסתדרות נענתה לדרישת הוועד והכריזה על סכסוך עבודה. מאז לא מתנהל מו"מ של ממש, אלא פגישות ספורדיות בין אנשי יחידת הממונה על השכר באוצר לבין יו"ר הסתדרות עובדי המדינה, אריאל יעקובי.
עובדי הרשות שבתו בחודשים האחרונים כמה פעמים - בחלק מהמקרים שלא על דעת ההסתדרות, שהורתה להם לשוב מיד לעבודה - במחאה על היעדר הסכם קיבוצי שייתן מענה לתביעותיהם. "לא נוותר. אנו עושים מלאכה מורכבת הקשורה בין היתר לביצוע עיקולים בבתים וגביית חובות. חלקנו נתונים לעתים לאיומים. אין סיבה שנישאר מאחור בכל הנוגע לשכרנו", אומרים בוועד.
תגובת מנכ"ל רשות האכיפה והגביה, דוד מדיוני: "סיכמתי עם הממונה על השכר באוצר, אילן לוין, שתוספת השכר שיקבלו עובדי המינהל בבתי המשפט, תשולם גם לעובדי הרשות. במקביל, ועדת החוקה של הכנסת עוקבת אחר הרפורמה ברשות האכיפה והיא זו שתמליץ בפני משרד האוצר על דרכי התגמול לעובדי הרשות המועסקים בלשכות הצפויות להיסגר עקב מיזוגן עם לשכות גדולות. אנו נאמץ את המלצותיה ככל שיהיו ובכך, אני מקווה, נסיים את הסכסוך עם העובדים".
"העובדים מסתכלים על שכר השופטים - ועיניהם כלות"
מאת חיים ביאור
30.6.2010 / 7:05