רפורמת הניידות מקרטעת

>> מדוע לקוחות מסכימים לשלם דמי ניהול גבוהים? יש לכך תשובה פשוטה: אינרציה וקשיי ניידות.

רפורמת הניידות שיזם משרד האוצר, המאפשרת לחוסכים לנדוד בין החברות והמוצרים הפנסיוניים, די מקרטעת לעת עתה. בהיעדר מסלקה פנסיונית שאמורה להפוך את מעבר הכספים בין החברות לפשוט ומהיר, תהליך הניוד נהפך למסורבל ומחסל חלק גדול מהפוטנציאל שלו.



למרבה ההפתעה, האוצר עצמו תרם לבעיה לא מעט. תקנת המפקח על הביטוח שנולדה בזמן המשבר, ושלפיה משך העברת הכספים יוארך משבעה ל-20 יום, כדי לתת לגופים המנהלים זמן לפתות את הלקוחות להישאר, שיבשה את יישום הרפורמה. "צריך שתהיה יכולת ניוד בגמל כמו שיש בקרנות נאמנות - מהיום למחר עם שיערוך נכסים יומי", אומר מנהל גמל בבית השקעות ידוע. "זו ועדת בכר האמיתית".



בשוק מצביעים גם על הייעוץ הפנסיוני הבנקאי ככזה שחוטא למטרה שלשמה הוקם. האחרון היה אמור להניע את רפורמת הניוד ולאזן את לחצי השיווק שמפעילים הסוכנים, באמצעות מכלול שיקולים אובייקטיביים וללא פניות.



"רוב הבנקים נותנים הוראת החזק ללקוח שבא להתייעץ, ובזה נגמר הסיפור", מסבירים בשוק. "אם הבנקים מתפעלים קופה מסוימת ומישהו רוצה לעזוב, הם עושים לו בעיות. יש אינטרס להשאיר את הכסף בקופות שמתופעלות על ידם. וכך, מה שהיועץ עושה זה מעביר את הלקוח לקופה אחרת של אותו יצרן. בדרך זו הוא גם כאילו נתן ייעוץ וגם משאיר את הכסף באותו בנק".