"איש ראוי שהולך למשרה במקום בלתי אפשרי"

ד"ר אמיר גילת ייאלץ לשכנע את ועדת שפניץ, המאשרת מינויים בשירות הציבורי, כי יש לו "כישורים יתרים" לפני שיאושר מינויו הצפוי ליו"ר רשות השידור. זאת, בשל זיקתו האישית לראש הממשלה, בנימין נתניהו, המופקד כיום על הרשות. לפני כמה חודשים אמרה יו"ר הוועדה, טנה שפניץ, כי לגילת יש זיקה אישית לנתניהו וכי למשרת יו"ר הרשות דרוש מועמד בעל ניסיון ניהולי בביצוע רפורמות. בכנסת מעריכים בסופו של דבר ייתכן כי ועדת שפניץ תקשה על מינויו של גילת ליו"ר.

ב-2005 שימש גילת יועץ התקשורת של נתניהו, בעת שזה כיהן כשר האוצר. שלשום החליט נתניהו לא למנות לתפקיד יו"ר הרשות את ניצב בדימוס יעקב בורובסקי, שהיה מועמדו לתפקיד - אלא את גילת. כפי שנחשף ב-themarker, כבר בנובמבר 2009 ביקשו מקורבי נתניהו למנות את גילת לתפקיד, למרות החלטתו של השר יולי אדלשטיין, שהיה ממונה אז על הרשות, למנות את אמנון דיק. כדי שיוכל להוציא לפועל את ההחלטה, על נתניהו למנות תחילה את גילת כחבר במליאת רשות השידור - שאמורה לבחור בו כיו"ר.

תנועת אומ"ץ מתחה ביקורת על הכוונה למנות את גילת וטענה כי "הוא אינו יכול לשמש בתפקיד זה - הן משום ששימש דוברו של נתניהו ויש לו היכרות אישית עמו, והן משום שהוא חסר הכישורים הניהוליים הנדרשים לתפקיד רם דרג מעין זה".

רשות השידור פועלת בלא יו"ר קבוע מאז התפטרותו של היו"ר הקודם, משה גביש, ביוני 2009. גילת, אם יתמנה לתפקיד, יצטרך להתמודד עם הרפורמה ברשות השידור שעדיין נמצאת בהליכי משא ומתן עם העובדים, ובמסגרתה אמורים לפרוש כ-700 מ-1,900 עובדי הרשות. גילת סירב להתייחס למועמדותו לתפקיד, ואמר בתגובה כי "אני מועמד להיות חבר במליאת רשות השידור ואשמח לתרום מניסיוני לקידום השידור הציבורי".

גילת, 47, משמש כיום דובר אוניברסיטת חיפה. הוא מתגורר בזכרון יעקב, נשוי ואב לשניים. הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ולימודי אפריקה מהאוניברסיטה העברית, ותואר שני במזרחנות ומדעי המדינה מאוניברסיטת חיפה. בסמוך לתקופה שבה מונה לשמש יועצו של נתניהו הגיש את עבודת הדוקטורט שלו, בתחום התקשורת, באוניברסיטת חיפה.

הוא שימש יועץ לנתניהו בתקופה שבה הופנו כלפי שר האוצר דאז חצי ביקורות מכל עבר בעקבות המהלכים הכלכליים שהוביל, והתנהלותו כשאריאל שרון יזם את מהלך ההתנתקות. בעקבות ההתנתקות החליט נתניהו להתפטר וגילת המשיך ללוות אותו במשך תקופה קצרה לאחר מכן.

אלי יוסף, לשעבר דובר משרד האוצר, נפגש עם אמיר גילת כשנתניהו מינה אותו ליועץ התקשורת האישי שלו לפני כשש שנים. תוך זמן קצר נוצרו ביניהם יחסי עבודה הדוקים. לדברי יוסף, לגילת אין רקע פוליטי וכיועץ התקשורת של נתניהו, הוא גם לא עסק בנושאים פוליטיים. לדבריו, גילת צלל לתוך תחום המקצועי ותוך זמן קצר השתלט עליו. יוסף מעיד כי גילת הוא מקצוען בתחום התקשורת. "הוא לא איש של מניפולציות או אינטריגות, הוא איש עבודה, שמכבד את מנהליו ובאותה מידה את הכפופים לו. הוא מבין את חשיבות השידור הציבורי", אומר יוסף. "גילת יעשה הכל, אם ימונה, להצלת השידור הציבורי".

גילת מכיר את המאבקים למען רפורמה ברשות השידור מקרוב: אחד מהמאבקים הציבוריים של נתניהו כשר אוצר היה הניסיון להבריא את רשות השידור. נתניהו נקלע אז למאבק מול ועד עובדי הרשות, וגם לכמה התנגשויות עם שר התמ"ת באותה תקופה, אהוד אולמרט. באחת התגובות ששלח גילת לתקשורת ב-2005 כתב: "נתניהו נחוש בדעתו להמשיך בתהליכי הבראתה של רשות השידור. שום איומים לא ימנעו ממנו להקפיד על שקיפות ומינהל תקין של כספי ציבור משלמי האגרה".

במשך שנים רבות שימש גילת כתב מעריב בחיפה, ובהמשך מונה לראש מערכת העיתון בצפון. בין השאר הוא נחשב מומחה לענייני ערביי ישראל. במקביל נמנה על מקימי מהדורת החדשות המקומית בכבלים, וערך והגיש במשך עשר שנים את "עדשה מקומית", מהדורת החדשות של הטלוויזיה בכבלים בחיפה, אז מת"ב.

"אני יכול להגיד רק דברים טובים, הוא היה כתב מצוין", אומר קולגה שהכיר את גילת בתקופתו ב"מעריב", "הוא היה מסוג הכתבים שעורכים רוצים שיהיו עוד כמוהו. איש מקצוע מנוסה, שנחשב נעים הליכות ויודע לא להיכנס לחיכוכים".

"הכרתי אותו כמקצוען", מספר קולגה אחר שפגש את גילת בתקופתו בכבלים. "הוא יורד לפרטים, לא מתפשר ולא משאיר קצוות פתוחים, וגם יודע לדרוש מהכפופים לו מקצוענות. על פניו הוא אדם שקט, עדין, תמיד עם חיוך, אבל אל תתנו לחיוך הזה להטעות אתכם - אי אפשר לעבוד עליו. הוא יידע להתמודד עם האתגרים שמחכים לו ברשות. הוא אוהב ללמוד, וילמד את הבעיות במהירות".

"מתוך היכרות אתו אני יכול להעיד שמדובר במקרה של איש מקצוע מצוין שעומד להכניס את ראשו למיטה חולה", אומר רפי מן, חוקר תקשורת ולשעבר עורך בכיר ב"מעריב". "כמי שעוקב אחרי ההיסטוריה של רשות השידור המון שנים, אני תוהה איך הוא יסתדר. התחושה שלי היא שבמקרה של רשות השידור, זה כמעט כישלון ידוע מראש. גם אם היה לו יותר ניסיון ניהולי, יהיה לו קשה להתמודד".

גילת מונה לתפקיד ראש מערך הדוברות של אוניברסיטת חיפה בסוף 2005, לאחר התפטרותו של נתניהו מהממשלה. עם מינויו פורסם ב"הארץ" כי הוא מונה לתפקיד ללא מכרז, במינוי שהוגדר "משרת אמון" על ידי נשיא האוניברסיטה, פרופ' אהרן בן-זאב וסגנית הנשיא לקשרי חוץ פרופ' עדה שפיצר. זאת, על אף שמשרות אמון לא נהוגות במוסדות ציבור.

עמיתים באוניברסיטה מעידים עליו שהוא דובר חרוץ, שמילא את תפקידו ברצינות ובמרץ רב. במהלך כהונתו הוא הקים גם את הערוץ הטלוויזיוני, ששידר מהאוניברסיטה ראיונות עם חוקרים ומרצים. "הוא דובר מוצלח מאוד ורציני", העיד אחד מעמיתיו. "הוא התאים בדיוק לאוניברסיטה, הכיר טוב את האוניברסיטה ובעל רקע אקדמי. הוא בא עם רקע חזק בעיתונות וגם עם התמודדות כדובר במגזר הציבורי. זה הוכיח את עצמו".

במהלך כהונתו כדובר האוניברסיטה, בסוף 2007, מונה גילת למנכ"ל קבוצת שידורי חיפה, שהתמודדה על הזיכיון להפעלת הרדיו האזורי. יו"ר הקבוצה היה דן שילון, והבעלים העיקרי היה משה מנו, הנשיא והבעלים של מנו ספנות שהחזיק בכמחצית הקבוצה. הקבוצה הפסידה במכרז שערכה הרשות השנייה, לטובת רדיו חיפה.

"גילת הוא איש ראוי שהולך למשרה במקום בלתי אפשרי", אומר דן שילון. "הייתי במחיצתו תקופה קצרה יחסית, אך הוא עשה רושם בהחלט חיובי של אדם מוכשר ואינטליגנטי שמבין תקשורת. אני לא בטוח שיש לו מושג לאיזה צרה הוא מכניס את הראש שלו. רשות השידור היא מוסד בלתי נהיל. אני צמחתי שם ואני אומר את זה בצער. יש שם אנשים טובים, אבל אני לא חושב שאפשר לשקם את המקום הזה. אני יכול רק לברך את גילת - ולהשתתף בצערו".